
נוהגים מנהגי אבלות מי"ז בתמוז עד אחרי ט' באב (ראה בהרחבה בחודש תמוז).
ואע"פ דכתיב בחורבן הראשון "ובחודש החמישי בעשור לחודש" (ירמיהו נ"ב) נחשבה השרפה בתשיעי, כי הגוים הציתו בו את האור בתשיעי סמוך לחשכה והיה דולק כל היום כלו. חורבן שני מינין לנו שהיה בתשעה באב? "דהניא מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חוב" (תענית כ"ט) והייתה מסורת בידם כי נפל החורבן השני באותו יום.
יוסי פרי
אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.
עוד כתבות באותו עניין
7תגובות ב “מנהגי אבלות לחודש אב”
כתיבת תגובה לבטל
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
למר פרי
כל הכבוד על ריענון מסורות קדומות של יהודי תוניסיה.
יש לי שתי תוספות: האחת מתיחסת לשם יום תשעה באב בצפון תוניסיה: אגין, על פי דעת בעלי פרופ' טובי יוסף, שהו שם קבוצי והמילה היא "קין" משורש קינה. משקל דקדוקי זה קיים גם במילה "גניז" לגניזה.
בדרום תוניסיה נהגו הנשים להשחיל חרוזים דקים ולעשות מהן כפות ידיים ודגים קטנים אלמנטים הידועים בתוניסיה להגנה מפנה עין הרע. מנהג זה קיים גם בקרב הנשים היהודיות בלוב,על דבריו של זקנה מלוב, זכר לעצמות היבשות מיחזקל הנביא, מאחר והאמהות נהגו לעורר את הבנות ומכריזות" קומו אלדמו לעדם"(קומו השחילו את העצמות). שתי הערות חשובות שהן בגדר השערות.
צביה טובי
צביה שלום רב לך!!
ידעתי את ההכרזה הזאות
ולא ידעתילמה לשייך אותה
לתומי חשבתי קומו תעירו את העצמות שלכם
אגב בנאבל אמרו זאת גם לבנים עצלנים
חן חן לך
על השאר יוסי יענה{אגב הוא אחי}
נישמח שתכתבי לנו עוד דברים מענינים
בברכה לבנה פריאנטי
צביה שלום רב.
ראשית ברוכה הבאה לאתרינו "תוניסיה מורשת" לגבי המילא "גאין" יתכן שעל פי המשקל הדוקדוקי "קין זה נשמע נכון אך על פי הבנתי העניה "חאג'ן" שפרושו אבל מתקבל יותר על הדעת משום שזה מתאים יותר לט' באב.
צביה את מוזמנת להעלות על הכתב כל מה שעולה בדעתך כדי לשמר את המורשת המפוארת של יהדות תוניסיה ואנו נשמח לפרסם זאת באתר.
אגב אנו נפגשנו באחת השבתות בפרשת יתרו בירושלים ואת העברת באותה ערב שבת אחרי הרצאתו של בעלך פרופ' יוסף טובי הרצאה על פתגמים.
בברכה
יוסי פרי
בס"ד
איני מכיר את כל המנהגים, אך בג'רבה שתו יין אפילו בשבוע שחל בו, ע"ש הפסוק: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". את מגילת איכה היו קוראים לאחר הקינות. ובהכרזה על החורן לצעריני כבר אומרים אלף ותשע מאות ו… בסעודה מפסקת היינו יושבים על מחצלת ברצפה [רחוקים זה מזה כדי להמנע מזימון] ואוכלים ביצה ותפו"א ברוטב [דביך]. היו משפחות שהיו מתפללות שחרית בבית בתפילין ובמקום שירת הים אומרים שירת האזינו, היינו הולכים לתפילה לשמיעת חזרה, קינות, איכה ואיוב. והמצמרר מכל היה הורדת הפרוכת מההיכל ומספר התורה.
האם התפללו, בתשעה באב, בספר: סדר חמש תעניות?
תצלום הספר ומאמר:
http://nataliemessika.wordpress.com/2009/07/31/%D7%97%D7%9E%D7%A9-%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94/
רות
בס"ד
כילד זכורני שהיו הזקנים אוחזים בספר חמש תעניות. אבל, לא קוראים את כל הקינות שבו והיו מדלגים על אלו שלא היו נהוגים ועל בתי הנחמה שבכל קינה. כ"כ היו תוספות שלא היו ב'חמש תעניות' והיו כתובים אצל הזקנים בכתב יד בצדי המחזורים או בדף נפרד.
תודה מאיר.