פרשת ואתחנן

292

מאת חי כמוס מאזוז ד'רבה

בתחילת הפרשה משה רבינו מתפלל להשי"ת כדי שיכנס לארץ ישרל, השי"ת אמר לו רב לך אל תוסף דבר אלי, רש"י ז"ל פירש כדי שלא יאמרו כמה קשה המורה והתלמיד כמה מפציר ועוד יש לך שכר גדול מאד. יש לשאול מהו הדבר שלא מצא חן בעיניו בפירוש הראשון ובשביל זה הוסיף פירוש שני, ועוד למה המשל כאן עשאו בין המורה והתלמיד ולא כהרגלו בין אב לבנו, גם בתחילת הפרשה של השבוע שעבר משה רבינו אמר לישראל השי"ת אמר לי רב לכם שבת בהר הזה, רש"י ז"ל פירש יש לכם זכות גדול בהר הזה שעשיתם בו המשכן וקבלתם ממנו התורה ועשיתם סנהדרין וכו', יש לשאול מה הכריחו רש"י לפרש פירוש זה, והרי היה אפשר לו לפרש על דרך הפשט די לכם ממה שישבתם כאן לכו למקום אחר?
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל כשישראל עשו העגל היה צריך שלא עברו רק כמה ימים משקבלו התורה ואמרו נעשה ואח"ך נשמע תעזור להם ולא תניחם לעשות העגל, ןאף דוד המלך במעשה של בת שבע ואוריה החתי היה אפשר להנצל הימנה מרוב חסידותו שהיתה עוזרת אותו, אלא שהקב"ה רצה להורות דרך התשובה לאנשים, ולזה הטעה אותו כדי שנדע שיש תשובה, וכמו שראינו שהשי"ת סלח להם. וחוץ מזה חז"ל אמרו מי שאומר דוד חטא אינו אלא טועה {יש בה הרבה פירושים} ועשו אותה כל ישראל ללמדנו התשובה של הרבים ועשה אותה דוד המלך ללמדנו תשובת היחיד, אלא שיש לשאול והרי חז"ל אמרו לא נאמר לאדם עבור עבירה קלה אפי' שהיא מדרבנן כדי שיצל חבירו מעבירה קשה, ואיך דוד המלך ועם ישראל במדבר השי"ת הניחם לטעות כדי שילמדו אותנו התשובה.
אולם התירוץ של שאלה זאת כתוב בפרשיות של השבוע הזה ושל השבוע שעבר, הפסוק בשבוע שעבר כתב רב לכם שבת בהר הזה, למה כתב בנוסח זה היה אפשר לכתוב ויסעו בני ישראל מהר חורב וכו' כרגיל מה ר"ל רב לכם, ולזה רש"י התחיל לפרש שאתם כאן לא עשיתם עוון העגל שידוע מה שאמרו חז"ל ח"ו שישראל עשו העגל רק הערב רב הוא שעשה, ולמה נענשו ישראל משום שלא הוכיחו אותם, ולא התקנאו על קדושת הקב"ה, ולא רק זה בלבד אלא שעשו נחת רוח, הרגם משה שהם שלושה אלפים והשאר יראו. ולזה הכתוב אמר כאן רב לכם עשיתם הרבה מצוות ולא דברתי על עוון העגל שעשו, ואף דוד המלך חז"ל אמרו שלא עבר עבירה א"כ למה נענש ולמה נענשו ישראל"? שדור המדבר דור דעה ודוד המלך ערכו גדול מאד ולא היה להם להגיע למקרים כאלה, שהאדם נענש לפי חסידותיו, ואף במשה רבינו אמר לו רב לך כדי שלא יאמר המורה קשה והבן מפציר, ואם תאמר והרי הוא עושה מצוה שמתפלל, על זה סיים רש"י השי"ת אמר לו יש לך שכר גדול ולזה אל תוסף דבר אלי, ואף העבירה שעשה משה במי מריבה אינו נחשב, כמו שרואים הכתוב אומר על אשר לא קדשתם אותי וכו' המה מי מריבה וכו', ואקדש בם, ר"ל הכתוב תולה מה שלא נכנסו משה ואהרן לארץ ישראל מחמת שלא עשו קדוש ה' במי מריבה, ואח"ך אומר ואקדש בם הדברים הפוכים, אלא שאף משה ואהרן לא נענשו אלא מחמת שהם קדושים מאוד, ואפי' שקרה קדוש ה' אפ"ה השי"ת ענשם כלא עשו קדוש ה', ולזה הקב"ה אמר לו אל תירא על חטאתיך רק שכרך הרבה מאד, וכאן אנו נחשבים למורה והתלמיד ללמד את ישראל.
רבותי! חז"ל אמרו הקב"ה הצדיקים לא מביא תקלה לידיהם, ולא רק הם לבד אלא אף על בהמתן, וידוע המעשה של רבי חנינה במעשה הזה, אלא הדברים הללו הפוכים על מה שכתוב במשלי אין צדיק באטרץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, יש שפירש שהצדיק אפשר שיטעה והחסיד אינו טועה, אלא שרבותינו אמרו שהצדיקים הקב"ה אינו מכשילם בעבירות, וכוונת חז"ל היא האדם שמזהיר עצמו באיזה דבר הקב"ה עוזר אותו כדי שלא יטעה בה אפי' שהוא אינו יודע שיש איסור באותו דבר אפ"ה השי"ת עוזר אותו כדי שלא יעשה אותה, והמשלי כוונתו לא בכל דבר מזהיר עצמו מאד יש דברים שאינו מזהיר עצמו בהם מאד אפשר שיטעה בהם, וחז"ל פירשו הצדיק ר"ל מה שהוא אסור אינו עושה אותו והמותר עושה אותו, אפשר שיטעה באיזה דברים, אבל החסיד אפי' המותר אינו עושה אותו רק אם יודע שאינו מגיעו לאסור זה אפשר שלא יטעה שהוא עושה גדר וחומה כדי שלא יגיע לאיסור. אנו נכון שאינן יכולים ללחוץ עצמינו הרבה שלפעמים הלחץ אפשר שיניח האדם לעזוב בכל, אולם עכ"ז צריכים להזהר מאד בדברים האסורים כדי שהקב"ה יעזרנו שלא נטעה. משל התפילה אם נזהר להתפלל השלושה תפלות כראוי השי"ת עוזר אותנו כדי שלא יבואו אלינו צרכים שמשכיחים אותנו בתפילה. חז"ל אמרו אם אדם טעה פעם אחד ולא לבש תפילין יבדוק התפילין שלו שכל ישראל קדושים וכולם לובשים התפילין ויזהרו שלא ישכחו אפי' פעם אחת, ואם שכח אותו זה סימן שהוא אינו נזהר לקיים מצות תפילין, והוא לובש אותו בכל יום מה ר"ל התפילין שלו פסול ולזה צריך לו לבודקו, וכן על זה הדרך בכל המצוות, אם אדם ימצא עצמו שטועה באיזה מצוות צריך לו לעשות גדר וחומה כשיבוא לטעות השי"ת עוזר אותו כדי שלא יעשה אותה עבירה.
ונביא מעשה שכתוב בספר שאל אביך ויגדך חלק א', רבי חיים מבריסק ספר המעשה הזה ואמר שזה אינו נחשב רוח הקודש, אבל המעשה השני נחשב רוח הקודש. המעשה הראשון על רבי יושע בער פעם בעשרת ימי תשובה היה רבי יושע בער בבריסק, ורבה של בריסק היה רבי יהושע לייב, וכשבקר רבי יושע רבי יהושע ואמר לו שהוא חוזר אמר לו אתם בערב יום כפור עודכם בדרך ויודע שאתם נזהרים מאד במאכל ואפשר מאוד שאינכם מוצאים מאכל כשר כמו שאתם רוצים, ולזה קח חצי תרנגולת שבישל אותה בביתו כדי שתאכל אותה בערב יום כפור בסעודה המפסקת, לקח אותה והלך, בערב יום כיפור בסעודה המפסקת המשרת של רבי יושע הוציא החצי התרנגולת ושם אותה לפני רבי יושע כדי שיאכלו אותה, אלא שרבי יושע הריח התרנגולת ואמר לא מצאה חן בעיני, המשרת אמר לו אין בה כלום, לא רצה לאכול, כשהגיעו לבית אחרי כיפור מצא שבא אליו מכתב מרבי יהושע ואומר לו שהתרנגולת יש בה הספק, אחרי כמה זמן נסע פעם אחרת רבי יושע לבריסק והלך מיד לבית רבי יהושע כדי שיראה הספק של התרנגולת, וכשהגיע השעה היתה שלוש של הבוקר, דפק על בית הרב המשרת אמר לו שהרב עכשיו שנכנס לישון, אחרי תקון חצות ישב ללמוד ועכשיו שנכנס לחדר שלו לישון, רבי יושע יצא כדי שילך לבית מלון, אלא שרבי יהושע יצא אליו במהירות וקרא לו ואמר לו שהוא בטוח שרבי יושע לא אכל מהתרנגולת שהוא מקפיד הרבה בכשרות של המאכל וודאי השי"ת אינו מכשילו לאכול מתרנגולת שיש בה ספק, והוא לא שלח אליו המכתב שיאמר לו שהתרנגולת יש בה ספק אלא כדי לקיים דבר השו"ע שאמר שצריכים להודיעו. וסיים רבי חיים שזה לא נקרא רוח הקודש שידוע שמי שנזהר במצוה מאד מהשמים עוזרים אותו כדי שלא יטעה בה, אבל המעשה של מהר"ם בדברים נקרא רוח הקודש, שפעם קרה דליקה בחדר של שני שותפים ונשרפה להם כל הסחורה ויש הפנקס של החשבונות נשרף ומי רצו לחלוק מה שנשאר ולא ידעו איך לחלוק, כל אחד כמה לקח, הלכו למהר"ם בדברים בקש מהם לילה שיחשוב בה, ממחרת נתן להם פנקס שכתוב בו מה שהיה כתוב בפנקס הנשרף שכתב אותו באותו לילה, לקחו הפנקס והלכו למקום שיש בו כל הסחורה שיראו מה שנשאר כדי שיחלקו מצאו הפנקס שלהם שחשבו שנשרף שלא נשרף ממנו רק המעטפה, באו לבדוק בו ובפנקס שנתן אליהם מהר"ם בדבור מצאו שוים בדיוק. וסיים רבי חיים מבריסק שדבר כזה צריך לו רוח הקודש, אבל כדי שיריח תרנגולת ולא יאכל מחמת שלא מצאה חן בעינו והיא יש בה הספק לא יצטרך לרוח הקודש. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שלא נכשל בשום עבירה ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *