פרשת בא

272

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

נצטווינו בפרשה תשעה מצוות עשה ואחד עשר מצוות לא תעשה.

מצוות עשה הם:

1.      לספור אימתי חל ראש חודש ולקדש את ראש החודש.

2.      להקריב קרבן פסח בארבעה עשר בניסן.

3.      לאכול קרבן פסח בליל חמישה עשר בניסן.

4.      לבער החמץ ביום ארבעה עשר בניסן.

5.      לאכול מצה בליל חמישה עשר בניסן.

6.      שכל בכור הזכרים בין באדם ובין בבהמה קדוש לה' יתברך.

7.      לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן.

8.      לפדות בכור חמור בכבש.

9.      אם לא פדה את בכור החמור שיערפנו בקופיץ מצווארו.

מצוות לא תעשה הם:

1.      שלא לאכול בשר קרבן פסח מבושל או נא.

2.      שלא להשאיר מקרבן פסח עד יום חמישה עשר בניסן וחכמינו זכרונם לברכה החמירו עד ליל חמישה עשר בחצות.

3.      שלא להשאיר ברשותינו חמץ במשך שבעת ימי הפסח.

4.      שלא לאכול דבר מעורב בו חמץ בפסח.

5.      שלא נתן לישראל מומר מבשר קרבן פסח.

6.      שלא נתן לגוי מבשר קרבן פסח.

7.      שלא להוציא בשר קרבן פסח מהחבורה שאוכלת אותו.

8.      שלא לשבור אף עצם אחת מקרבן פסח.

9.      מי שאינו מהול אפילו שהוא פטור מהמילה כגון שמתו אחיו מחמת המילה אפילו הכי אסור לאכול מקרבן פסח.

10.  שלא לאכול חמץ בפסח.

11.  שלא יראה חמץ אצל ישראל במשך חג הפסח.

נמשיך לספר בשאר הנכות שהביא ה' יתברך על המצריים.

מכה ח': ארבה.  אמר משה לפרעה שעתיד ה' יתברך להביא ארבה על ארץ מצרים אם לא ישלח את בני ישראל וישחית את כל מה שנותר ממכת הברד ויאמרו עבדי פרעה אל פרעה שלח את האנשים ויעבדו את ה' הטרם תדע כי אבדה מצרים וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם מי ומי ההולכים ויאמר משה הכול הולכים ולא ישאר פרסה אמר לו פרעה אמרו לי החוזים שיש כוכב ושמו רעה והוא רמז הדם שיוציא עמכם וזה רמז רע אמר לו משה אנחנו בוטחים בה' יתברך ויגרש אותו פרעה ואותו דם שראו החוזים הוא דם המילה שכשיצאו בני ישראל ממצרים כולם עשו מילה אבל הנולדים החדשים לא יכלו לעשות מילה כיון שאין רוח צפונית מצויה אבל לאחר ארבעים שנה כשהגיעו לארץ ישראל מל אותם יהושע {עיין יהושע פרק……..} ואם כן אותו דם אינו רמז רע בר מינן אלא להיפך הוא דם המילה .

ויבא הארבה וישחית את ארץ מצרים ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה למשה ולאהרון כרגיל ויבקש מהם שיתפללו לה' ויסיר את הארבה והבטיח כרגיל שישלח את בני ישראל ואין צריך לומר שלא קיים את הבטחתו ויתפלל משה אל ה' ויסיר את הארבה ואפילו הארבה שמלחו המצרים לאכול אותו קם לתחייה ועף כדי שלא יהנו ממנו המצרים.

מכה ט': חושך. אמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חושך שלושה ימים בכל ארץ מצרים ואחר כך עוד שלושה ימים חושך חזק מאוד אשר היושב לא יכול לקום והקם לא יכול לשבת ויש מבני ישראל שלא רצו לצאת מארץ מצרים כשמונים אחוז וימת ה' אותם באותם ימי אפילו שלא יראו אותם המצרים ויאמרו גם הם לוקים כמונו ואחר החושך קרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר אליהם לכו אתם אבל מקניכם יוצג אמר לו משה לא עוד שמקנינו הולך עמנו אלא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות להקריב לה' אלוהינו ויחר אף פרעה ויאמר למשה לא תוסיף לראות את פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר לו משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך.

מכה יו"ד: מכת בכורות. אבל כה אמר ה' בחצות הלילה בליל חמשה עשר בניסן אני יוצא בארץ מצרים והכיתי כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה והייתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהייתה וכמוהו לא תוסיף ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאדם ועד בהמה למען תדע אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחורי אף. ופרעה הוא בכור וגם יש לו בן בכור.

אמר משה לבני ישראל שישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ויצוו לבני ישראל שיקנו כבש ויקשרו אותו לפני הבית ביום 10 בניסן ואותו יום הוא יום שבת והיו שואלים אותו המצריים מה זה? והיו אומרים להם כדי לשחטו לצורך קרבן פסח והיו המצריים מקהים את שניהם שבני ישראל שוחטים את עבודה זרה שלהם והם שותקים ונקראת אותה שבת שבת הגדול פירוש שבת שנעשה בה נס הגדול שלא יכלו המצריים לעשות להם כלום.

בליל חמשה עשר בניסן בחצות הלילה בדיוק הרג ה' כל בכור בארץ מצרים כאשר הבטיח ובית שאין בו בכור מת הגדול שבבית והייתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת ופרעה פחד מאוד שמא ימות כיון שהוא בכור ויצא לחפש את משה ולומר לו שהוא משלח אותם ויפגוש את ילדי ישראל והם שמחים ששתו את ארבע הכוסות והיו משחקים עליו אחד אומר לו הנה בית משה והשני אומר לו לא זאת הבית אלא זאת הבית והשלישי אומר לו שניהם משקרים הנה הבית וכן הרביעי וכן הלאה והיה ללעג ולקלס עד שמצא את בית משה וידפוק על הדלת וישאל משה מי שם? ויאמר לו אני פרעה אמר לו משה והלא הזהרתני שלא אראה פניך ולכן לא אפתח ויתחנן לפניו פרעה אבל משה לא שמע אליו.

וישלח לו פרעה את בתיה אתו שגדלתו ויפתח לה משה את הדלת ויכבדה ויאמר לו פרעה קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי ויבואו כל מצרים לגרש את בני ישראל שפחדו שמא ימותו וישאלו מהם בני ישראל כלי כסף וכלי זהב ושמלות כאשר אמר להם משה בציווי ה' יתברך ואם אומר המצרים אין לי יאמרו לו איך אתה משקר? הלא ראיתי אותי בימות החושך והיא מונחת במקום פלוני והיה המצרים מתבייש ומוסרה לו וינצלו בני ישראל את מצרים ויאפו את הבצק עוגות חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה.

בפרשת השבוע מסופר על יציאת מצרים וגם ציוונו ה' יתברך הרבה פעמים לספר ביציאת מצרים ובהרבה מצוות מצווינו הפסוק לזכור בהם את יציאת מצרים ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח וכל פעם שאדם זוכר את יציאת מצרים מקיים מצות יציאת מצרים.

ויש לשאול מה יתירה מצות יציאת מצרים על כל המצוות נכון שיציאת מצרים היא דבר חשוב שקבלנו אחר כך את התורה מכל מקום יותר טוב לזכור את התורה מיציאת מצרים ואם כדי לזכור את הנס יש הרבה נסים שעשה ה' יתברך משל אברהם אבינו לבדו ניצח ארבעה מלכים שהיו גבורים מאוד וניצחו חמישה מלכים או משה שניצח את עוג שהיה מבני הענקים או יהושע ובני ישראל נלחמו עם שלושים ואחד מלכים מסודרים ומאומנים למלחמה או שעצר יהושע את השמש עד שגמר את המלחמה או שייבש את הירדן וכדומה הרבה והרבה נסים ולמה לא ציוונו ה' יתברך לזכור את אותם נסים כמו שציוונו על יציאת מצרים.

ונקדים עוד שאלה אמרו חכמינו זכרונם לברכה מה שיצאו בני ישראל קודם הזמן בזכות שלא שינו את שמם לשונם ומלבושם טעם אחר בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור ויש לשאול נכון שהמלבוש הוא דבר חשוב ובני ישראל היו לובשים לבוש צנוע אבל מה החשיבות שיש בשמם ובלשונם מה יהיה אם היו מדברים בשפה אחרת או קורים לבניהם בשמות עמים אחרים? וכן מה שאמרו בזכות נשים צדקניות האם יש רק נשים?! והלא יש צדיקים כמו משה ואהרון ונחשון בן עמינדב וכו'?

ברם אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהנשים אינם מצוות המצות עשה שהזמן גרמא ואם אותו אבר שזוכה על ידי אותם מצוות במה זוכה כשהנשים פטורות מאותן מצוות? והשיבו בזכות שהם ממתינים לבעליהן ולבניהם כשחוזרים לתלמוד תורה זוכים אותם איברים אבל עדיין יש לשאול מה החשיבות שהמתינו שעה עד שיחזרו בעליהן או בניהן ובפרט בימי קדם שמערב הכול חוזרים לבתיהם? ויש לומר כשחוזר הבן או הבעל ורואה שאשתו או אמו ממתינה לו מרגיש שבתורה יקרה לאמו או לאשתו ומתעודד ומתעורר חשקו בתורה יותר ויותר וילמד בלי כאב ראש שיודע שהאשה או האם מטפלת בצורכי הבית ולכן מתחלקים בשכר וזוכות עמהן.

ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה בזכות נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים והכוונה שהנשים חנכו את הבנים והילדים עד שהיו לאהרון הכהן ומשה ונחשון וכו' שהאנשים כולם בעבודה ויש בבית רק הנשים ולכן הן הגרמא שהבנים היו צדיקים ויש לשאול והלא עדיין אין תורה ומצוות ואיך יכלו לשמור ולחנך את הבנים? ולכן הן שמרו על לשונם ושמם מלבושם כדי שהילד ירגיש שהוא יהודי ויהיה יהודי טוב ובזכות זה גדל עם ישראל על הצדקות ומכיר שהוא יהודי ולא נטמע בין האומות ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה לעולם ישא אדם בת תלמיד חכם שחזקה שנתחנכה על התורה והמצוות והיא מחנכת את הבנים שתלד ממנו על יראת שמים ואל יאמר האדם כיון שהחינוך ביד האשה אם כן הוא יעלים עין אלא צריכים שניהם להיות ביחד לחנך הוא עוזר וגם האשה עוזרת ולא יחשוב רק על הכסף הכסף הכסף!!! ואם האב לא יחשוב על חינוך הילדים אלא רק לעבוד לא יופתע כלל כשרואה את בנו מתדרדר כיון שהוא לא משגיח עליו וכשרואה הבן שהאב אינו משגיח עליו בטח יתדרדר שהאדם נוטה לרע דכתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" ואז יותר טוב אם לא הולידו משהולידו כדי לשורפו אחר כך בגיהנם ואז אוי לו ואוי לנפשו ואינה מועלת לו החרטה וגם אינו יכול לחנכו אז על דרך התורה והמצוות כיון שבגרו ולא ישמעו בקולו ולכן בואו נתחזק ונחנך את בנינו בעודם קטנים שאז יכולים לשלוט עליהם ונזכה לרשת עולם הזה ועולם הבא בבריאות איתנה ונהורא מעליא אמן ואמן!!!



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *