פרשת במדבר

361

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע מספרת שהקב"ה צוה למשה רבינו שיפקוד עם ישראל, ואמר לו שהוא ואהרן ונשיאים ביחד יפקדו ישראל מבן עשרים שנה ומעלה. ואמר לו שלא יחשבו הלויים, ועשו החשבון, שבט ראובן 46500, שבט שמעון 59300, שבט גד 45650, שבט יהודה 74600, שבט יששכר 54400, שבט זבולון 57400, שבט אפרים 40500, שבט מנשה 32200, שבט בנימין 35400, שבט דן 62700, שבט אשר 41500, שבט נפתלי 53400, סה"כ 603550. והקב"ה צוה משה רבינו שלא יפקוד הלויים עם ישראל, והם שיהיו אחראים על המשכן וכל כליו, שהם ישאו כשנוסעים, והם שמסירים והם שמשיבים, וגרים סביב על המשכן.

והקב"ה צוה משה רבינו, כל שבט יהיה לו דגל לעצמו, ויתחלקו השבטים על ארבעה, כל שלושה שבטים ישבו מצד של המשכן, שבט ראובן ויששכר וזבולון ישבו מזרחה, וביחד חשבונם 186400. וכשיסעו יתחילו ללכת הם הראשון. ובתימנה שבט ראובן שמעון גד וביחד חשבונם 151450, והם ילכו השנים כשיסעו. ואחרי שילכו השנים הללו, ילכו הלויים ועמם המשכן. ואח"ך ילכו אפרים ומנשה ובנימין, וחשבונם ביחד 108100 והם יושבים ימה. והאחרונים הם דן אשר ונפתלי וחשבונם ביחד 157600 והם יושבים צפונה.

והקב"ה אמר למשה רבינו שהבכורות הם קדושים אצל השי"ת, ומחמת שישראל עשו העגל הקב"ה משנה הבכורות בלויים, ולזה הקב"ה אמר לו פקוד הלויים והבכורות, והלויים חשבונם מבן חודש ומעלה שהוא אין עודו נפל, ופקדם משה, לוי יש לו שלושה בנים, גרשון קהת ומררי, גרשון 7500, ונשיא שלהם אליסף בן לאל. בני קהת חשבונם 8600 ונשיא שלהם אליצפן בן עזיאל. בני מררי חשבונם 6200 ונשיא שלהם צוריאל בן אביחיל, ונשיא של הנשיאים של שבט לוי אלעזר בן אהרן, כל הלויים מספרם 22000. ואח"ך פקד משה רבינו הבכורות של ישראל מבן חודש ומעלה, והיה מספרם 22273. והשי"ת אמר למשה שהלויים לקחו הקדושה של הבכורה, אלא שיש 273 בכורות נוספים על הלויים, השי"ת אמר למשה שהבכורות הללו צריכים לשלם כל אחד מהם חמשה שקלים בשקל הקדש, אלא מי מסכים לשלם. מה עשה משה? לקח 22370 ניירות, על 22000 כתב לוי, ועל 273 כתב חמשה שקלים, וכל בכור יקח ניר, מי שבאה בנירו לוי ילך וישוב לביתו, ומי שעלה בידו חמשה שקלים ישלם חמשה שקלים.

ואח"ך הקב"ה אמר למשה שיפקוד בני קהת מבן שלושים עד חמשים, שהם ראויים לעבודת המשכן, שמי שאינו בן שלושים שנה עדין חסר כוח, ומי שעבר החמישים שנה נחסר לו כוחו, ולזה הלויים לא יעבדו במשכן רק אותם שהם בן שלושים שנה עד החמישים.

רש"י ז"ל פירש למה הקב"ה צוה למשה רבינו לפקוד אותם? ותירץ מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע הנותרים וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאן. יש לשאול, למה לא אמר על החשבון שנעשה בסוף הארבעים שנה של המדבר, ואין לומר הגענו לפרשת פינחס, שהרי רש"י ז"ל כותב המקומות שפקד אותנו בהם, אפי' שעדין לא הגיעו? ועוד למה רש"י ז"ל כתב הטעם למה פקד אותנו רק כאן ולא למעלה משעת חשבון יציאת מצרים?

אבל אם נבוא לעיין בשני פעמים האחרונים, שחשב אותנו בהם השי"ת, נמצא שנפטרו הרבה מישראל, אם ביציאת מצרים, ישראל יצאו רק עשרים אחוז, אם בזמן העגל נפטרו 3000, וזהו החשבון היחידי שפקד אותנו השי"ת ללא שהיו עונשים מהשי"ת. ולזה רש"י ז"ל אמר לנו כמו שחשבון הזה הקב"ה פקד אותנו, ועשה היכר שחשבון של חבה, ג"כ אף בפעמים האחרים שחשב אותנו השי"ת הם של חבה, ואפי' שנפטרו בו הרבה, זה רק כאב המחנך את בניו, כמו שאומרים אנשי קודם הבן כשמחכנים אותו כף ועמו סוגריה, ר"ל מעניש אותו ומראים לו שהם אוהבים אותו, כדי שידע הבן שהדבר שעשה אותו טעות, ונענש עליו לא מחמת הכעס של האב, שאינו אוהב אותו דבר, אלא אביו ענש אותו מחמת שאוהב אותו, והדבר שעשה אותו מזיק לו, אז הבן יבין התוכחת ולא יחזור עוד. אף כאן הקב"ה רצה לומר לנו אפי' שענש אותנו, הוא אוהב אותנו. וזהו למה אחרי יציאת מצרים אפי' שנפטרו הרבה מישראל פקד אותנו, כדי שיראה לנו אהבתו אלינו, ואחרי העגל ג"כ פקד אותנו, כדי שיבין אותנו שענש אותנו לא מחמת שכועס עלינו, אלא שלא נחזור עוד המעשה הזה, שהדבר שעשינו אותו רע מאד ומזיק אותנו הרבה. ומכאן נראה כשמשרה שכינתו עלינו פוקד אותנו, ואם לולי חבתו אלינו לא היה משרה שכינתו עלינו. אלא שבפרשת פינחס לא כתבה רש"י משום שיש טעם אחר למה פקד אותנו, כמו שכתב רש"י שם שאז הגיע זמן פטירת משה, וכמו שלקח אותם בחשבון, עתה כשמחזיר אותם צריך לו להשיבם בחשבון. ולזה רש"י ז"ל לא הביא אותו, שלפי הטעם השני לא יתכן פירוש רש"י ז"ל.

רבותי! בכל יום ויום באים עלינו יסורים, ואין יום שעובר ללא יסורים, והיסורים משונים, יש יסורין קלים, ויש יסורים קשים, כמו שאמרו חז"ל כשאדם מכניס ידו לכיסו להוציא מאה ויוצאת לו חמשים והצטריך להכניס ידו לכיסו פעם אחרת להוציא חמשים אחרת, זה נקרא יסורים, אלו יסורין קלים. ויש יסורין קשים שאדם לפעמים מרוב הכאב ישב לילות ללא שינה בשלוה. וכל היסורין הללו מביא אותם לנו הקב"ה שיעורר אותנו שאנו יש לנו הרבה טעויות, וצריכים לתקן אותם. האדם אומר למה אחד באים אליו קלים ואחד קשים? אולם מתחילה הקב"ה מביא יסורין קלים, ואם לא התעורר יקשה אותם לו, כמו שקרה מעשה שיש רב אחד שתמיד הולך לכותל, פעם מצא אדם שער שלו ארוך ולבוש כיפה קטנה עד מאד שנראה ממנו שאינו מהאנשים היראי שמים, אלא שהיה מתפלל כאילו חסיד גדול. הרב קרב אליו, אלא שהוא אמר לרב, יודע אני מה אתה אומר אלי, אלא אני אומר לך שקרוב אני להשי"ת, והשי"ת אוהב אותי יותר ממך, ואני והשי"ת חבירים יותר ממך, הרב לא הבין דבריו היטב, וכשיצאו מן הכותל הרב הלך אחריו, ואותו האיש אמר לרב נראה ממך שרוצה לדעת מה אני מכוין בדברי, הנני אומר לך, שהוא היה מצחק על השלג באופנים של השלג, ובפתע פתאום נפלה בו האופנה והתחיל ליפול, וראה המות לפניו, שהמקום הנופל בו כולו סלעים, ושכל סלע שיפול עליו לא ישאר בו מהומה, אלא שקרה לו נס וניצול, שעל כל סלע וסלע היה נופל על האופנים, ומסלע לסלע עד שמצא עצמו למטה, ולא קרה לו כלום. וכי לא מחמת רוב אהבת השי"ת לו הצילו מהנפילה הזאת! הרב השיב אותו, נכון שהקב"ה הראה אהבתו אליך, אבל עדין יש לי שאלה תוכל לחשוב עליה ותענה אותי, אם הקב"ה אוהב אותך כל אהבה הזאת, למה דחה אותך כדי שתפול! ונפרדו זה מזה. ואחרי עשרים שנה הרב הזה בא אליו תלמיד ישיבה שעושה נחת רוח גדול, מביא אליו דרישת שלום מאביו, שהבין למה הקב"ה דחה אותו, שיאמר לו בני הנך טועה במה שאתה עושה, והנני אוהב אותך ובאתי לעורר אותך. מכאן אנו צריכים ללמוד שכל היסורים הבאים עלינו הם כדי לעורר אותנו, וצריכים לחשוב למה באו עלינו אותם יסורים, כמו שראינו ממעשה שהבין הלקח. יהי רצון שהקב"ה ירחיק מעלינו היסורין, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.

רש"י ז"ל פירש וידבר במדבר סיני באחד לחודש מרוב חבתם להשי"ת חזר ומצאם,  מנאם גשיצאו ממצרים ומנאם כשמתו מהם במעשה העגל שמנה כמה מתו מהם, וכששורה השכינה להם מנאם. יש לשאול מהו הדבר שהצריך לרש"י לפירוש הזה והרי אפשר לומר שמנאם מחמת שני דברים דבר ראשון כמו שפירש אח"ך על הפסוק לבית אבותם שכל אחד הולך אחרי אביו, שאם אביו משבט ראובן ואמו משבט שמעון נקרא על שבט ראובן, ועוד להסיר הבכורות מהקדושה ויתנה לכהנים שצריך לו לחשוב הלויים והבכורות ולזה מנא כל ישראל?

אולם רש"י ז"ל נשאלת לו למה הכתוב אמר שהמנוי הזה במדבר סיני והרי דבר זה ידוע שישראל כשהגיעו לסיני בששה בסיון השי"ת נתן לנו התורה ואח"ך עשו העגל ועלה משה רבינו להר סיני שלושה פעמים אחת למתן תורה ואחת להתפלל על ישראל על העגל ואחת שהביא הלוחות השניים וירד ביום כיפור וצוה אותם על המשכן ונגמרה מלאכת המשכן ב25 כסליו ר"ל אין להם זמן לנסוע מי נושא המשכן משה רבינו לבד! שאז הלויים עדין לא נתקדשו א"כ למה הכתוב אמר לנו במדבר סיני, ואם רוצה לומר לנו רק איפה הם והרי כשהכתוב אמר לנו על השמטה ואמר בהר סיני חז"ל שאלו למה אמר בהר סיני ר"ל כשהכתוב מתאר לנו איפה קרה המעשה ר"ל יש טעם ולזה רש"י ז"ל שאל למה כאן אמר במדבר סיני והרי המקום ידוע ותירץ חבתם להשי"ת.

אולם יש שאלה אחרת מה רוצה לומר לנו רש"י שמנאם כשיצאו ממצרים ובמעשה העגל, והרי דבר זה כתוב לפנינו?

אולם רש"י ז"ל רצה לומר לנו שתמיד הקב"ה אוהב אותנו אפי' כשאנו עושים עבירות ומעניש אותנו אפ"ה אהובים אצלו כמו שראינו שמנאם כשיצאו ממצרים שאז אהובים מאד לפני השי"ת כמו שאמר הכתוב בשיר השירים מי זה עולה מן המדבר וכו' וחזר ומנאם במעשה העגל כמו שכאן מאהבה אף כאן מאהבה.

רבותי! אף אחד אין לו ספק שהקב"ה אוהב אותנו הרבה ומחכה לנו אימתי נהיה ראויים לקבל המשיח, ולא רק זה בלבד אף אם יענישנו הוא מאהבתו אלינו כדי שלא נענש עונש גדול יותר, וכולנו בטוחים שהשי"ת רחום וחנון ושהוא מחכה לנו מלה שהיא התפלה כשאנו נתפלל בלב שלם ובאמונה שלמה אינו משיבנו ריקם. ויש הרבה מעשיות ידועים על התפלה של הרבנים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ולא רק הרבנים לבד שתפלתם נשמעת אפשר שהם קרובים להשי"ת יותר ממנו אולם כל אדם שמתפלל בלב שלם להשי"ת אינו משיבו ריקם.

ונביא מעשה שכתוב בספר שאל אביך ויגדך חלק א', המעשה הזה סיפר אותו אדם ששמע אותו מת"ח בלונדון שהוא שמעו מאביו, שעורך דין אינו יודע רק קצת דברים על היהדות בא אליו פעם ואמר לו שהוא בסכנה שהסכים לערוך דין על אדם שהוא רמאי גדול עד שהשופט החליט לעשות משפט אף לעורך דין,  שבלונדון קשים מאד בבית המשפט שפעם שופטים אף על העורכי דין שמרגישים מהם שרוצים לרמות השופט, ואפשר שיוציאוהו מעבודתו חוץ מהעונש שעושים אותו לו, חבירו אמר לו התפלל להשי"ת, אמר לא לא אוכל שהתפללתי לו פעם אחת ואמרתי לו שלא אבקש ממך עוד פעם דבר אחר, שפעם הלך לאונגריה בעבודה שצריך לו לשבת שם ששה חודשים והלכה עמו בתו שאז היתה בגיל שבע שנים, פעם חלתה הולך אותה לבית חולים ותוצאה היתה שיש לה חול רע, היו מרפאים אותה אבל היא בכל יום הולכת לאחור, עד שפעם הרופא ביום השבת אמר לאביה שעדין לה בחיים רק כמה שעות, העורך דין התבלבל מאד, מה יעשה אמר אלך לביהכ"נ והתפלל, שאינו יודע התפלה רק אחרי שלבש תפילין, הלך לחפש אחר ביהכ"נ, ואז היה צהרים מצא ביהכ"נ פתוחה ואין בה שום אדם, נכנס והתפלל להשי"ת להציל לו בתו, ואמר לו תציל לי בתי ולא אבקש ממך דבר אחר, ויצא מהבית הכנסת והלך לבית חולים, הרופא אמר לו איפה הלכת הבת פתחה עיניה, ממחרת בקשה כוס מים, ומצבה התחיל להשתפר מעט מעט עד שהרופאים התחילו להסתפק אם היתה חולה או לא, עשו לה בדיקות מצאו שאין לה שום דבר, ועשו כל הרופאים אסיפה וראו הצלומים הראשונים והשניים ואמרו זה נס מן השמים, והוא הבטיח  לשי"ת שלא יחזור ויבקש ממנו פעם אחרת ואינו יכול לחזור מדבריו, השיבו חבירו ואמר לו השי"ת אינו כבני אדם, הקב"ה אוהב אותנו להתפלל אליו ומאמינים בו שהוא יכול להצילינו, מיד הלך להתפלל, וכן היה השי"ת קבל תפלתו וניצל. השופט טומר, העורך הדין הזה מרוב אמונתו אפי' שהוא רחוק מהתורה והמצוות תפלתו נתקבלה שהיה מתפלל בכל לבו, ויש לו אמונה בהשי"ת שיכול להצילו.

ונביא מעשה אחר שבבני ברק היה גר יהודי מהונגריה שהיה תמים שלא היה עושה שום דבר רק אם ישאל החזון איש, והחזון איש היה משיבו לפי תמימותו. פעם ביום שישי בערב בא האיש הזה לחזון איש ואמר לו הצנור של הברז נשתברה ומוציאה המים, אמר לו החזון איש מה אפשר לי לעשות לך, לך ותביא מי יתקן אותה לך, אמר לו מי מסכים לבוא בערב שבת, אמר לו מה רוצה לעשות לך, אמר לו תאמר למים לעצור, אמר לו טוב יעצרו המים, האיש חזר ובטוח שהמים עצר, בליל ראשון בא במהירות לחזון איש אמר לו שצריכים למים והמים אינו עובר, אמר לו החזון איש מה רוצה לעשות לך, אמר לו תאמר למים לחזור לילך, אמר לו מים תחזרו, וכן היה המים חזר. ואותו האיש היה ידוע בבני ברק והיה תמיד לפני החזון איש, כשימצא עצמו פנוי ילך לחזון איש, וכשמתפלל היה כאילו אדם מקובל גדול, אבל הוא היה יהודי פשוט והיה מתפלל בכונה להשי"ת. החכם אמר שאמונתו בחזון איש שהשי"ת יעשה כל מה שאומרים לו הצדיקים, היא שהניחה תפלת החזון איש תתקבל אף בדברים כאלו. ללא ספק שחזון איש תפלתו מתקבלת בשמים וכל מלה שמוציאה מפיו אינה חוזרת ריקם, אולם תפלה בדברים כאלו אם לא מאמונתו החזון איש אינו מתפלל לגמרי. רבותי! שני דברים הם היסוד שלנו, אמונה בהשי"ת ותפלה, שחז"ל אמרו במסכת ברכות התפלה עומדת ברומו של עולם, מה ר"ל ידוע שהעולם הוא עגול, וכשיהיה עגול לא יהיה מקום גבוה הכל שוה, מה שיש למעלה אפשר אח"ך יהיה למטה,  ומי שהוא למטה אפשר שיעלה למעלה, וזהו מה עושה התפלה, שאפשר לעלות אדם ממטה למעלה, אבל צריך לעשות שני דברים בתפלתינו נתפלל בלב שלם ולא נדבר ונשחק בשעת התפלה ונהיה בטוחים שהשי"ת אפשר לו לעזור אותנו ולהצילנו ואף אחד אינו יכול להצילנו רק הוא, והשאר הם דרכי השי"ת איך יתן לנו מה שרוצים. יהי רצון שהשי"ת יקבל תפלתינו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *