פרשת ויגש

162

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע מספרת אחר שנמצא הגביע של יוסף באמתחת בנימין ושבו השבטים למצרים ואמרו ליוסף שכולם יהיו לו עבדים והוא אמר להם שרק מי שנמצא הגביע בידו ויגש אליו יהודה לספר עמו. חז"ל שאלו וכי יוסף חסר שמיעה שיקרב אליו יהודה ותירצו שהחכם אין קרבים לו כמו שרוצים וכאן יהודה נגש אליו כאילו אומר לו אם יש לך כח להרחקיני בוא הרחקיני. חז"ל הקשו למה יהודה רק עכשיו בא להלחם עם יוסף ולא כשהניחם ג' ימים במשמר או כשלקח מאתם שמעון? ותירצו שהיה נחשב בעיניהם שזה עונש מהקב"ה שמכרו את יוסף אפי' שהיה נחשב בעיניהם שכל מה שעשו כולו נכון כשמכרו אותו ולא עשו עוון אמרו אולי אנו טעינו ועכשיו כשראו שיוסף רוצה לקחת מאתם בנימין שהוא לא היה עמהם במעשה של יוסף אמרו לא היינו טועים וזה מתעולל עלינו ורוצה להלחם עמו. והמעשה הראשון שעשהו יוסף נגש עבר על החוק ואמר לו אל נא יחר לך שאני אומר לך דברים קשים כמוך כפרעה.

רש"י ז"ל פירש ארבעה פירושים: א} חשוב אתה בעיני כפרעה ב} תשאל את פרעה מה שקרה לו כשלקח את שרה אף אתה קורה לך כמותו ג} אתה ופרעה שקרנים אמרת שתשים עינך עליו איפה שימת עין שלך ד} אם תכעיסני אהרוג אותך אתה ופרעה. ונעשה ויכוח גדול בין יהודה ויוסף וכעס יהודה וצעק צעקה שנחרדו ממנו כל המעוברות של מצרים והפילו וחושים בן דן לא יכל לסבול מהרעב ויצא לראותם למה רגזו והגיע לגבול מצרים ושמע הצעקה ואמר זה צעקת יהודה דודי והלך לרוץ לעזור לו. ויוסף אמר למנשה בנו לך ללטף על כתף יהודה וארצה אותו. וחזרו התוכחו ויוסף יהודה לכעוס עוד ויאמר לנפתלי לך וחשוב לי כמה כפרים יש במצרים והלך וחזר ואמר לו יש שנים עשר כפרים ויאמר לאחיו כל אחד מכם יהרוס כפר אחד ואני אהרוס שלשה כפרים. ויוסף לא הניח יהודה בשלוה והוסיף לכועסו בדברים. וחזר וצעק יהודה צעקה גדולה יותר מהראשונה ונפל פרעה מכסאו ואף חומת מצרים נפלה והחיילים של יוסף היו כולם רועדים. הם ככה והגיע חושים בן דן אמרו יש לנו בעיה עם אלו ונתוסף עמהם עוד אדם אחר. ופרעה שלח ליוסף ואמר לו תניח אותם שילכו למקומם וכי אתה רוצה בחריבת עירנו! ויוסף שלח מנשה ללטף על כתף יהודה פעם אחרת לרצותו. ואח"ך אמר להם יוסף הוציאו כל איש מעלי הניחוני עמהם לבדי. ואח"ך הודיע יוסף לאחיו מי הוא ונבהלו מאוד. ויאמר להם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם ולכו והביאו כל משפחותיכם וישבתם בארץ גושן שעוד רעב חמש שנים אחרים. ונתן להם סימן לאביו שקודם שנפרד ממנו היו לומדים בענין של עגלה ערופה. וישמע פרעה שהם אחי יוסף וייטב בעיניו שנצולה העיר ושיוסף לא היה עבד. והתירו החרם שעשו שלא יגלו לאביהם ושרח בת אשר ידעה ברוח הקודש שהתירו החרם והלכה אצל הסבה שלה והתחילה לשורר שיוסף עודנו חי והתחילה להגביה קולה מעט מעט עד ששמע יעקב וברכה שלא תראה המות ועלתה לשמים חיה. ובזמן הגמרא אמרה להם איך נקרא המעשה של קריעת ים סוף ובאותו זמן עדיין לא עלתה לשמים. והלכו יעקב ובניו וכל משפחותיהם למצרים ונפגש יוסף עם אביו ויוסף לקח אחיו הדלים ויצגם לפני פרעה ויאמרו לו רועה צאן עבדיך כדי שלא להניחם עם חיילו. וברך יעקב את פרעה שכשיבוא לפני נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ.

ואח"ך הפרשה מספרת כשיוסף היה מוכר הלחם קנה באותו כסף כל הצאן והשדות והכסף והזהב של כל המצריים לפרעה ואח"ך הניחם לזרוע את האדמה ובלבד שיתנו חמישית לפרעה.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} רש"י ז"ל פירש על הפסוק אל יחר אפך בעבדך מכאן אנו לומדים שדבר עמו קשות ואח"ך על הפסוק כי כמוך כפרעה הביא ארבעה פירושים. כשנבוא לעיין נמצא שאין כאן אלא פירוש אחד קשה א} אמר לו חשוב אתה בעיני כפרעה, איזה קושה יש בו! ב} כשפרעה לקח את שרה נחלה מזהיר אותו איזה קושה יש בו! ג} אמר לו לא שמת עינך עליו כראוי, מגין על עצמו איזה קושה יש בו! ואין הדברים קשים אלא בפירוש הרביעי שאמר לו אהרוג אותך? ועוד למה רש"י לא הביא רק פירושים אלו והא חז"ל פירשו הרבה פירושים? אולם רש"י ז"ל בדבריו אלו רצה לתרץ הרבה קושיות א} למה יהודה לא הרג העבד של יוסף כשנמצא הגביע אצל בנימין וחזרו לעירם, כשחזר למצרים ר"ל שהוא מתכונן למלחמה? על זה ענה יהודה את יוסף ואמר לו שאתה כמו המלך ואני מלך והחוק שאדבר עם פרעה ולא עמך ולא אהרוג העבדים ב} יהודה כשהיה מספר ליוסף איך הביאו בנימין אמר לו שיעקב אבינו אמר להם והורדתם את שיבתי ברעה שאולה אבל הוא אמר ביגון שאולה ואף יהודה בסוף אמר לו והורידו עבדיך וכו' ביגון שאולה למה שנה על זה תירץ שיעקב אבינו היה ירא דילמא יש לנו עוונות ולא נאכל לחזור בבנימין ברעה ר"ל בדברים הרעים שהם העוונות. וענהו יהודה ואמר לו יודעים עצמינו שכולנו צדיקים ואם תקח בנימין עתיד שתזוק כפרעה כשלקח את שרה שהיתה צדקת ומשיבו אח"ך. אולם יעקב היה עתיד להזקה ביגון שהיה חושב שבניו רשעים וזהו למה אמר לו והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו שהיה לו לומר לו והורדת שיוסף הוא שהיה הסיבה ולא הם. ג} למה יהודה קורא לבנימין נער והוא באותו זמן היה בגיל שלשים שנה והיו לו עשרה בנים על זה תירץ רש"י ז"ל שיהודה אמר ליוסף שהילד אם עושה דבר רע מתלוננים על אביו שלא שם עינו עליו. אולם אתה נדרת לנו שתשים עינך על בנימין ואם תאמר שהוא גנב ההתלוננות עליך שלא שמת עינך עליו. ולזה קראו נער שהאחריות על מי שהוא עינו עליו. וזהו מה שהוסיף לו לבסוף כי עבדך ערב את הנער וכו' ר"ל לפני אבי הוא באחריותי ואם לא אביאנו אליו וחטאתי לאבי כל הימים שיאמר כל זה מעוונותי.

רבותי! צריכים אנו ללמוד דבר חשוב וידוע מאוד שאנו עם ישראל דבוקים ביראת שמים אם נהיה יראי שמים נהיה בשלום ובשלוה ולא בכוחינו ובכספינו ולא בכוחנו. הרי השבטים הקדושים ועמהם יהודה שבצעקתו בהל כל המצריים לא היו יכולים להלחם עם יוסף אלא אם כן ידעו שאין להם עוון ועתידים להלחם על כל מצרים ולא פחדו. אנו צריכים ללמוד מהם שהעיקר הוא היראת שמים, ותענוגי עולם הזה אח"ך. ולכל הפחות יהיו שוים. משל אדם שיש לו צרכים בבקר מוקדם או נוסע יקום מהאשמורת אבל ללכת לתפילה יקום בשעה עשר ולא איכפת לו כלום. תאמר לו עבר זמן קריאת שמע יאמר לך מה יש לי לעשות ואין עבודה והשוק יפתח מאוחר. בני! יש לך התפילה ותאמר אין לי מה לעשות! לכל הפחות תחשוב אותה כמו שאתה נוסע שתקום מוקדם. או לפעמים מקלקל עצמו ושוכח עצמו לגמרי משל בחתונה הכל יהיה מותר אם בבגדים או בברכות מברך ברכה אחת ושוכח השאר ומקיף על השכרות. או מתלוצץ על פלוני ופלוני ומדבר ליצנות ומבייש האנשים ומקיף על השכרות. רבותי! צריכים לדעת דבר חשוב ולשים אותו לפנינו שאם אנו מקיימים המצוות ולומדים התורה אין לנו על מה לפחד ונהיה בשלום ובשלוה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשמור התורה והמצוות ויבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *