פרשת האזינו

119

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
בפרשת השבוע משה רבינו אומר לנו דברי מוסר שנירא את ה'. משה רבינו מעיד עלינו השמים והארץ, ואומר להם תקשיבו ושמעו שאני מוכיח אותם כדי שלא יאמרו אין יודעים, ומשה לא אמר לנו כשאין שומעים לדברי השי"ת נענש שהגויים שולטים בנו ומתנהגים עמנו בדרך רעה מאד, ואם נשמע לדברי השי"ת באים אלה העדים ונותנים לנו שכרינו, שהשמים יורדת המטר והטל, והארץ תתן יבולה. ואחרי שסיים השירה של המוסר, אמר לנו דברי תנחומין, שבסוף השי"ת מרחם עלינו, ונוקם מכל מי שהתנהג עמנו בדרך רע ומענישו. ואמרו חז"ל שבזמן המשיח השי"ת מביא כל מי שעשה עמנו הרע ומת, כנבוכדנצאר וטיטוס ומענישם. וכל זה מחמת אפי' שנצטערנו לא בטלנו בתורה ובמצוות, ועתיד שיבוא יום ואומרים בו כמה טובים אנשים הללו הדבוקים בשי"ת, כמו שאנו רואים הרבה פלוסופים ומודעים אמרו הדבר היחידי שהשאיר היהודים עד עכשיו ולא נטמעו עם שאר האומות הוא התורה והמצוות. וזהו בדיוק מה שאמר לנו משה רבינו בסוף הפרשה כי לא דבר רק הוא וכו', ר"ל שהתורה והמצוות לא דבר רק שיבוא יום ונטמע עם שאר אומות העולם, כמו שנטמעו הרבה אומות כמואב ועמון וכיוצא בהם, כי היא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים וכו', ר"ל התורה היא חיותינו שמנחת אותנו תמיד חיים ומצויים ומאריכים ימינו ולא נטמע עם שאר הגויים. ואח"ך השי"ת אמר למשה רבינו לעלות להר העברים ויראה משם ארץ ישראל שהגיע זמנו להפטר כאהרן, ומלאך המות אינו יכול לשלוט באהרן ומשה ולא נפטרו רק בנשיקה, ר"ל נשמתם נדבקה בשכינה, ללא שיכול לגעת בהם מלאך המות.
בפרשת השבוע יש שאלה ידועה למה בשמים הכתוב דיבר בלשון רבים ובלשון האזינו, ובארץ דבר בלשון יחיד ובלשון תשמע, היה לו לומר אם שניהם האזינו או שניהם תשמע?
אולם כדי לתרץ שאלה זאת, נתחיל לתרץ שאלה ברש"י ז"ל שאמר למה משה רבינו העיד בנו רק השמים והארץ? ותירץ שני תירוצים, התירוץ השני הוא שאם לא נשמע לדברי השי"ת העדים מענישים אותנו, ואם נשמע לדברי השי"ת הם נותנים לנו שכרינו, הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם. יש לשאול וכי השמים והארץ בידם כדי שיתנו או לא יתנו, והרי הכל ביד השי"ת, הוא המצווה אותם אם יתנו או לא?
אולם ידועה השאלה ששאלו חז"ל שמשה רבינו אפי' שהיה יודע עצמו אחרי שיעשה המלחמה עם מדין ואחרי שיסיים לומר שני מצוות האחרונים לישראל יפטר, ועם כל זה כשישראל לא באו שרוצים שיחיה עמהם יותר הלך הוא והביאם במלחמת מדין והלך הוא ואספם לקיים צוואת השי"ת, אפי' שיודע עצמו שיפטר. אבל יהושע התרגז במלחמות שעשה אותם שיחיה יותר, והשי"ת אמר לו אמרתי לך אתה מכניסם לישראל לא אמרתי לך שאתה מסיים כל המלחמות, ונפטר קודם שיסיים כל המלחמות. חז"ל שאלו יהושע תלמידו של משה רבינו, היה לו ללמוד דבר זה ממנו? ותירצו שמשה רבינו היה לו במה לתלות ויתפלל להשי"ת שיחיה יותר שהוא כניסה לישראל. אבל יהושע במה תולה להתפלל להשי"ת, אם שיחיה יותר אומר לו שאינו רוצה להפטר, הדבר הזה בלתי אפשרי שהשי"ת גזר שכל האנשים נפטרים, ולזה כדי שיחיה יותר היה מתעכב במלחמות, ושניהם בין משה ובין יהושע רוצים לחיות יותר לקיים יותר מצוות. כידוע המעשה {הגר"א או הרב חיד"א ז"ל} כשהגיע זמנו להפטר היה בוכה, אמרו לו אדם כמוך שודאי שנכנס מיד לגן עדן בוכה? אמר להם אני בוכה על המצוות שאיני יכול לקיימם, כשעודני בחיים מצות ציצית שהוצאותיה מעט, וערכה כאילו קיים כל המצוות בכל יום ובכל שעה ובכל דקה אפשר לקיימה ולא אבכה!
מדברים הללו נראה ערך התפלה, שיהושע שאין לו על מה להתפלל התעכב במלחמות, ואם יש לו על מה להתפלל היה מסיים המלחמות מיד ומתפלל להשי"ת שיחיה יותר. וזהו מה שרצה לומר לנו משה רבינו כאן האזינו השמים ואדברה, התפלה לא רק אחת הרבה תפלות שכל אדם מתפלל יהיו הרבה תפלות, ולזה אנו מבקשים מאותם שבשמים שיקשיבו כל תפלותינו, אז ותשמע הארץ, שהארץ שומעת רק משמים, וכל זה מאמרי פי שהיא התפילה. על זה סיים רש"י ז"ל כשאנו נקיים הדבר הזה היטב ונתפלל היטב אז שני העדים הללו הם הנותנים לנו הטוב, ולא מאתם אלא מאמרי פי מתפלותינו שהתקבלו בשמים, ואז הם הצטוו לתת לנו הטוב.
רבותי! חז"ל אמרו על התפילה היא ברומו של עולם, והאנשים מבזים אותם, שהתפלה מבקרת על העולם מלמעלה, אם יש תפלות טובים יהיה יש כוח לשלוט על השמים והארץ לשלוח טוביותיהם, ואם אין תפלות טובים אין כוח להוריד הטוב. ונביא מעשה לדעת ערך התפילה, אדם מספר על אשתו שהיתה כשהולכת תמיד לכותל תקח הניירות וקוראת אותם, והוא היה מוכיח אותה ואומר לה אם ידעו בך יהיה בושה גדולה מאד. פעם הולכים בדרך רגלי ועברה מכונית והיתה פוגעת בהם, האיש ירד מהמכונית וביקש מהם מחילה, וביקש מהם לעלות עמהם להגיעם למחוז חפצם, האיש התחיל לצעוק ואומר לו איך אעלה עם אדם רץ הרבה, אלא שאשתו קדמה ועלתה. וכנסו לכותל. בחזרה היה מספר להם שהוא מנכ"ל אלא שהחברה ריקנה אין לה כסף, והוא היתה דעתו קלה מאד, אשתו שאלה אותו אם התחתן או לא, אמר לה מי מסכים להתחתן בו, אמרה לו שקראה בניר בכותל שיש אשה גרושה ועשירה מבקשת מהשי"ת להביא לה חתן ומדבריה נראה שאין לה עוד כיף בחייה ושמה הכתובת שלה, ואם ירצה ללכת לה. אישה התבייש מאד על מעשיה. אלא שהאיש הסכים והלכו לאשה ונפגשה היא והבעל. היא היתה גדולה ממנו ומתונה בדבוריה והוא אינו מתון כלל ואינו חושב על שום דבר. אמרו קשה מאד להתחבר ביחד, אלא שהם הסכימו והתחתנו וחיו בשלוה. בבעיותיה הוא מקיל עליה בדעתו הקלה, והיא נותנת לו הכסף ומקילתו בחייו. ואף בניה שהיו אצל בעלה הראשון נעשו לגור רק איתה. והאיש הזה השיב לה טעם החיים כשהיא נתיאשה מהחיים.
רבותי! אלפים ניירות בכותל, מהו הדבר שהניח כדי שהאשה הזאת תקח רק אותו ניר, אפשר לומר מקרה, אבל למה רק אותו יום בדיוק, ולפי מה שיש אנשים למה לא בא רק לפני האיש הזה ואשתו! זה מהתפילה שהתפללה אותה אשה מכל לבה. השי"ת עשה סבות וסבי סבות לאפשר הדבר הזה. נחזור למעשה, האיש מספר שמכלל בניו עלה לו בן לא טוב והאיש הזה טבעו שהבן שהגיע לשלש עשרה שנה אינו נכנס לו בחייו, רק אם רוצה להעיץ לו יעץ לו, ואם לאו יעשה מה שנראה לו ולא איכפת לו ממנו, אלא שלא יבוא יום ויאמר לו יש לי בעיה. ואמו כל היום מתפללת ובוכה עליו. הוא היה אומר לה את מתפללת עליו נכון, אבל מה עושה לך הבכי? אמרה לו תפלה בבכי מועלת יותר, אמר לה שמי ניר בכותל, אמרה לו אירא אולי קוראים אותה האנשים, אמר לה היחידה שקוראת הניירות היא את. ועוד כל האנשים יודעים שבנם לא טוב. פעם בא לו שדכן ואמר לו שיש שדוך לבנו מחיפה, והוסיף ואמר לו שאבי הכלה עשיר, חשב ואמר אפשר שבתו חסרה קצת בדעתה, אמר לו מנין יודע בתי? אמר לו מהסחורה שביניהם ששניהם עובדים במכירת תשמישי קדושה. כשאמר לו ככה נח מעט על המשפחה, אבל חשב אפשר שהבת חסרה דבר ממה שהסכימה בבן הזה, אמר לו אשאל עליהם והוא יודע עצמו שמעולם אינו יכול ללכת לחיפה שהיא בצפון רחוקה מאד, אמר לבנו שילך. הבן הסכים להפגש עמה, סיפר האיש לאשתו ואמרה לו מה חסר בני לקחת לו אשה מחיפה, אמר לה תגידי ברוך ה' שמצאת מי שיסכים בבנך. הלכו שלושתם לחיפה מצאו משפחה מודרנית, חרידים. אלא שהבן הסכים להתחתן בבת. כשחזרו אשתו אמרה לו איך נוכל להביא משפחתינו וחבירינו ויראו מי התחתננו, ואף אשת חותנם אמרה לו ככה. וכששמע הוא הציע על חותנו שלא יביאו משפחתם, ושמחו שניהם חותנו מחמת אשתו, ואשתו כדי שלא ידעו חותניהם. בלילה של החתונה הלכו לחיפה ולא הגידו לשום אדם, אלא כשסיימו השבעה ברכות ושברו הכוסות שמע קול של מזל טוב ומכיר הקול הזה, פנה ומצא שכיניהם וחביריהם וכל המשפחה שם. ונכנסו עמהם בשמחה ריקודי חסידים והביאו מאכל משלהם. ואמרו לו באנו בשלושה אוטובוסים בדוחק מאד. ואחרי שחזרו חותניהם אמרו לו הבאתם אנשים רוקדים טוב מאד ועשינו בזה כיף גדול. אחרי החתונה הבן השתנה ואשתו היתה אשת חיל ויש לה יראת שמים גדולה מאד. והיא היתה היותר טובה בנשי בניו אם בדעת ובכבוד וביראת שמים.
מכאן אנו רואים ערך התפילה, ומכאן נלמוד איך נתפלל בלב שלם, ונדע כשנתפלל לשי"ת בלב שלם אינו משיבינו ריקם. ובפרט שצריכים להזהר מדבור בבית הכנסת, ובפרט בר"ה וימים נוראים ויום כפור שבושה גדולה מאד, שרואים אנשים מדברים בראש השנה ויום כיפור. ביום שכל ישראל תלויים ועיניהם להשי"ת שיכתבנו לחיים טובים ולשלום, במקום שיתפלל בלב שלם ותשובה ידבר! חוץ מזה אלא גם מפריע לאנשים המתפללים עמו, וחוץ משלא שמעו קדיש ותפילה היטב אלא גם לא הניחם לשים לב בתפילה. ועוד השי"ת כשרואה בית הכנסת שיש בו דבור כועס על כל אנשי הביהכ"נ. ולזה הגדולים צריכים להוכיח לקטנים שלא יודעים ערך התפילה, ואז השי"ת יכתבנו לחיים טובים ולשלום, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *