פרשת דברים

142

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע יש בה שתי מצוות לא תעשה א} אין מניחים דיין שאינו הגון ר"ל יש לו כסף או אנשים שקרובים למלוכה או חכם באיזה חוכמות אחרים, צריכים לבחור דיין שהוא יודע התורה ב} הדיין לא ירא מבעל דין, וכל זמן שאינו יודע הצדק עם מי אפשר לו לומר איני חפץ לשפוט, אבל אם ידע הצדק עם מי אסור לו לומר איני חפץ משום שירא מאחר.
פרשת השבוע נקראת משנה תורה, האדם נראה לו שמשה רבינו חזר התורה לישראל ותו לא, אלא שסדר דברים יש בו קרוב למאתים מצוה, אינם כתובים קודם, וביאור יותר לאיזה מצוות שכתובים קודם. יש לשאול למה משה רבינו ביאר לנו רק עכשיו ולא מקודם? ספר לי רבי גדעון שמרן רבי יוסף קארו ז"ל כשסידר השו"ע הלך ועשה בו סיבוב בעירים הגרים בהם היהודים, כדי שיתנו לו הסכמה. והגיע עד לתוניס כשהיו בה רבנים גדולים בתורה, והלך לבית הכנסת שבה רב העיר, שאז היה שמו רבי ישמעאל, ומחמת כוחו בתורה היו קוראים לו רבי ישמעאל כהן גדול, ולא מצא אותו רק תלמידיו, אמרו לו מה אתה מבקש, הראה להם השו"ע ואמר להם שחפץ שיתנו לו הסכמה, כשראו אותו אמרו לו מי הוא הלומד בו, דברים ידועים לכל, והוא היה עניו הרבה יצא. ואח"ך בא הרב וספרו לו אמר להם לכו וחפשו אחריו והביאו אותו שעתיד לבוא יום שאף דבריו שאתם אמרתם עליו דברים ידועים ואינם צריכים ללמוד אותם, אינם מבינים אותם. וקראו לו ונתן לו הסכמה. וכמו שאנו רואים עכשיו שלא רק אנו שאין מבינים השו"ע אלא אפי' בדורות שלפנינו רבנים גדולים הרבה נחלקו בדברי השו"ע מה כוונתו. ולזה משה רבינו בתחילה כשהיה עם דור המדבר שנקרא דור דעה לא היה נצרך לבאר יותר, אלא שאח"ך כשראה הדורות החדשים אינם מבינים היטב הצטרך לבאר, ואמר להם התורה בשבעים לשון. וכמו שראינו אחרי שנפטר משה רבינו ואחרי שלושים יום לאבלותיו, שכחו שלוש מאות דינים של טומאה וטהרה, ולא חזרו רק בזמן עתנאל בן קנז אחי כלב בן יפונה בפלפולו.
כשהתחיל משה רבינו בסדר דברים התחיל להוכיח על ישראל וזוכר אותם בעבירות שעשו, שבמעשיהם ישבו ארבעים שנה במדבר, ואמר להם שאינו יכול לישא טורחם לבדו, והניח עמו ראשי השבטים לעזור אותו, וצוה לדיינים איך להתנהג עמהם, וצוה לישראל שיכבדו הדייינים ולשמוע להם, ואח"ך אמר להם שהיה להם אפשרות להכנס לארץ ישראל אחרי אחד עשר יום משבנו המשכן, אלא שמעשה המרגלים הוא שהרגיש אותם, שכשחזרו המרגלים וישראל בכו ולא חפצו ללכת לארץ ישראל, השי"ת אמר להם שהם מתים במדבר ואינם נכנסים לארץ ישראל, ואותו לילה היה ליל תשעה באב. ואמר להם השי"ת שבכל תשעה באב יהיה אבל לישראל עד ביאת המשיח. והיו ישראל חופרים קבורתם ויושבים בהם בליל תשעה באב בכל שנה ושנה. ובבוקר מי שהוא מת מכסים אותו בעפר, ומי שהוא חי יקום. ובשנה האחרונה כולם קמו חיים ואמרו אולי טעינו בחשבון, וישבו בליל עשרה וליל אחד עשר עד ליום חמשה עשר, כשהלבנה כלתה, וידעו שיום תשעה באב עבר ולא מת אחד, וידעו מי שחייבים מיתה מתו כבר, והנשארים נכנסים לארץ ישראל, ועשו אותו יום חג. וזה אחד מן הטעמים שאין אומרים תחינה ביום חמשה עשר באב. ואח"ך סיפר להם משה רבינו כשהגיעו לפני בני עשו השי"ת אמר להם שלא ילחמו. וכשהגיעו למואב אמר להם שלא ילחמו אלא שאפשר להם להפחיד אותם, וכשהגיעו לעמון אמר להם אפי' להפחיד אותם לא, ואח"ך סיפר להם על מלחמת סיחון ועוג, ושנתן עירם לשבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה על תנאי שילכו עם ישראל במלחמה. וצוה את יהושע ואמר לו אתה היית במלחמת סיחון ועוג שהיו גבורים מאוד, והשי"ת עזר אותו ונצחנו אותם, ואף אתה לא תפחד משאר האומות שהשי"ת הוא הנלחם לנו.
בפרשת השבוע יש כמה שאלות משה רבינו התחיל בסדר דברים באלה הדברים, ורש"י ז"ל הקשה למה לא כתב כהרגלו וידבר משה וכו'? ותירץ שדברים הוא דברי תוכחה {הרב שפתי חכמים ז"ל}יש לשאול למה דברי תוכחה אלו נקראו דברים, אם מחמת דבור לשון קשה אף וידבר לשון קשה?
אולם כדי לתרץ שאלה זאת, נתחיל לתרץ שאלות אחרים, שרש"י ז"ל כתב שמשה רבינו התחיל בתוכחה ברמז, שאמר להם על המקומות שעשו בהם עבירות מחמת כבודם של ישראל, יש לשאול והרי הדור הזה הוא דור חדש, שדור הישן כולם מתו במדבר, וזאת שנת הארבעים, והנשארים נכנסים לארץ ישראל שהגדול שבהם עדין לא הגיע לגיל העשרים כשישראל עשו העון שאז מוכיח עליהם משה רבינו, שרוב העבירות שאומר אותם להם משה רבינו עשאום הדור הישן, ולזה יש לשאול למה אמרם להם ברמז, ואם מחמת כבודם והרי הם לא היו שכיחים? ועוד על מה מוכיח אותם על עוון שלא עשו אותו כלל?
אולם ידוע מה שאמר הכתוב פוקד עון אבות על בנים, ושאלו חז"ל אם האבות חטאו הבנים מה עשו? ותירצו אם הבנים ילכו בדרך אבותיהם שיחטאו כמותם יענשו על חטאם ועל חטא אביהם כמו שידוע המשל שאמרו אותו חז"ל שפעם ביום השישי הזאב פגש בשועל ורצה לאכול אותו, אמר לו השועל למה אתה רוצה לאכול אותי, אם אתה רעב לך לבתי היהודים, עכשיו שבשלו תבשילי שבת אכול עד שתשבע, אמר לו ירא אולי אח"ך יענש אותי השי"ת, אמר לו אם על זה אל תירא, שכתוב בתורה פוקד עון אבות על בנים, לך אכול אתה והשי"ת יענש בניך. שמח השועל ובפרט שריח מאכילי שבת נודף מרחוק, הלך במהירות, בדרך נפל בבאר, השועל הולך לאט לאט הגיע לאותו באר והנה שומע קול הזאב קורא לו להצילו, הביט בו השועל, אמר לו הזאב שקרן אתה, אמרת לי שהשי"ת מעניש בני, הנה אתה רואה מה קרה לי! השיב אותו השועל שאתה מקבל עונשים על עוון אביך. ולזה משה רבינו היה מדבר להם על עוון אבותיהם, ואמר להם הזהרו, אם אתם חוטאים הנכם נענשים ולא תאמרו בנינו יקבלו העונש, ואמר להם בדרך רמז ולא גלה להם כל החטאים, מחמת כבודם של ישראל שנפטרו. ועוד כדי שיזהרו מכל החטאים שאינם יודעים איזה עבירות עשו אבותיהם שאינם כתובים בתורה. ולזה התוכחה הזאת התחילה באלה הדברים שצריכים לירא את ה' משני דברים אם אבותינו חטאו צריכים לירא על עצמינו כדי שלא נענש, ואם אבותינו לא חטאו צריכים לירא על בנינו אם יעשו איזה חטאים ויענשו עליהם, שאין הבני אדם כזאבים שאינם חושבים כלל על בניהם.
רבותי! צריכים ללמוד מזה מוסר גדול, חוץ ממה שצריכים להזהר על עצמינו, צריכים להזהר על בנינו כדי שלא יענשו מחמת חטאתינו, חוץ ממה שעוזרים אותנו כשאדם נפטר כדי שנהיה בשלוה בעוה"ב אלא אם אדם בניו יהיו יראי שמים מניחים אותו בשלוה אף בעולם הזה. ונביא מעשה שספר אותו בן שהוא בגיל שנים עשרה שנה מספר על עצמו משנולד לא ראה רק הטוב שהוריו טובים מאד ועשירים גדולים ומה שהוא מבקש ימצא, והוא היה מתגאה בכסף אביו, ואביו היה מוכיח אותו ואומר לו שהכסף הולכים וחוזרים בעולם. כשמצא שיש שינוי בבית אביו נסע ואמו מחכה לו עד לחצות הלילה כדי שידבר עמה בפליפון, עמד בכל תוקף עם אמו לדעת מה יש, אמרה לו שאביו יש לו בעיות והבנק משכנו לו כל רכושו והוא נסע לעיר אחרת להשתדל לעמוד על רגליו פעם אחרת ולשלם האנשים שחייב להם כסף. הוא אינו רגיל במעמד כזה אלא מה יש לו לעשות, שתק. אחרי ימים בבית ספר של חבירו שהיו מכבדים אותו עד מאד השתנו והתחילו לומר לו אביך גנב ולקח הכסף של האנשים וברח. הוא לא התאפק אמר לאמו שרוצה לשנות בית ספר אחר, המנהל דבר עמו אמר לו קרה, אמר לו כלום, אמר לו לך לבית ספר שאתה חפץ ללמוד בו וכשאתה רוצה לחזור לכאן תחזור. בבית ספר השני בהתחלה הכל היה טוב, אלא שפעם אחד מן התלמידים אמר לו איך אביך נודע ליתן לבית הכנסת 500000 דולר ולא שילם רק 300000 דולר, ובשביל זה עדין לא סיימו הבנין והנה ככה עד היום והתחיל לצחוק עליו, וכעס והכה אותו. בא המורה ואמר להם מי התחיל אמר לו שהוא התחיל במכות,  אמר לו צריך לענוש אותך, ענה אותו שהתלמיד האחר נחשב כהרגו וחתך אותו איברים איברים בדבריו, וברח, והלך לאותה בית הכנסת שאמר לו עליו התלמיד האחר שעדין לא סימו הבנין שלה וישב לפני ההיכל שעדין לא נגמר בנינו והיה בוכה ומתפלל להשי"ת עד שנרדם. וכשקם משנתו מצא שוטרים ועתונאים לפניו שהיו מחפשים עליו שנתאחר הזמן ולא חזר הביתה ואמו התקשרה למשטרה, והם בדקו מה קרה באותו יום בבית ספר, ואמרו נלך ונראה הבית כנסת, ממחרת חזר לבית ספר הראשון ושם מצא חביריו מביטים בו בכל הכבוד, והראו לו עתון שבו כתוב שרב העיר דרש לאנשים ואמר להם הכסף ששילם אביו לישיבות ולמוסדות צדקה יכולים להניחו האיש היותר עשיר, ולזה עתה צריכים לעזור אותו, וכן היה הלכו לבנךּ ופתרו לו בעיתו עמהם, וחזר אביו ומכר קצת ממה שהוא רוכש, ואחרי זמן קצר לקח את בנו והוליכו לאותה בית הכנסת ואמר לו שעתה יכול לסיים הבנין, שחזר לעשיר גדול כמו שהיה, ושהוא בונה אותה יותר טוב מאד ממה שהיה חושב בתחילה, שבתפילת בנו שם הקב"ה נכמרו רחמיו עליו. מכאן אנו רואים כשהבנים יהיו טובים מה אפשר להם לעשות. בתפילה אחת יכולים לפתוח כל הפתחים, שבתפילת אותו בן הקטן השי"ת עשה סבות וסבי סבות כדי שהרב ישמע וידרוש וכל האנשים שומעים לו. ולזה צריכים לחשוב מאד על בנינו ולא נאמר בג'רבא לא נירא על בנינו, שיש הרבה דברים שאין אנו יודעים בהם ואין אנו מרגישים בהם כלל. ולזה צריכים להזהר היטב ונשים עינינו על בנינו ונלמד אותם התורה, שהתורה היא ששמורת אותנו אנו ובנינו, כמו שאנו רואים הרבה חילונים מכניסים בניהם לישיבות שידעו ערך התורה, שהתורה שומרת אותם ומחנכת אותם היטב. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הבריאות והטוב והשלום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *