הזמרת התוניסאית הנודעת חביבה מסיקה

728

מאת מירי אלקלעי.

רבות נכתב וסופר על אחביבה מסיקה שכונתה בערבית "אחביבת אלכול " פרושו "חביבת כולם "..

. חביבה הייתה דמות אגדתית וגיבורת תרבות תוניסאית .
סיפור חייה הטרגי הפך לסיפור עממי בקרב יהדות תוניסיה.
חביבה מסיקה נולדה בתוניס בשנת 1903, מוצאה ממשפחה ענייה, שהתגוררה ב- "חארה", הרובע היהודי בתוניס.
בגיל צעיר התייתמה וגדלה בבית דודתה שהייתה זמרת בשם לילה ספאז.
היא טיפחה את חביבה שגילתה כשרון מוסיקלי לשירה ומשחק. חביבה נשלחה ללמוד בביה"ס לבנות של כי"ח.

בתי הספר של כי"ח פתחו פתח לשינוי בעצם העובדה שנשים יכולות ללמוד בבי"ס, תפישה חדשה של מעמד האישה וזכויותיה.

חביבה החלה בגיל צעיר לשיר בחתונות ברובע היהודי וזכתה להצלחה רבה והקהל החל לכנות אותה חביבת אלכול ( חביבת כולם )

 והשם חביבה דבק בה.(שמה המקורי היה בעצם מרגריט – MARGUERITE שם בעל אוריינטציה אירופאית ) .
היא לא ידעה קרוא וכתוב בעברית ובערבית אלא השתמשה באותיות לטיניות , צרפתית

(במוסדות כי"ח למדו צרפתית) על מנת לרשום טקסטים בערבית או ערבית/יהודית.
חביבה הצטרפה ללהקת תיאטרון ערבי כשהייתה בת 20 ,

 היו גם יהודים נוספים שהצטרפו לתיאטרון הערבי בתוניס, התיאטרון של מוחמד בורגיבה ( אחיו של ראש התנועה הלאומית התוניסאית –חביב בורגיבה ומי שלימים נהיה נשיא תוניסיה)
על מנת להשתלב בתיאטרון הייתה דרושה זיקה אל התרבות האירופית המודרנית והן אל התרבות הערבית,היא הייתה מעורה בשתי תרבויות אלה. התיאטרון היה בהשפעה צרפתית מערבית והציג מחזות אירופים קלאסיים כמו אותלו, של שיקספיר, רומיאו ויוליה, ועוד – ולאחר שמסיקה קיבלה תפקידים ראשיים והחלה להתפרסם היא עברה לתיאטרון אחר בשם "אלתמהיל אל ערבי" יחד עם חברה בורגיבה ( אחיו של הנשיא בורגיבה).

בחברות המוסלמית וביהודית מעמד הגבר מעל האישה , הגבר פעיל בחיי ציבור, בחיי הדת, הוא המפרנס ובעל הסמכות במשפחה הפטריארכלית.
אישה הגונה צריכה להסתגר בביתה ולא להראות לזרים ובחברה היהודית המסורתית אסור לאישה לשיר בפני קהל גברים ובוודאי אין לחשוף חלקים מגופה בפני הרבים. (נשים שעסקו בבידור סבלו מתדמית נמוכה במיוחד מאחר ועברו על הערכים המקובלים בחברה המסורתית).
הייתה לחביבה אישיות דומיננטית, יכולת ליצור קשר טוב עם הקהל, זכתה להערצה רבה ומשכה קהל רב להופעות.
היא ניצלה זאת לצורך קבלת שכר גבוה יותר ותפקידים חשובים יותר.
אולי באורח קיצוני לתקופה , העריצו אותה כאלילה למרות האיסורים עליהם עברה.
היא התנערה ממצוות הדת היהודית וודאי שלא הייתה מקובלת על החברה היהודית המסורתית בתוניסיה, מה גם שהופיעה בפני גברים, קהל שאינו יהודי, מאהבים יהודים, נוצרים ומוסלמים. למרות כל זאת לא העז איש ( כולל הרבנים) לגנות אותה.

חיי האהבה של חביבה היו חופשיים , היו לה מאהבים יהודיים, מוסלמים ונוצרים והיא עמדה להינשא לראול מרן , צרפתי נוצרי. (בעלת גישה פמיניסטית ,למרות שהיא בוודאי לא ידעה מה זה )
בהמשך הקימה להקה משלה וזכתה להצלחה רבה, הופיעה ברחבי תוניסיה ואף מחוץ לה באירופה- פריס, ברלין, מונטה קרלו ועוד.
חביבה השתלבה בתיאטרון בזכות עצמה וללא קשר לדתה היא משתלבת בסיפור התפתחותה של תרבות חדשה ומודרנית בתוניס שהקדימה בוודאי את זמנה. אישה יהודיה שהצליחה לנתק את "הכבלים" החברתיים והדתיים של המסורת ולהוכיח שיש ביכולתה להתמודד בהצלחה ללא כל עוררין עם תרבות אירופה, קראה תגר על המסורת הן היהודית והן המוסלמית.
לא הייתה זו תופעה אלא הצלחה די פרסונלית בזכות הכישרון האמנותי שלה בתחום השירה והמשחק.
הקריירה של חביבה מסיקה הסתיימה באופן דרמטי והיא בת 27 שנה בלבד
ב- 20/2/1930 , היא נרצחה ע"י מחזר יש אומרים מאהבה, אליהו מימוני יהודי יליד העיר טסטור בן קרוב ל- 80 שנדחה על ידה..
מימוני לא הפנים את דחיותיה של מסיקה וביצע עבורה פעולות נואשות של חיזור כדי לנסות לקרבה אליו.

 בין היתר רכש מימוני עבורה דירת שרד בטוניס הבירה, ואף בנה עבורה חוילה מפוארת במרכז העיר טסטור ,משלא נענתה מסיקה לחיזוריו, הצית את ביתה עליה הזעקות של אחביבה הגיעו עד לביתה של רחל טוביאנה חברה ושכנתה של משפחת מסיקה, היא הגיעה לבית האפוף להבות וניסתה להצילה.

אולם שלושה ימים לאחר שהוצתה היא נפטרה בייסורים.

 מימוני נפטר חודש לאחר הרצח עקב מחלה קשה ויש האומרים כי התאבד))

מותה הדרמטי גרם להיסטריה בתוניס ואלפים השתתפו בלווייתה
ביום השלושים למותה, רבה של קהילת תוניס החליט לערוך לה עצרת אזכרה מיוחדת, כמה מבני הקהילה מחו על עריכת טקס דתי למי שלא הקפידה על שמירת ערכי הדת והמוסר, אך הרב השיב, שמקובל לטהר חפץ טמא ע"י העברתו באש ושריפתה זיכתה אותה בטהרה מושלמת. נוצר סביבה מיתוס כגיבורת תרבות תוניסאית.
חביבה מסיקה זכתה להיכנס לפנתיאון התוניסאי הלאומי מפני שהיא, יותר מכל, ייצגה את התפתחותה של התרבות הערבית-לאומית החדשה. 
חביבה מסיקה נשארה דמות מיתולוגית בתחום האומנות והמשחק התוניסאי עד היום.

לאחר מותה הטראגי כאות הוקרת תודה הציעו בני משפחת מסיקה  לגב' טוביאנה  רחל  את הפסנתר של אחביבה המנוחה ששרד את השריפה  והיא רכשה אותו .

בתה גבריאלה בהיותה בת 5 שנים  החלה לנגן על הפסנתר ,עם עלותם ארצה הפסנתר זכה לעלות יחד איתם ,

לימים  גבריאלה נישאה והקימה משפחה , הפסנתר נמסר לידי בנה יואל שטרוג המתגורר בישוב לפיד בנותיו ניצן בת 21 וגל בת 13 מנגנות  על הפסנתר המיתולוגי

 ( מתוך אתר אדמה יוצרת יואל שטרוג ).http://www.y-adama.co.il/84758/mesica

החווילה שבנה לה המחזר הקשיש אליהו מימוני בעיר טסטור שבצפון מערב תוניסיה
היא משמשת כיום בית תרבות ובית ספר למוסיקת המאלוף ( מוסיקה אנדלוסית שהובאה לתוניסיה במאה ה-15 מספרד הערבית ) ונקראת DAR HBIBA MSIKA – דאר אחביבה מסיקה.
בתמונות חביבה מסיקה בשנות שיא הקריירה שלה- ובית התרבות על שמה – ילדים מנגנים על העוד ולומדים את מוסיקת המאלוף ).
בשנת 2009 ביקרתי שם עת טיול שורשים לתוניסיה.

<![if !vml]><![endif]> 

חביבה מסיקה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *