פרשת וארא

492

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 

פרשת השבוע מספרת כשראה משה רבינו שפרעה הכביד העבודה על ישראל התפלל לה' ואמר לו למה הכבדת העבודה על ישראל שנראה לו שהקב"ה מעניש אותם על העוון שעשו במצרים. הקב"ה אמר לו נכון שאתם אינכם יודעים שבראתי בעולם מדת הרחמים כשנגליתי לאבות לא נגליתי להם אלא בשם שדי ולזה לך אמור לישראל שמוציאם ממצרים במופתים גדולים ובאותו זמן היו נחנקים בעבודה ולא היו מקשיבים למשה והקב"ה אמר למשה לך לפרעה ואמרת אליו לשלח את בני ישראל ואני אכבד את לבו ולא ישלח אותם כדי להכותו מכות גדולים ונפלאים ונתן להם סימן לעשותו לפני פרעה והלכו לפרעה ואהרן השליך מטהו לפני פרעה ויהי לתנין ואף החרטמים של פרעה השליכו מטתם ויהיו לתנינים ואחרי שחזרו למטות ותבלע מטה אהרן את מטתם ופרעה אמר לא אשלחם.

והקב"ה אמר למשה לך לפני פרעה בבקר מוקדם הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר משום שהוא קורא על עצמו שהוא אלוה ואינו הולך לעשות צרכיו ואמרת אליו שלח את בני ישראל ואם לא ירצה קח את מטך והכית על המים אשר ביאר ונהפכו לדם ויעש כן משה וכל היאר נהפך לדם. ויחפרו כל מצרים בארות חדשים ומצאום כולם דם ואף החרטמים לקחו מים ונהפכו לדם וישראל היו מוציאים מים וכשיבוא המצרי ויאמר לישראל אשתה עמך מים ישראל שותה מים והמצרי שותה דם אלא אם כן יקנו מאת בני ישראל בכסף ויהיו להם מים. ואחרי שבעת ימים כלתה מכת הדם ויאמר פרעה לא אשלח את בני ישראל. והגיפו ה' בצפרדעים שיצאה צפרדע אחת והיו מכין אותה והיא מתזת צפרדעים צפרדעים ונתרבו מאד ואיפה שילכו מוצאים צפרדעים במאכלם ובשתייתם ובמשכבם ואף החרטמים הציאו צפרדעים. וישלח פרעה למשה ויאמר לו הסר מעלי הצפרדעים ואשלחה אתכם ויאמר לו מתי תרצה שיכרתו כדי שלא תאמר שבין כך ובין כך היו כלים בלא תפלתך ויאמר לו מחר ויעתר משה לה' וממחרת מתו כל הצפרדעים ותבאש הארץ ופרעה אמר לא אשלח אתכם.

והקב"ה שלח לו הכנים כל עפר הארץ היה כנים ותהי הכנם באדם ובבהמה עד שהארץ אינה נראית ואין רואים רק הכנים. והחרטמים לא יכלו להוציא הכנים משתי טעמים משום שלא יכולים לשלוט בדבר שהוא קטן יותר מביצה ומשום שהמכשף לא יכול לקסם אלא אם כן רגליו נוגעים בארץ והם לא היו דורכים רק על הכנים. ואח"ך הביא להם הקב"ה הערוב שכל המינים של החיות שבכל העולם נתקבצו במצרים ואף אדני השדה שהיא חיה שדומה לאדם ואוכלת אותו ויש לה חבל בבטנה עם הארץ ואם נקרע החבל תמות באה באדמתה ואף הכנים חזר ובא עמהם והיו הורגים המצריים ופרעה שלח למשה ויאמר לו לכו זבחו לאלהיכם בארץ ויאמר לו משה לא נכון לעשות כן משום שאנו זובחים כבשים שהם העבודות זרות שלכם ויאמר לו אשלח אתכם רק תסירו מעלי החיות ויעתר משה ויסר הערב ולא נשאר עד אחד כדי שלא יהנו בבשרם ובעורם ופרעה הכביד לבו ולא שלח את בני ישראל והביא עליו הקב"ה הדבר וימתו כל מקניהם ופרעה הכביד לבו ולא שלחם ואח"ך הביא עליו מכת השחין שמלא חפניו בפיח הכבשן וזרקו השמימה צמחו בהם בועות וכל היום הם מחככים אותם ואח"ך הביא עליהם הדבר שהיו חתיכת שלג גדולים ובתוכם אש וירד על האדם והחיות והעצים והלחם ועל כל עשב השדה ושברם ופרעה שלח למשה ויאמר לו תסר מעלי הברד הזה ואשלחה אתכם ויתפלל לה' ויחדל הברד וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד את לבו ולא שלח את בני ישראל.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: א} משה רבינו אחר שאמר לישראל שהקב"ה מוציאם במופתים גדולים הקב"ה אמר לו לך אל פרעה משה רבינו אמר לו הן אני ערל שפתים וכו' הרי כבר הקב"ה אמר לו בפרשת שמות שאהרן הוא שמדבר? ב} הקב"ה אמר למשה שמכביד לב פרעה שלא ישמע דברי והא כבר אמר לו זה בפרשת שמות ולמה חזר ואמר לו? ג} בפרשת בא אחר מכת החשך פרעה אמר למשה לא אסף עוד לראות פניך השיבו משה באמת אני לא אבוא לך עוד ושם התנבא על מכת הבכורות מי אמר לו משה דילמא הקב"ה יחזור וישלח אותו פעם אחרת?

אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבמצות הוכיח תוכיח אינו יכול לבטלה אלא עד שמי שהוא מוכיח עליו יכהו או יקללו. ולמה? משום שאם מכה או מקלל למי שמוכיחו ר"ל שאין בו תקוה לתקן ואפי' אם תשוב ותדבר עמו כל היום. וידוע מה שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר ששומעים אותו גם כן מצוה שלא לומר דבר אם יודע שלא שומעים אותו משום שמוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. והגמרא שם בתחילה היה רוצה לומר דוקא דברים שהם דרבנן אבל אח"ך אמר אף בדברים שהם דאורייתא. יבוא האדם לשאול והא הדין הוא שהאדם אינו עושה אף עבירה אפי' שהיא קלה כדי שיכול למנוע חבירו מעבירה קשה ואיך אדם יבטל מצות הוכיח תוכיח כדי שחבירו יעשה עבירה בשגגה? אולם אנו ישראל ערבים זה בזה וכשאחד עושה עבירה אפי' שההיזק הגדול יבוא עליו אולם אף אנו נזיקו עמו ולזה הקב"ה צונו הוכיח תוכיח. ולזה כדי שהאדם מונע חבירו מעבירה קשה צריך שלא יעשה עבירה אפי' שהיא קלה משום שההזקה שלו תהיה יותר מן ההזקה שהיא באה עליו אם חבירו עשה עבירה ולזה אומרים לו לא תזוק עצמך אולם מצות הוכיח תוכיח היא לבדה כדי שלא נזיק מאותה עבירה שעושה אותה האחר. ובזה אמרו חז"ל שאם באמת אתה יודע שהוא לא יודע ואם היה יודע אינו שומע לך יותר טוב תניחו טועה, לכל הפחות ההיזק שיבוא לנו ממנו יהיה קל. כל זה אנו ביחד אבל עם הגויים אין כאן שום מצוה כמו שאמר הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך שהוא הישראל. ולזה משה רבינו אמר להקב"ה והא אנו יש לנו הדין שאם הישראל אינו שומע לך לא תאמר לו ולמה תאמר לי לך לפרעה והוכיח אותו מוטב שיהיה שוגג וביותר שאני ערל שפתים ואיני מדבר אלא בקשות ר"ל טורח שאין בו ריוח תעשה לו כמו שתרצה במכות ואין צריך ללכת לו אמר לו הקב"ה למה אדם שהוא אינו שומע נניחו טועה יותר טוב כדי שהעונש יבוא קל כשהוא שוגג אבל פרעה אני רוצה לעונשו עונש גדול ולזה תאמר לו כדי שיהיה במזיד והעונש יהיה קשה כמו שאמר הכתוב אח"ך ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי וכו'. אולם כשפרעה אמר לו לא אסף עוד ראות פניך נחשב כאילו קללו ולזה אמר לו משה עכשיו איני צריך לבוא להוכיחך ונחשב כאלו באתי להוכיחך ונקרא במזיד שאתה אינך חפץ לקבל התוכחות.

רבותי! מצות הוכיח תוכיח היא מצוה דאורייתא שאדם צריך להוכיח על חבירו וכמו שצריך להוכיח גם כן האדם צריך לקבל כשיוכיחו לו ולא יאמר לו מה איכפת לך או יאמר לו מיני דברים לא טובים. וצריך לדעת שמה שחבירו מוכיח אותו הוא משום שאוהב אותו ולא בלהכעיס ולא להתלוצץ עליו. והמוכיח צריך לדעת איך להוכיח ואיך ידבר עם האנשים בדרך שמקבלים אותה לא יתחיל לצעוק אלא בזמן שצריך ופעם אחרי כמה זמן ותמיד לא ידבר רק בדרך שמבינים אותו כדי שלא יהיה במקום לתקן מקלקל משום שלפעמים האדם מוכיח והאחר נראה לו שעשאה משום שיש לו בעיה עמו ובמקום לתקן יוסף להגביר כדי שיאמר לו אינו חושב אותך כלל ובכל זאת מי שמוכיחים עליו צריך לקבל התוכחות באיזה דרך שתהיה התוכחה משום שכל זה לטובתו כדי שיחזור בתשובה. יהי ירצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *