פרשת האזינו

183

 

משה רבינו הוכיח אותנו בפרשה הקודמת ויאמר לנו אם נלך בדרך ה' יתברך לשמור מצוותיו ולהתרחק מהעבירות ה' יתברך יציל אותנו מכל פגע רע ומיד כל שונאינו וישפיע עלינו כל טובו ואם חס ושלום לא נלך בדרך ה' יתברך ונעבור עבירות אוי לנו מהעונש והעיד בנו את השמים ואת הארץ על זה.
בפרשה הזאת מדבר עם השמים והארץ ויאמר להם שיהיו עדים שהוא מוכיח את בני ישראל שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה לא העיד רק את השמים ואת הארץ?
השיב רש"י:
א} משה רבינו חשב הלא סוף כל אדם למות ואם יעיד בהם בן אדם סופו למות ויחטאו אחר כך בני ישראל ומי יעיד בם? לכם העיד בהם את השמים ואת הארץ שהם תמיד קיימים ויכולים תמיד להעיד אם חטאו בני ישראל ועל ידי זה יזהרו בני ישראל מלעבור עבירות.
ב} אם יחטאו בני ישראל יענוש אותם ה' יתברך ואם יקיימו את המצוות ישפיע עליהם ה' יתברך את טובו לכם העיד בם משה רבינו את השמים ואת הארץ בשביל כשיחטאו בני ישראל יפרעו מהם העדים השמים אינו מוריד מטר והטל והארץ לא תצמיח את היבול כמו שכתוב בגמרא לאחר שנחרבה בית המקדש לא ירד הטל לברכה וסר טעם הפירות ולהיפך אם יעשו את המצוות השמים תוריד המטר והטל והארץ תצמיח את היבול.
ציווה אותנו משה רבינו לחנך את בנינו לתורה ולמצוות ולהתרחק מן העבירות ולומר להם שיבינו שכל הטוב המצוי בעולם הוא בזכות התורה והמצוות והשמים והארץ הם עדים אם אנחנו מקיימים את המצוות כראוי או לא.
בסוף הפרשה אמר ה' יתברך למשה שהגיע זמנו להיפטר מן העולם ויאמר לו שיעלה אל הר העברים הר נבו לראות משם את ארץ ישראל כיון שנגזר עליו שלא להיכנס אל הארץ.
חכמינו זכרונם לברכה שאלו הרבה שאלות בפסוק הראשון "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" והשיבו הרבה תשובות והאריכו בהם ואנחנו בעזרת ה' נשיב תשובה לשאלה למה בשמים כתיב "האזינו" בלשון רבים ואילו בארץ כתיב "ותשמע" בלשון יחיד?
פסוק אחר בפרשה "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" וכדי לפרש פסוק זה נקדים עוד שאלה בהפטרה כתיב "שובה ישראל עד ה' אלוהיך" ויש לשאול שהיה לו לפסוק לומר "שובה ישראל אל ה' אלוהיך" ולא "עד"?
אמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא מה זאת אומרת "נושא עוון ועובר על פשע" כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו את כל פשעיו ופשעים הם העונות החמורות שנעשו להכניס שבעוונות יש דרגות יש חטאים בשגגה והם הכי קלים ויש עוונות לתיאבון והם קצת חמורים אבל יש בהם קולה כיון שלא יכול להתגבר על היצר הרע ולא עשה להכעיס חס ושלוטם את ה' יתברך והעוונות הכי חמורים הם שנעשו כדי להכעיס את ה' יתברך והמעביר על מדותיו יסלחו לו אפילו הפשעים שהם החמורים.
ויש לשאול בן אדם זה עשה תשובה או לא אם עשה תשובה בלאו הכי עוונותיו נסלחים ולא יצטרך "לכל המעביר על מדותיו" ואם לא עשה תשובה במה יסלחו לו עוונותיו?
ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שעשה תשובה מיד נסלחים עוונותיו שבטל מצוות עשה שאין בהם כרת אבל העוונות שבטל מצוות עשה שחייב עליהם כרת צריך לזה יסורים בעולם הזה וילך לעולםהבא נקי בלי עוונות ובלי יסורים לכן אמר הגמרא מי שמעביר על מדותיו מעבירין ממנו את כל פשעיו ולא יצטרך ליסורים כדי שיסלחו לו העוונות שבטל מצוות עשה שיש בהם כרת.
עדיין יש לשאול למה בן אדם כזה יש לו שכר כה גדול שסולחים לו כל עוונותיו אפילו על אותם שצריך להם יסורים?
ברם ידוע שאנחנו בני ישראל צריכים לרדוף אחרי י"ג מידות של ה' יתברך {כתובים בפרשת כי תשא בפרשת העגל} ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שה' יתברך הבטיח למשה שכל זמן שאנחנו קוראים את י"ג מידות נזכרים לפני ה' יתברך לרחמים ולפי זה אנחנו קוראים אותם כמעט כל יום פעמיים אחר הוידוי בתפילת שחרית ומנחה ומי שמעייו בהם יפה יפה מוצא שמי שהוא סלחן יש בו כל אותם מידות ולכן מי שהוא מעביר על מדותיו זאת אומרת שהוא מקיים כל אותם י"ג מדות ומגיע לו שיסלחו לו כל עוונותיו ופשעיו בלי יסורים אם עשה תשובה.
וזהו מה שאמר הנביא "שובה ישראל עד ה' אלוהיך" פירוש קיים מידות של ה' יתברך "כי כשלת בעוניך" בשביל שיש לנו הרבה עוונות שצריכים עונש ויסורים "קחו עמכם דברים ושובו אל ה',, עשו וידוי שהם דברים כדי שתחזרו בתשובה לפני ה' יתברך כמו שסיים "ושובו אל ה',, "אמרו אליו כל תשא עוון" פירוש סלח לנו עוונותינו "וקח טוב" קח רק את הדברים הטובים שעשינו "ונשלמה פרים שפתינו" פירוש שלא נשלם על עוונותינו ביסורים אלא שפתים שהוא הוידוי והתפילה שנחשבת במקום הקרבנות וסיים הנביא מה הדרך שנגיע עד ה' היא "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע" הדבר הכולל כל המידות של ה' יתברך ואנחנו צריכים לעשות ולרדוף אחריהם והיא "נושא עוון ועובר על פשע" ורוצה לומר שנסלח איש לרעהו כמו שה' יתברך תמיד סולח לנו אז גם ה' יתברך "עובר על פשע" פירוש שגם העבירות הגדולים שהם להכעיס כמו שכתבנו למעלה יסלח לנו.
כתוב בגמרא אין העולם מתקיים אלא במי שבולם את פיו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה פירוש אם נגזר על העולם חס ושלום להיחרב ויש בעולם אפילו אחד שבולם פיו בשעת מריבה ואינו משיב מלחמה השערה אלא שותק בזכותו ניצול העולם שנאמר "תולה ארץ" העולם יהיה תלוי "על בלימה" בזכות הבולם את פיו בשעת מריבה.
ודבר זה יותר גדול מן הראשון שכיון שהעולם עומד בזכותו בודאי שה' יתברך עוזרו שלא יחטא כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו והטעם שאי אפשר שאותם בני אדם יזכו בשבילו ויכנסו לגן עדן ואילו הוא ישאר בגהנם גם כן מי שהציל את העולם בזכות שלא השיב בשעת המחלוקת ובשבילו נתקיים העולם ועושים מצוות אי אפשר שאותם אנשים יכנסו לגן עדן ואילו הוא יכנס לגהנם.
ודבר זה גדול מאוד מאוד שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא וכל שכן כשהציל כמה מבני ישראל כאילו הציל כמה עולמות וכל שכן וקל וחומר כשהציל כל העולם ממש שנחשב לו שהציל הרבה עולמות כנגד כל יהודי ויהודי שיש בעולם שניצל בזכותו ודבר זה יותר גדול ממעביר על מידותיו שכיון שהוא יכול לשלוט בעצמו שלא להתפרץ בודאי שהוא גם סולח שאם אינו סולח אז למה לו לשתוק וכיון ששלט בעצמו ולא עשה מחלוקת הראה את עצמו שאינו רוצה לעשות מחלוקת ולא רוצה להרע ליהודי חבירו שיענש בגללו ולא לאף אחד אחר כיון שישראל ערבים זה לזה.
שאלו חכמינו זכרונם לברכה ה' יתברך ברא לאדם שתי עיניים שתי רגליים שתי ידים וכו' למה לא ברא שתי פיות אחד לדבר בו דברי תורה והשני חולין?
והשיבו רואים שיש לאדם רק פה אחד ואפילו הכי עושה כמה עוונות לשון הרע ורכילות וכדומה וכל שכן וקל וחומר אם יש לו שתי פיות שידבר כפל כפליים לשון הרע ורכילות ומחלוקת וכדומה.
וזהו כוונת הפסוק "אמרתי אפאיהם" פירוש ה' יתברך בתחילה חשב לעשות לכל אחד שתי פיות "שאפאיהם" יש לפרש מלשון פיות "אשביתה מאנוש זכרם" ובזה אשתיק טענת המלאכים שקבלו לפני ה' יתברך כשנתן תורה לעם ישראל ואמרו "מה אנוש כי תזכרנו" על ידי שאברא להם שתי פיות וילמדו הרבה תורה ויסתתמו טענות המלאכים שתלמוד תורה כנגד כולם דהיינו כנגד כל המצוות "לולא כעס אויב אגור" "אגור" מלשון "לא תגורו מפני איש" ורוצה לומר אם לא מחמת הכעס כשאחד כועס על חבירו ומשמיע באוזנו דברים כדרבונות דבר אחר "פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת" שהאדם תולה מה שיש לו דוקא בזכות גבורתו ובזכות חכמתו ואינו תולה שהכול בידי ה' יתברך שהוא מוריש ומעשיר ואם כן מי שמדבר באמצע התפילה בבית הכנסת מראה שסובר שמה שיש לו לא ברחמי ה' יתברך אלא מגודל חכמתו ותבונתו שאם היה מאמין שזה ברחמי ה' יתברך היה לו להתפלל אליו כראוי ולכבד המקום שנמצא בו שהוא היסוד למה שיש לו שהוא מתפלל לה' יתברך וה' יתברך עונה אותו ומוריד אליו את השפע ואם אינו עושה כן אלא מדבר מראה שבא לבית הכנסת רק לבלות או מצות אנשים מלומדה ואינו מאמין בכוח התפילה לכן ה' יתברך ברא לאדם רק פה אחד שאם יש לו שני פיות היה האדם מחריב את העולם על ידי לשון הרע ומחלוקת.
ברם עדיין יש לשאול למה ה' יתברך לא ברא שלושה אוזניים שניים לשמוע מהם דברי תורה ואחת לצרכי עולם הזה?
ברם על זה השיב משה כבר בתחילת הפרשה על ידי רמז דכתיב "האזינו השמים ואדברה" "האזינו" בלשון רבים דהיינו שתי אוזניים לצורכי שמים "ואדברה" רוצה לומר שהפה אין צריך רק אחד כמו שכתבנו למעלה "ותשמע הארץ אמרי פי" "תשמע" בלשון יחיד דהיינו אוזן אחת לצורך אמרי פי של הארץ דהיינו לצורכי עולם הזה על זה משיב משה רבינו "יערף כמטר לקחי" ואין "לקח" אלא תורה דכתיב "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" ורוצה לומר שהתורה היא כמטר דהיינו הרבה ואין מספיקים לה אפילו שתי אוזניים.
ואם תשאל למה אם כן ברא ה' יתברך שתי אוזניים בלבד? על זה מסיים הפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו" דהיינו שאין סוף לגדולת וגבורת ה' יתברך ואם יברא ה' יתברך שלושה גם כן אינם מספיקים ואפילו אלף אינם מספיקים ואין לדבר סוף ולכך לא הוסיף ה' יתברך על שניים.
ומעשה בתלמיד אחד שהיה מתפלל העמידה ואומר "האל הגדול הגבור והנורא" והיה מוסיף ומאריך בשבחים כשסיים תפילתו אמר לו רבו סיימת כל השבחים?! אמר לו עדיין לא אמר לו למה אם כן פסקת אמר לו כיון שאין לדבר סוף אמר לו רבו אם כן לא היה לך להוסיף והיית צריך להסתפק בשבחים שאמר משה רבינו כיון שאין לדבר סוף.
אחי היקרים!!! שבת זו נקראת שובה יום הכפורים ניצב כבר על הפתח וה' יתברך רוצה לסלוח לנו לכן נתן לנו את יום הכפורים להתענות בו ולחזור בתשובה שלמה לפניו על העבירות שבידינו ולבקש מלפניו סליחה ואשריהם ישראל שכולם מתענים ביום הכפורים ואין אף אחד בלי יוצא מן הכלל שעושה עבירות ברם יש שני דברים שאם נדקדק בם נהיה בטוחים שתפילתינו נתקבלה בשמים והם:
א} לסלוח אחד לשני שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל העביר על מידותיו מעבירים לו מן השמים על כל פשעיו מדה כנגד מידה הוא סלח לאחרים לכן גם ה' יתברך סולח לו כמו שכתבנו למעלה.
ב} שלא לדבר בבית הכנסת ובתפילה כיון שעיקר ביאתינו לבית הכנסת היא לתפילה ולא לדבר ואם אנחנו מדברים במקום לדבר בזה מראים זלזול בתפילה ובקדושת המקום ואיך אנחנו מבקשים מלפני ה' יתברך לסלוח לנו אם אנחנו מזלזלים בבקשתינו? לכן עלינו להזהר משנה זהירות להתפלל בכובד ראש וביראה ובשמחה שבזה מראים שאנחנו רציניים בבקשת סליחה.
ויהי רצון שה' יתברך יקבל את כל תפילותינו ותפילות עמו ישראל בכל מקום שהם ויכתוב לנו שנה טובה ומבורכת אמן!!! 
מאת חי כמוס מאזוז-ג'רבה


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *