פרשת בלק

424

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע מספרת כשישראל הגיעו לפני ערי מואב ללא להלחם עמהם ולא לדבר עמהם כלל פחדו מהם, ובמקום שיזכרו הטוב שעשה אברהם אבינו עם סבם לוט שגדלו עמו עד שהיה לאיש, התחילו להתחכם מה לעשות להם כדי להורגם וחשבו ואמרו שעם ישראל כוחם בפיהם שבכל זמן שיצטרכו לאיזה דבר מתפללים להקב"ה, והקב"ה עושה להם מה שחפצים. אמרו נשלח לבלעם שגם הוא כוחו בפיו ויבוא וילחם עמהם שסיחון כשנלחם עם מואב לא הצליח לנצחם, הביא בלעם וקללם ונצחם שידוע שהקב"ה כועס דקה אחת ביום ואז מדת הדין תהיה גבורה מאד ובלעם היה יודע אותה דקה ולזה הם חשבו בבלעם ויודעים שבלק חבירו של בלעם ולזה הניחו בלק מלך עליהם, וזהו מה ר"ל ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא שלא היה בן מלכים ולא ראוי שיהיה מלך אלא שהם הניחו אותו מלך רק לזמן הזה בלבד, שיודעים אותו שהוא חבר בלעם. ויש שפרשו מה ר"ל ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא שמואב ומדין תמיד רבים ונלחמים זה עם זה, וכשראו שישראל נצחו סיחון ועוג שהיו מגינים עליהם יראו, ועשו שלום ביניהם כדי שינצחו את ישראל, והסכימו שהם המלך הוא ממדין המדינה תהיה במואב ושריו ממואב, ואם המלך ממואב המדינה תהיה במדין ושריו יהיו ממדין, ובלק הוא ממדין והניחוהו מלך והוא רק זמני, ואח"ך יהיה המלך ממואב וישב במדין, וזהו מה ר"ל בעת ההיא אותו זמן בלק אבל אח"ך ישנו אותו. ושלח בלק לבלעם שרים מאתו וממדין.

ובאו השרים לבלעם ואמר להם לינו אתי הלילה ואראה אם הקב"ה יאמר לי אלך עמכם או לא. וישבו לפניו שרי מואב, ושרי מדין חזרו שמתחילה אמרו להם המכשפים שלהם שאם יאמר לכם לינו אתי אינו קורה כלום, ובלילה בא הקב"ה לבלעם בחלום ויאמר לו מי האנשים האלה עמך ויאמר לו בלק שלח אלי לקלל לעם שיצא ממצרים. וכאן בלעם כביכול רצה להטעות הקב"ה ולא אמר לו ישראל רק העם שהם הערב רב שיצאו עמהם. והקב"ה אמר לו לא תלך ובבקר אמר להם בלעם הקב"ה אינו חפץ בי ללכת עמכם ודיבר להם בלשון שמבינים אותו שהקב"ה אינו חפץ ללכת עמהם רק עם שרים רבים ונכבדים מאלה. ושלח לו בלק שרים רבים ונכבדים מאלה, ובלילה בא לו הקב"ה ויאמר לו קום לך עמהם אך לא תדבר ולא תעשה כלום רק מה שאומר לך שמן השמים עוזרים לאדם כדי שלא יעשה עבירות אבל אם מוצאים אותו שעדין הוא מחזיק באותו דרך יניחוהו לעשות.

וישכם בלעם בבקר ויחבש את חמורו לבדו מגודל שקדנותו כדי לקלל את ישראל והלך עמהם. ובדרך פגשו מלאך התאכזב שבלעם מאבד חלק העולם הבא שלו. וראתה אותו אתון בלעם והוא לא ראהו ותט האתון השדה ובלעם כעס עליו שמאבד לו זמנו והכה אותו והגיעו לדרך שיש בה גדר מזה וגדר מזה ועמד כנגדה ותלחץ עצמה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר ושברה לו רגלו, שאותו גדר הוא הגל שעשאוהו יעקב אבינו ולבן ושבעו שאף אחד לא יעבור את הגל הזה לרעה. והוא נקם מבלעם שהוא מזרע לבן וחזר להכותה פעם אחרת והגיעו במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל וחזר ובא לה המלאך והאתון הפילה את בלעם ורבצה עליו וכעס עליה בלעם והכה אותה במטה ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לו למה הכיתני אמר לה על המעשים שעשיתי אם יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. וכאן נפילה לבלעם שהולך להלחם עם אומה שלימה בפיו ולצורך האתון הצטרך לחרב. ותאמר לו אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה צריך לך להבין שיש סיבה שעשיתי לך ככה. אז הקב"ה פקח לו עיניו וירא המלאך ויאמר לו האתון שעשה כל זה הוא רק בשבילי שלא מצא חן בעיני הדרך שאתה הולך בה אמר לו בלעם אם תרצה לחזור אחזור ודיבר לו בלשון שיבין שלמה חזר מדבורו ויאמר לו לך אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. והשי"ת הרג האתון שאפי' שבלעם רשע הקב"ה אינו חפץ שיבזה מכבוד האדם, כשיראו האנשים האתון יאמרו זה האתון אשר ניצח בלעם בדברים.

והגיע בלעם לבלק ויצא בלק לקראתו ויאמר לו למה מבקש שרים נכבדים וכי אם באת מתחילה איני יכול לכבדך כאן כמו שאתה רוצה! וילך ויקחהו למקום שרואה בו ישראל ויאמר לו עשה שבעה מזבחות וקרב עליהם קרבנות לה' והלך לחכות באותה דקה אבל הקב"ה לא כעס באותו יום ובלעם היה חושב שיקלל ישראל אפי' שהקב"ה אינו חפץ, אלא שהקב"ה עשה לו ככסוי בפיו שאינו יכול לדבר רק מה שחפץ בו השי"ת. חז"ל שאלו למה הקב"ה לא הניחו לקלל כמו שירצה ולא יקיים לו קללותיו? ותירצו שהקב"ה יודע שישראל עושים העבירות והקב"ה יכעוס עליהם ויענש אותם, ואם הניח בלעם שיקלל אומות העולם אומרים זה מקללות בלעם, ולזה הקב"ה לא הניחו לקלל לגמרי. וירא אליו ה' ואפי' שאין הקב"ה נראה לאומות העולם רק בלילה בחלום לצורך ישראל נראה אליו ביום. ויבא בלעם לבלק והיה מברך ישראל. וחזר המעשה הזה ארבעה פעמים. ואפי' שהיה רוצה לשים עליהם עין הרע לא הצליח. ובלק כעס עליו ויאמר לו שוב לארצך, אבל בלעם קודם שישוב אמר לו איעצך עצה שהקב"ה אינו חפץ רק בצניעות ושונא חוסר הצניעות תניח בנותיך שיתערבו עמהם וטעו ישראל והתערבו עם בנות מואב ויעבדו פסיליהם שהוא בעל פעור. וצור גדול המלכים שבמדין שלח בתו ויאמר לה לכי למשה רבינו ופגשה בזמרי ותאמר לו אבי צווני רק על משה ויאמר לה אף אני גדול שבט שמעון אינו פחות ערכי ממשה, והוליכה עמו למשה ויאמר לו זאת מותרת או אסורה אם תאמר לי אסורה צפורה בת יתרו שאף היא ממדין מי התירה לך? ומשה ואהרן והזקנים שכחו הדין באותו זמן כדי שיבוא פינחס ויקבל שכר והיו בוכים ויאמר לו פינחס וכי לא למדתנו שזה חייב מיתה ויאמר לו משה אתה שזכרת לך סיים המצוה והרגם פינחס ואז קרו לו עשרה נסים.

בפרשת השבוע הכתוב אומר בלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, וממנה למדנו שמדין ומואב עשו אחדות להלחם עם ישראל, יש לשאול מה איכפת לנו אם עשו ביניהם השלום או לא, וכי הכתוב רוצה לשבח אותם שעשו השלום? ועוד בעשר זכירות שקורים אותם בכל יום אחת מהם לזכור מה שיעצו עלינו בלק ובלעם למען דעת צדקות ה' מה העדיפות יש כאן שבו יודעים צדקות ה' יותר מנסים ונפלאות שעשה אותם לנו השי"ת?

אולם שאלה מתרצת חברתה, שידוע שהקב"ה אוהב האחדות הרבה אפי' אצל הרשעים, כמו שראינו בזמן אחאב שהיה רשע גדול והיה תמיד מנצח במלחמות והיו כל הטוביות בזמנו מחמת שהיה ביניהם האחדות, וכאן אפי' שמואב ומדין עשו האחדות השי"ת לא חשב אחדותם מחמת אהבתו אלינו, וזהו מה ר"ל צדקות ה' האהבה האמתית שאוהב אותנו השי"ת אפי' שעשו הדבר שהוא אוהב אותו לא חשב אותו, וזהו מה שצריכים לזכור אותו כדי שנתעורר ונאהוב אותו אפי' מעט מאהבה שהוא אוהב אותנו, שאין אנו יכולים להגיע לאהבה שהוא אוהב אותנו.

רבותי! אהבתנו להשי"ת צריכה שתהיה בפועל ולא בדברים, שנקיים מצוותיו ונעשה אותם מחמת שאנו אוהבים השי"ת, ולזה מאהבתנו אליו אנו מקיימים מצוותיו, ואז הקב"ה יתן לנו אהבה כפולה ומכופלת, כמו שקרה מעשה שיש רב ידוע ששמע שיש אדם שברכתו אינה חוזרת ריקם שאם יברך אדם יהיה בטוח שהברכה ודאי מתקיימת, הרב חשב שלא יהיה אלא אדם חסיד מאד ואינו ידוע או מכשף, הכין כל צרכיו ושנה עצמו כדי שלא יכירו אותו והלך ונסע לאותה העיר, והלך ונתארח אצלו והיה בודק במעשיו ולא ידע כלום שלא אפשר שיהיה רב גדול בסתר או מכשף, שמצא אותו מתפלל ושומר מצוות כישראל כשר, ביום שחשב לחזור בו קרא אליו ואמר לו אני רב פלוני ורוצה אני לדעת מהו הדבר שמניח ברכתך שאינה חוזרת ריקם, אמר לו גם אני איני מבין למה, אמר לו מתלוצץ עלי, אמר לו באמת איני יודע, אמר לו תאמר לי איך אתה חי ומהו הדבר שאתה עושה אותו יותר טוב משאר בני אדם, אמר לו הכל כשאר בני אדם רק מעשה התיבות, אמר לו סיפר אותו לי, אמר לו שבא זמן וירד מנכסיו וטרח הרבה וקרוב שיצטרך לסגור כל עבודותיו ומודיע שהוא ירד מנכסיו, אמרה לו אשתו לך וחפש אולי תמצא אדם שישתתף עמך אולי תחזור כמו שהיית, אבל הוא עצת השותפות לא מצאה חן בעיניו, אם מחמת שאם יראה מצבו אינו מסכים לו ואם מחמת הבאלאגאן שיהיה לו, אבל לו מצא פתרון, חשב ילך וימצא שותף מעיר אחרת, הוא יצא מהעיר באה לפניו עצה נשא עיניו לשמים ואמר רבונו של עולם אני הולך למצוא אלי שותף ואין אני מוציא שותף יותר טוב ממך, נשתתף ביחד ונחלק הכל לחצי, וחלקך אתן אותו לעניים ולישיבות, וחזר לביתו והלך לנגר ועשה שני תיבות והלך לביתו, אשתו אמרה לו מצאת שותף, אמר לה מצאתי, ומאותו זמן נפתחו לו שערי פרנסה והוא קיים דבריו מה שמרויח אותו נותן חצי בתיבה שלו וחצי בתיבה של השי"ת, ואותם הכסף יתן אותם לעניים ולישיבות. הרב אמר לו עכשיו הבנתי, שיש לנו בדין מי שעושה שותף השותף השני נחשב מסכים בו. כאן אנו רואים שהאיש אהב השי"ת והראה אהבתו לשי"ת, מה נתן לו השי"ת חוץ מהטוב הגדול שנהיה בו, אלא שהוסיף לו כל מה שיאמר הוא יתקיים. והשי"ת הבטיח לנו בנביא שאם נראה אהבתינו לו יתן לנו כפול כמה פעמים, ונלמד את זה ממעשר שאמר לנו הביאו המעשר לבית ה' ואני אתן לכם ברכה עד בלי די, יש מי שאומר די מהטוביות, כאן אמר לנו שנאמר די, אנו נשלם רק המעשר ונראה כמה יתן לנו פי כפול. ולזה צריכים לאהוב השי"ת, וכשנעשה המצוות נחשוב שמצוות הללו אנו עושים אותם כדי לעשות רצון השי"ת מחמת שאנו אוהבים אותו, ואז אנו רואים הטוב שהוא נותן לנו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לאהוב אותו בלב שלם ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *