פרשת דברים

1178

 

 
 
נצטווינו בפרשה שני מצוות לא תעשה והן:
א} לא למנות דיין שאינו הגון אלא ממנים דיין שהוא ירא שמים ויודע ללמוד תורה יותר מחביריו.
ב} אסור לדיין לפחוד מלהגיד את פסק הדין אפילו אם יגרם לו על ידי זה אי נעימות. ודין זה דוקא אם כבר ידע הדין אבל אם עדיין לא ידע הדין עם מי יכול להשתמט.
סדר דברים נקרא ספר משנה תורה ובו משה רבינו מזכרינו חוץ מהמצוות שמתם לנו ה' יתברך גם מזכרינו ונותן לנו מוסר על עוונותינו בתחילה היה משה מדבר במלים סתומות שאמר:
"במדבר" וכוונתו על שאמרו בני ישראל "מי יתן מותינו במדבר".
"בערבה" על עוון בעל פעור שעשו בני ישראל.
"בין פארן ובין תופל" שבזו את המן ועל עוון המרגלים.
"וחצרות" על מחלוקת קורח.
"ודי זהב" על העגל. אחר כך היה מפרט להם עוונותיהם ונותן להם מוסר.
שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה בתחילה לא פרט אלא דבר במילים סתומות?  השיבו על זה הרבה תשובות ונזכיר אחד מהם.
א} שדור המדבר מכנים אותו חכמינו זכרונם לברכה דור הדעה שהיה חכם גדול ויודע סודות התורה חוץ מפרשת פרה אדומה {עיין פרשת חוקת} ואותו דור עכשיו כבר מת והדור שאחריו עדיין חי ומוכיח אותו משה וכיון שכל דור נחסר בדעה מדור שלפניו התחיל משה בלשון סתום אולי יבינו וכשידע שלא הבינו פרט להם.
ומה שרצה משה לעמוד על סוף דעתם אם יבינו או לא הטעם שהתורה כתובה בלשון סתום וכשנפטר משה נשתכחו שלושה אלפים דינים והחזירם עתניאל בן קנז על ידי פלפולו והדורות שאחריהם היו שוכחים התורה עד שהוצרכו רבותינו לכתוב המשנה ואחריהם כתבו את הגמרא ואחריהם רש"י והרמב"ם והתוספות עד זמן השולחן ערוך שכתבו מרן רבי יוסף קרו עד שנראה לו שהכול בסדר והכול מובן ובדורות שאחריו לא הבינו כראוי דבריו ונחלקו הרבה רבותינו בכוונתו ולכן משה כשראה שאותו הדור פחות משלפניו באר להם את התורה עוד יותר דכתיב "הואיל משה באר את התורה הזאת" אבל בדור שלפניו לא היה צריך לבאר כיון שהיו מבינים לבד.
הוכיח אותם בעוון המרגלים ואמר להם שהיו יכולים להיכנס לארץ ישראל אחר 11 יום בלבד אבל בגלל עוונותיהם נתעכבו במדבר ארבעים שנה שהיו חברי אמונה ויאמר להם אתם ראיתם שלא היה לכם לפחוד שאפילו שאמר לכם ה' יתברך שלא להילחם עם עמון ומואב ואדום לא מפני גבורתם אמר כן אלא מטעמים אחרים והראיה כשהגעתם לסיחון ועוג שהיו גבורים יותר מעמון ומואב ואדום ואפילו מכם אמר לכם ה' יתברך להילחם ועזר לכם והיצחתם אותם שהכול בידי ה' יתברך. ונתן את ארצם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה בתנאי שיבואו לעזור לבני ישראל במלחמתם נגד שאר העממים ויצוו את יהושע ויאמר לו כשם שסיחון ועוג נוצחו כן גם שאר הגויים הנשארים כולם ינוצחו ואל תירא ואל תפחד מהם שה' יתברך בעזרכם.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} כתיב "ה' אלוהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה" ויש לשאול והלא ישבו בחורב על כורחם ואם יאמר אליהם ה'/ יתברך ללכת מיד הולכים ואם כן היה לו לפסוק לומר "לכו מהר חורב" ולמה אמר "רב לכם"? {עיין פירוש רש"י}.
ב} כתיב "פנו וסעו לכם" תיבת "פנו" לכאורה יתירה והיה יכול לומר "סעו לכם"?

נקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה בפרקי אבות על שלושה דברים העולם עומד על בתורה ועל העבודה {תפילה} ועל גמילות חסדים יש לשאול למה רק על אלו השלושה והלא יש עוד הרבה מצוות ואמרו חכמינו זכרונם לברכה הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות ועוד אמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה וגדול לימוד התורה שמביא את האדם לידי המעשה ולמה אמר התנא רק אלו השלושה?
עוד שאלה למה מזכירים בתפילה רק "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" בלבד ולא אומרים "אלוקי השבטים אלוקי יוסף ואלוקי משה ואהרון פינחס דוד ושלמה וכל הצדיקים"? ובפרט שדוד בקש להזכירו ולא הסכים עמו ה' יתברך?!
ברם את נתבונן נראה שכל אחד יש לו דבר חשוב שאברהם אבינו היה מפורסם בגמילות חסדים ויצחק מפורסם בעבודת ה' יתברך שהסכים להקריב עצמו לקרבן ויעקב אבינו היה מפורסם בתורה דכתיב "ויעקב איש תם יושב אוהלים" ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה עוסק בתורה גם נטמן בישיבת שם ועבר ארבע עשרה שנה {עיין פרשת ויצא"
אדם שואל האם אברהם ויצחק אינם לומדים התורה? או האם יצחק ויעקב לא היו גומלי חסדים? או האם אברהם ויעקב לא היו עוסקים בעבודת ה' יתברך?
אלא שכל אחד נתנסה באחד מאלו השלושה משל אברהם אבינו צריך להיות גבור לטעון עם אחרים וגם עשיר לפרנס את אחרים וגם חכם ליעץ להם בם אדם כזה שהוא גבור חכם ועשיר בקל יכול להיות גאה אבל אברהם לא היה כזה אלא הצהיר "ואנוכי עפר ואפר" ולא זאת בלבד אלא הראה ה' יתברך שהיה עושה הכול לשם שמים שה' יתברך ניסה אותו בעשר נסיונות ועמד בכולם ולא החסיר כמלא נימה מאמונת ה' יתברך.
יצחק היה בגיל שלושים ושבע בזמן העקידה ואביו היה בן מאה ושלושים ושבע והיה יכול לדחפו ולהציל את עצמו אבל הוא הסכים בלב שמח להקריב את עצמו לקרבן במצות ה' יתברך ולא עוד אלא בקש מאביו שיקשור אותו היטב שלא יוכל אחר כך להשתמט.
יעקב אבינו לא היה גר בבית אביו כאבותיו אלא הלך לישבת שם ועבר וגם הלך ללבן והיה גם מטופל בשלושה עשר ילדים ועם כל זה היה לומד תורה.
אף על פי שכל אחד הייתה לו טענה להשתמט מאותה מצוה שהיה מפורסם בה אפילו הכי הם לא נשתמטו אלא קבלו הכול לשם שמים ובאהבה לא כן שאר הצדיקים שאף על פי שהיו צדיקים מכל מקום לא היו להם קשיים כאבות ולכן מזכירים בתפילה רק האבות כדי לבקש מה' יתברך שיחשוב לנו את מצוותינו כאילו היו לנו הרבה קשיים ובכל זאת קיימנו אותם לשם שמים.
ולכן אמר התנא בפרקי אבות "על שלושה דברים העולם עומד" ורוצה לומר בזכות אותם שעשו אלא דברים ומה שלא הזכיר בזכות האבות כיון שזכות האבות אינו מספיק לבדו שאם היה מספיק למה אם כן נחרבה בית המקדש וגלו בני ישראל מארצם אלא עלינו מוטל החובה לקיים התורה והמצוות וזכות אבות מסייענו.
אבל עדיין יש לשאול למה התנא אמר גמילות חסדים בסוף והלא אברהם הוא הראשון וכן בעמידה למה חותמים במגן אברהם ולא בשאר האבות?
והתשובה היא שהתורה והתפילה ידועים שהם לשם שמים ורק מפאת ציווי ה' יתברך שאם אותו בן אדם אינו מאמין לא היה מתפלל ולא לומד תורה אבל גמילות חסדים אפילו הכופרים מסייעים מפני הרחמנות ולכן אמרה בסוף לרמוז לנו שגם מצות גמילות חסדים צריך שתהיה כמו אותם שאר מצוות ורוצה לומר לשם שמים וכן כשאחד לומד תורה ומתפלל בטח שמה שעושה גמילות חסדים היינו לשם שמים.
וזהו כוונת הפסוק "רב לכם שבת בהר הזה" ורוצה לומר רב לכם ממה שאתם בוטחים בזכות הצדיקים שנמשלו להרים אלא "פנו וסעו לכם" רוצה לומר אל תפנו לאותו זכות ולא תבטחו רק עליו אלא על מעשיכם ולמדו מהצדיקים הקודמים שכל דור ודור נחסר מחכמת התורה אז ברך אותנו משה רבינו "ה' אלוקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" בשביל כשהרשע מת יש שמחה דכתיב "במות רשעים רנה" אבל כשאנחנו לומדים מדרכי רבותינו נהיה צדיקים אז נאה ויאה לנו לפרות ולרבות ויתמלא העולם מצדיקים כמונו.
על זה סיים הפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם וכו',, וצריך עזרת שבעים הזקנים ויש לשאול משה שעמד בזמן העגל בשש מאות אלף נפש מתקשה עכשיו לעמוד בהם? אבל משה מדבר בדרך סגי נהור נכון שהוא יכול לשאת את כולם אבל צריך גם כן עוד שבעים צדיקים שזכותם תגן על עם ישראל.
ולכן עלינו לתמוך בתלמידים עד שיהיו צדיקים וחסידים ותרבה התורה וכל אחד יעזור בדרך שהוא יכול החכם ילמד אחרים והעשיר יתמוך בכסף וכדומה ואז תרבה התורה בערינו שגדולי ישראל מצאו שהדבר הכי טוב שעוזר לחוזרי בתשובה היא לימוד התורה ובפרט לאותם שאינם יודעים כלל מדין היהדות כשלומדים התורה יפתחו עיניהם וידעו מה אסור ומה מותר ואיזה מצוה ואיזה עבירה ויתרחקו מן העבירות ויעשו את המצוות ועוד שיש אור וקדושה בלמוד התורה לעזור לאדם להתרחק מן העבירות ולקיים מצוות דכתיב "לולא אותי עזבו ותורתי שמרו" ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כשאנחנו לומדים תורה האור שבה מחזרינו למוטב.

ויהי רצון שנזכה ללמוד תורה לשמה ולחזור בתשובה ובזכות זה ה' יתברך יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה  



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.