פרשת בשלח

314

 

נצטווינו מצוה לא תעשה אחת והיא: שלא ללכת מחוץ לעיר יותר משנים עשר ק"מ אבל חכמינו זכרונם לברכה החמירו ואמרו רק ק"מ אחד.
כבר ספרנו שני ישראל יצאו ממצרים אבל עדיין לא נגמר הספור ולא נתייאש עדיין פרעה ושלח עמם מרגלים לראות אם באמת חוזרים אחר שלושה ימים כמו שהבטיחו לו וה' הטעה אותו כדי שירדוף אחריהם ויאמר למשה שיאמר לבני ישראל שיחזרו לאחוריהם ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון כשראו המרגלים שעברו שלושה ימים ואינם חוזרים ויהפך לבבו הוא ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מהעבודה ויחשבו הוא ועבדיו שה' יתברך עזבם ומה שעשה אותם מכות במצרים רק להראותו את גבורתו ויאסור פרעה את כל רכבו ואת חייליו לרדוף אחרי בני ישראל אבל החיילים פחדו מפני גבורת ה' יתברך ולא רצו ללכת פתח להם פרעה אוצרות המדינה והראה להם את כבפו וזהבו אות האבנים טובות ומרגליות ויאמר להם קחו אשר תרצו ויקחו החיילים את כל האוצרים ויקשטו בהם את העגלות וירדפו אחרי בני ישראל והמהלך שהלכו בני ישראל בששה ימים הלכו אותו המצריים ביום אחד ובליל שביעי של פסח שהוא 21 ניסן הגיע פרעה אל בני ישראל שהגיעו לים סוף והכול סגור לפניהם מצד אחד חיילי פרעה ומצד שני הרים ובקעות ומצד השלישי נחשים ועקרבים ומצד הרביעי הים.
 
כשראו בני ישראל את המצריים פחדו הרבה מהם שרצו לברוח ומהם שרצו להילחם ומהם שרצו להיכנע ויבואו אל משה ויאמר להם אל תעשו כלום ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' יתברך תאמר לבני ישראל ויכנסו לים והראשון שנכנס הוא נחשון בן עמינדב {מיודענו בפרשה הקודמת} נשיא שבט יהודה ואחר כך נכנס שבט בנימין וכשהגיע למים לצוואריהם אמר ה' יתברך למשה והכה את המים ויבקע הים לשנים עשר בקעים.
 
אמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל מימות שבעולם אפילו המים שבכוס נבקע לשנים עשר בקעים כדי שישאלו ותתפרסם גבורת ה' יתברך ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כל שבט ושבט לבדו ואפילו שהיו הולכים על רגליהם ויש להם הרבה צאן ובקר וילדים קטנים והמצריים רוכבים על עגלות וסוסים לא השיגו אותם במשך כל הלילה ובאשמורת הבוקר יצאו בני ישראל מן הים ויאמר ה' אל משה שיכה עוד פעם את הים והמצריים הם בים ויטבעו כולם.
 
ויאמר ה' יתברך לשרו של ים להוציא את המצריים מהים אבל הים טען יש אדון נותן מתנה לעבדו וחוזר ולוקחה ממנו?! אמר לו ה' יתברך שייפייס פעם אחרת ופייס אותו בחיילי סיסרא כמו שכתוב בהפטרת השבוע ויוציא הים את המרים ואת כל הממון והאוצרות אשר להם ואז יצאו בני ישראל בשירה גם מרים והנשים שרו בתוף ובמחול והטעם שהביאו תופים ומחולות כדי שלא ישמעו האנשים את קולם ואחר כך היו בני ישראל אוספים את האוצרות אשר למצריים שהוציאם הים ולא רצו להפסיק עד שהפסיקם משה רבינו על כורחם כדי לנסוע.
 
ויסעו בני ישראל ויבואו למרה והמים אשר שם הם מרים ולא היה לבני ישראל מים מתוקים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים כדי שאנחנו נדע שלכל מכה יש תרופה ואם נשמע בקול ה' תמיד ישמר אותנו ואחר כך נסעו לאלים ומאלים נסעו למדבר סין ב15 באייר וילונו בני ישראל על משה ויאמרו לו שרוצים לאכול ויתפלל משה אל ה' ויאמר לו ה' שהוא ממטיר להם לחם מן השמים בבקר ובערב יבוא השלו והא מין עוף שמן וטעים ויאמר להם שכל אחד יאסוף רק עומר אחד לגולגולת ויש שאספו הרבה ויש שאספו מעט אבל כשבאו אל הבית וימודו אותו וימצאו שכל אחד אסף רק עומר אחד ומזה למדים שה' יתברך יביא לכל אחד את חלקו ויאמר ה' אל משה שיאמר לבני ישראל שלא יותירו ממנו כדי לכעת שה' יתברך כל יום ויום מכין לכל אחד ואחד את חלקו ויש אנשים שלא שמעו וישאירו ממנו עד הבקר והבאיש.
 
וביום השביעי מצאו שכל אחד לקט שני עומרים וילכו למשה ויאמר להם משה שאמר לו ה' יתברך שמחר יום השבת לא יורד המן שהוא יום מנוחה ואסור לעבוד ולצאת אם ירד המן או לא אלא צריכים ללמוד בו תורה וישאירו בני ישראל את המן עד יום השבת ולא הבאיש ורמה לא הייתה בו כאשר אמר ה' אל משה אבל יש אנשים שלא שמעו בקול ה' ויצאו לראות אם ירד המן או לא ולא מצאו ויאמר ה' אל משה עד מתי לא שומעים בקולי ראו כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים וגם לא הבאיש ומאותו זמן הכירו בני ישראל את ערך השבת.
 
ויאמר משה אל אהרון קח צמצמת אחת ומלא אותה מן למשמרת להראותה לבני ישראל בזמן ביאת הגואל ואותו מן לא הבאיש ולא יבאיש עד ביאת הגואל.
 
ויסעו לרפידים ולא מצאו מים וילונו על משה ויתפלל משה אל ה' יתברך ויאמר לו ה' אסוף את זקני ישראל וצא ותמצא סלע שעליו דכינת ה' יתברך והכיתה אותו ויוציא לכם מים ויעש מה כן ותוציא להם מים והייתה הולכת עמהם בכל נסיעותיהם עד שמתה מרים.
 
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ועמלק היה יודע את גבורת ה' יתברך מה עשה? ידע בכוח הכישוף מי הם שעדיין לא הגיע זמנם למות ושלחם להילחם עם ישראל ויצוו משה ליהושע להילחם בעמלק ומשה ואהרון וחור עלו ראש הגבעה והיה כאשר ירים משה את ידיו וגבר ישראל וכאשר יניח ידיו וגבר עמלק ויתפסו אהרון וחור את שתי ידיו ויהי ידיו אמונה בתפילה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב כל אחד ואחד מחיילי עמלק זה נקטע לו ידו וזה רגלו וכדומה ופיזרם ה' יתברך בכל העולם כדי שיראו כל אומות העולם את גודל גבורת ה' יתברך ושמירתו על עמו ישראל ומלחמת עמלק היא מלחמה קשה שאין אנחנו מבינים את כל המהלכים ולפי הפשט היא מלחמת הקדושה נגד הסטרא אחרא וישבע ה' יתברך שאין כסאו שלם ולא שמו שלם עד שימחה את זכר עמלק.
 
כתיב "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצריימה" ויש לשאול והלא עיקר יציאת בני ישראל ממצרים לקבל תורה מסיני אחר חמישים יום אחר שיטהרו מארבעים ותשעה שערי טומאה שנכנסו בהם וממצרים עד לארץ ישראל מהלך 11 יום ומאי קאמר הפסוק הטעם שמא יראו מלחמה?
ואין לתרץ שילכו מהר לארץ ישראל וילחמו מלחמה מהירה ואחר כך ילכו למדבר סיני לקבל התורה שרש"י פירש "בראותם מלחמה" כגון נלחמת העמלקי והכנעני ולא מלחמת ארץ ישראל?
 
נקדים עוד שאלה כתיב "ולא נחם אלוהים" היה לו לכתוב "ולא נחם ה',, שהיא מדת הרחמים ולא לומר "אלוהים" שהיא מדת הדין?
ברם הפסוק אינו מדבר על מלחמת ארץ ישראל שהיו כולם צדיקים והיו יכולים לנצח בקלי קלות ולא יחשבו כלל ועיקר לחזור למצרים אבל הפסוק מדבר על מלחמות אחרות שבאות בגלל העוונות ואז בני ישראל יסבלו ממנה כמו מלחמת עמלק שנלחם עם ישראל ברפידים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה "ברפידים" על שרפו את ידיהם בתורה וכן בעוון המרגלים {עיין פרשת שלח לך} כתיב "ויבא העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החורמה" וכן מלחמת הכנעני דכתיב "וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם עם ישראל וישב ממנו שבי וידור ישראל נדר וכו' וישמע ה' בקול ישראל וכו',, שבגלל עוונותיהם נלחם בם הכנעני ולא נצחו אלא אם נדרו שיחרמו את עריהם ולכן ה' יתברך סבב אותם בדרך אחרת כדי שיארעו אותם מלחמות אחרות בשביל שלא שמעו בקול ה' ונדע אנחנו את הסבה כדי לחזור בתשובה.
 
אחי היקרים!!! כולנו יודעים שהעיר בצער עד שרב העיר שליט"א עשה פדיון לקהל נכון שהפדיון עוזר לעצור את הגזרות אבל אינו לבדו אינו מספיק וצריך עמו תשובה. יאמר אדם יצר הרע קשה מאוד ומה יעשה כדי להנצל ממנו? על זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לקבע עתים לתורה כמו שאמר הפסוק "לולא אותי עזבו ותורתי שמרו" ולמדו חכמינו זכרונם לברכה שבתורה יש אור שמחזיר את האדם בתשובה שמי שלומד תורה יש לו סייעתא גדולה מן השמים להתגבר על היצר הרע.
 
שומעים תמיד כמה אנשים שאומרים שהם בשר ודם ואינם יכולים לשלוט על היצר הרע אבל אין זה טענה כמו שכתבנו שאותם בני אדם רוצים לשבת בחיבוק ידיים בלי להשיב מלחמה השערה ולהילחם ביצר הרע ואילו היו לומדים וקובעים זמן לתורה בטח היו מנצחים את היצר הרע ואם לא יעשו כן יענשו בחומר הדין לאחר אריכות ימים ושנים ולא תועיל טענתם להצילם מהעונש ולא עוד אלא השאלה הראשונה בבית דין של מעלה היא קבעת עתים לתורה ולא יאמר האדם אני יודע ללמוד ולא צריך לקבע עתים לתורה כיון שהשאלה היא קבעת עתים ולא ידעת ללמוד והטעם כמו שכתבנו שאור התורה שומרו דעתיב "בהתהלכך תנחה אותך" והיא התורה בעולם הזה "בשכבך תשמור עליך" אחר המית "והקיצות היא תשיחך" לעתיד לבא ולכן אם אנחנו מרגישים את הצער שיש בעיר צריכים לקבוע עתים לתורה עדי לבטל את כל גזרות רעות ויגזור עלינו ה' יתברך גזרות טובות ומרובות ויגאלינו גאולה שלימה בקרוב אמן ואמן!!!
מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *