פרשת בהעלותך

146

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע יש בה שלשה מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} מי שהיא טמא או בדרך רחוקה או אנוס או טעה ולא עשה פסח יעשה פסח שני ב} לאכול בשר פסח בליל חמשה עשר באייר במצה ומרור ג} לתקוע בחצוצרות על הקרבנות או על כל צרה שלא תבוא. ומצוות לא תעשה הם: א} אין להשאיר מקרבן פסח שני עד הבקר ב} לא ישברו העצם של קרבן פסח שני.

פרשת השבוע מספרת שבני ישראל היו נוסעים רק בזמן שיעלה הענן מאהל מועד לפעמים יושבים רק יום או יומים וחוזרים ונוסעים ולפעמים מרגיזים. ויסעו מהר סיני ויחנו בפארן ויתרו רצה לחזור לביתו אבל משה אמר לו שישב עמהם, והרשעים שבעם התחילו להתעולל והערב רב אמרו רוצים הלחם ואף ישראל הלכו אחריהם ואמרו נכון שהמן יש בו הכל אבל העין היא שאוכלת, ומשה רבינו אמר להקב"ה שלא אוכל לשאת כל העם הזה לבדי והקב"ה אמר לו אסוף שבעים איש מזקני ישראל ועוזרים אותך. ואם על הבשר אתן להם עד שיקוצו ממנו, ומשה רבינו אמר לו שאיך תתן לי הבשר הם מתעוללים ואין צריכים למעשה נסים. אמר לו הקב"ה וכי אתה רוצה שיאמרו הקב"ה אינו יכול ח"ו. ומשה חשב איך יקח הזקנים אם מכל שבט יביא ששה בסה"כ יהיו שבעים ושתים ואם יביא מכל שבט חמשה יהיו ששים. מה עשה? לקח שבעים ושתים ניירות וכתב בשבעים ניירות מלת זקן ושתי ניירות לא כתב עליהם כלום, ואמר להם שמי שתבוא בידו מלת זקן ישב עם הזקנים ומי שתבוא בידו ניר ריקן ר"ל הקב"ה אינו חפץ בו. ואלדד ומידד אחי משה מהאב אמרו השנים שיבוא להם נייר ריקן מתביישים מה עשו? לא הלכו ואמרו יהיו רק שבעים איש ואף אחד לא יתבייש, אבל הקב"ה היה חפץ בהם ובאה להם נבואה והם במחנה, והתנבאו שמשה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, והלך ילד ורץ למשה ויאמר לו אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויהושע לא הניחו לסיים דבריו ואמר למשה כלאם השיבו משה ומי יתן כל עם ה' נביאים. והקב"ה הוריד להם השלו וצריכים להגיע לו מהלך יום אחד מכל צד וגבוהים מהארץ קרוב למיטר כדי שלא יצטרכו לכרוע ואספו ממנו הרבה. עדיין הם אוכלים ואותם שהיו מתעוללים הרגם הקב"ה וקראו לאותו מקום קברות התאוה.

ואח"ך הפרשה מספרת שאהרן ומרים דברו על משה ודמוהו כשאר הנביאים והקב"ה כעם עליהם ואמר להם איך תדברו על משה עבדי שלא בא נביא כמותו ואינו עתיד לבוא נביא כמותו. ואח"ך מצאו מרים מצורעת ויאמר אהרן למשה שיתפלל עליה והקב"ה אמר לו ואביה ירק ירק בפניה תשב שבעת ימים מחוץ למחנה וחכו לה בני ישראל עד שנתרפאת ואח"ך נסעו. חז"ל אמרו, מכאן נראה שהשי"ת עושה מדה כנגד מדה, ולא יתן לו רק לפי מה שעשה בלבד, אלא יותר הרבה, כמו שמצינו כאן שכל ישראל חכו למרים שבעה ימים, שהיא חכתה שעה למשה רבינו כשאמו שמה אותו ביאור, היא חכתה לאחיה שעה אחת, השי"ת הניח שכל ישראל יחכו לה שבעה ימים. זה שכרה בעוה"ז, והשכר של עוה"ב עדין לה. ולמה המצוה הזאת קבלה שכרה בעוה"ז, שהיא גמילות חסדים, וגמילות חסדים השי"ת משלם אף בעוה"ז, ללא שיחסר מהשכר של עוה"ב.

בפרשה של השבוע יש כמה שאלות: ידועה השאלה שעל רש"י ז"ל שפירש על הפסוק ויעש כן אהרן מלמד שבחו של אהרון שלא שנה, איך יעלה בדעתנו שאהרון ישנה ממה שאמר השי"ת למשה רבינו?

אולם כדי לתרץ שאלות הללו, נתחיל לתרץ שאלות אחרים, הפסוק אמר בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. היה לו לומר בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה תדליק אותם, או תעלה אותם? ועוד אחרי שאמר הכתוב שאהרן עשה כמו שאמר לו משה רבינו, הפסוק אומר שהמנורה היתה מקשה אחת ולא הרבה מקשים והדביק אותם ביחד, איך היתה שם המנורה מקומה אינו כאן? ועוד כבר כתבה לנו בפרשת תצוה ולמה חזר ואמרה  לנו פעם אחרת?

אולם האדם יבוא ויעיין, ימצא שהצוואה שצוה השי"ת למשה רבינו שיצווה אהרון שהנרות צריכים שיודלקו מול המנורה, אם דבר בלתי אפשרי, או אפשרי רק ככה. למה? משום שהמנורה היתה מקשה אחת, ר"ל הקנים שמשימים בהם הפתילות אינם זזים ממקומם, וכשמשים הפתילה הולכת אחרי השמן, אם עשויה מתחילה כדי שהפתילות יהיו נגד נר מערבי, אף אחד אינו יכול לשנות אותם, ואם אינם לפניו, כשהשמן יחסר הפתילה תהיה באמצע, א"כ איך אפשר שיהיו דלוקים מול נר המערבי, ודאי שזה נס, שאפי' חסר השמן הנרות יהיו דלוקים מול נר המערבי. וזהו למה הפסוק אמר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שהם מאירים לבדם. א"כ מהי הצוואה שמצווה השי"ת אהרון שידליקם מול המנורה? הכתוב כוונתו שאהרן צריך לו לחשוב שידליקם מול נר מערבי, והם עכשיו מודלקים לבדם מול נר המערבי. וזהו למה הפסוק אמר שהמנורה היתה מקשה אחת, שנדע הנס שיש במנורה, שהנרות היו דולקים בדרך נס מול המנורה. וזהו למה הכתוב אמר הדלקה בלשון בהעלותך, העיקר הוא כשהכהן יעלה להדליק שלפני המנורה היו מעלות שיעלה בהם הכהן כשמדליק המנורה, כשעולה שם עיקר עבודתו, שצריך לו לחשוב להדליק הנרות מול נר מערבי.

וזהו כוונת רש"י ז"ל, להגיד שבחו של אהרון שלא שנה, שידוע מה שפירשו חז"ל מה ר"ל שלא שנה, שידוע כשהקב"ה ברא העולם עשה אור יפה מאד והחביא אותו כדי שלא יהנו בו הרשעים, ואהרן הכהן הביא אותו האור והניחו במנורה, שלא שנה ר"ל הביא האור קודם ששנה אותו השי"ת, אהרן יכול לעשות נס בזכותו ויניח הנרות מדליקים מול המנורה, אבל הפסוק אמר ויעש כן וכו', רש"י אמר לנו שלא שנה, אלא עשה כמו שצוה אותו משה, וחשב שהנרות יאירו מול המנורה, ללא שיעשה שום דבר מאתו.

הפסוק כאן רצה להראות לנו הכוח של התורה ושל החכמים, שבתורתם יכולים לעשות הרבה דברים קשים, ולא יאמר אהרן שיש הבדל גדול מאד בינינו ובין אהרן, חז"ל אמרו, כל אדם אפשר לו שיהיה כמשה רבינו. ונביא מעשה שרבי אלעזר, פעם היה הולך הוא וחביריו, מצאו נחש רץ, אמר לו רבי אלעזר שוב, אותו האיש שאתה הורג אותו חזר בתשובה, עמד קצת, ואח"ך סיים דרכו. אמר לו רבי אלעזר שוב, הנה יש אדם לסטי אסר אדם יהודי במערה, לך תהרוג אותו במקומו, ושב הנחש. והלכו רבי אלעזר וחביריו למערה, וראו הנחש מסובב על אותו הלסטי, הכניס רבי אלעזר ידו לכיסו והוציא ממנו שני צרורות של כסף לקחם והלך. אמרו לו חביריו מנין ידעת, אמר להם שיש רוח שבאה ואמרה לנחשד\ לשוב, ושמעתי אותה. שאלו אותו, ומי אמר לך על הלסטי, אמר להם שאותו הרוח היא שאמרה לי, שהנחש אם נשלח להרוג, אינו חוזר אלא א"כ יהרוג או ימות הוא. בדרך שמעו אדם בוכה ואומר, השי"ת, הנני מקבל עלי כל מה שעשית לי, וודאי שמשפטך אמת, אבל אני מצטער על אביו ואמו שאין להם מה לאכול, ועל הכסף שנתנום לו להוליכם לכלה ענייה, ומנין מביאה כסף כדי שתתחתן, הלך לו רבי אלעזר ונתן לו כספו, ואמר לו בוא ואראה לך חביריך שלקח לך הכסף, והלכו למערה וראו שהנחש עדין מסובב על אותו לסטי, אמר לו רבי אלעזר די עכשיו, והנחש הלך. ואמר רבי אלעזר לאותו האיש עדין בכיסו צרור כסף של אדם ששמו שמעון מעירך, והגנב הוא בנו של הלסטי הזה, ששמעון היה נוסע וגנבו אותם לו בדרך, תקח אותם ותתנם לו, ששמעון קרוב שיחזור לביתו מצטער הרבה. והכניס אותו האיש לכיס הלסטי ומצא הצרור ולקחה והלך. חביריו אמרו לו, בתחילה אמרת לנו שהרוח הוא שאמר לך, ועתה מי אמר לך, אמר להם הפעם הזאת ראיתי כל מה שקרה לפני, והלכו רבי אלעזר וחביריו לעיר של אותו האיש ומצאו שהאיש נתן הכסף לבעליו, ואחרי קצת זמן בא שמעון ולקח כספו ונתן הכסף לבעליו.

רבותי! זה קצת מכוח התורה, ומה יכולה לעשות התורה ואיך מגעת למי שקורא אותו. זה כוחה בעולם הזה, ושכרה בעוה"ב פי כמה וכמה. האדם לא יאמר למה אנו אין יכולים לעשות כמותם, שאנו לא למדנו כלום, ואין אנו לומדים כלום. אבל הקורא התורה לשם שמים, כל זמן שימצא לו זמן פנוי ילמוד בו התורה, השי"ת יתן לו כוח גדול מאד, כמו ששאלו חז"ל שיש אדם חכם שהכה נהר שיש בו גלים גדולים ועבר הוא, וגוי היה הולך אחריו בדרך. חז"ל אמרו התורה שכתבה הרבה על קריעת ים סוף הנה יש מי שעשה כקריעת ים סוף, ר"ל הדבר אינו מופלא הרבה? ותירצו שהכוח של קריעת ים סוף שנעשית קודם שנתנה התורה, אבל עכשו שיש לנו התורה אין עוד דבר קשה, ורבותינו יכולים לעשות כל דבר. ואנו צריכים להתעורר להקביע זמן ללימוד התורה, אם לא נוכל הרבה נעשה אפי' מעט, לכל הפחות שעה בכל לילה, ובפרט עכשו שרואים שהשיעורים מצויים בכל בתי הכנסיות, אבל בעוונותינו הרבים נחסרו האנשים הבאים ללמוד כאילו היתה אופנה ועברה, צריכים להבין ולדעת שהתורה היא דבר מהדברים הצריכים לכל אדם בחייו בכל יום, ובכל יום צריכים ללמוד אם רב אם מועט, ובפרט בלילה אחרי שאדם גמר עבודתו והתקלח, יתפלל מנחה וערבית וילך ללמוד קצת לזכות נשמתו, ואותם שגומרים העבודה מאוחר יכולים להתאסף ביחד ויקבעו זמן לבדם, ואפי' שהשיעורים בכל לילה יש בתי כנסיות שמאחרים, וכל אדם יכול לבוא אפי' חצי שעה לכל הפחות, שהתורה היא הדבר היחידי שנותנת לנו עדיפות על שאר האומות. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו ללמוד התורה, ויתן לנו הטוב והבריאות והשלום, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *