דבר תורה לשמיני חג עצרת

505

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

מסופר שקודם פטירת משה רבינו ברך משה רבינו את בני ישראל כל שבט ושבט קבל ברכה לעצמו חוץ משבט שמעון בגלל מעשה שטים עם בנות מואב והנשיא שלהם הוא זמרי בן סלוא {עיין פרשת בלק}.

כשברך משה את השבטים לא ברך אותם כסדר אלא ברך בתחילה ראובן ואחר כך יהודה ואחריו לוי למרות שלוי גדול מיהודה אחר זה בנימין ואחר כך יוסף למרות שבנימין גדול מיוסף ואחריהם זבולון ויששכר למרות ששניהם גדולים מבנימין ויוסף וכן יששכר גדול מזבולון ואחר כך גד ואחריהם דן ונפתלי למרות שהם גדולים מגד ובסוף אשר שהוא הקטן שבהם.

ויש לשאול:

א} למה לא ברך אותם בסדר?

ב} היה לו להתחיל ביהודה שהוא מלך ואחריו יוסף שיעקב אבינו נתן לו הבכורה {עיין פרשת ויחי}?

ברם שאלות אלו השיב אותם רש"י בדבריו שבתחילה ברך את ראובן שמן הדין היה לו להתחיל ביהודה כיון שהוא מלך והתחיל בראובן משום כשבאו השבטים למצרים {עיין פרשת מקץ ויגש} בקש מהם יוסף להביא אליו את בנימין אבל יעקב לא הסכים בשום פנים ואופן עד שערב יהודה ויאמר לו אם לא יחזיר אליו את בנימין חי "וחטאתי לך כל הימים" דהיינו אפילו בעולם הבא אז הסכים יעקב וימסור בידו את בנימין אבל בשמים לא מצאו חן בעיניהם דברי יהודה שערב בחלקו של עולם הבא על הספק כיון שהחיים והמוות הם בידי ה' יתברך ואיך יכול יהודה לערב בעד זה? לכן נענש יהודה ולא נכנס לגן עדן והיו עצמותיו מתגלגלים בארון.

משה רבינו רצה להתפלל על יהודה להכניסו לגן עדן לכן התחיל להתפלל על ראובן שה' יתברך יסלח לו שבגלל יהודה חזר ראובן בתשבה והודה במעשיו שראובן בלבל יצועי אביו {עיין פרשת וישב} שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשמתה רחל העתיק יעקב את מטתו מאוהל רחל לאוהל בלהה שפחת רחל קנא ראובן כשהייתה אחל בחיים הייתה עיקר דירתו של יעקב שם כשמתה מן הדין שתהיה דירתו אצל לאה אמו ולא אצל בלהה שהיא הייתה שפחה לכן העתיק את המיטה מאוהל בלהה לאוהל לאה.

יהודה {עיין פרשת וישב} לקח לער בכורו אשה ושמה תמר ומת ער ולקח אותה אונן שגם הוא מת ולא רצה יהודה לתת אותה לשלה בנו הצעיר שפחד שמא גם הוא ימות אבל תמר רצתה להעמיד בנים מזרע יעקב מה עשתה? שמעה שיהודה הולך לגזז צאנו ויצאה וישבה בפתח עיניים ונזקק אליה יהודה בלי שיכיר אותה ותתעבר ממנו אחר שלושה חודשים הוכר עוברה ויגידו ליהודה ויאמרו לו שתמר זנתה ודן אותה יהודה לשרפה ולא ידע שהיא הרתה ממנו וכשידע שהיא הרתה ממנו הודה ולא בוש כשראה ראובן שיהודה הודה גם הוא הודה נמצא אם כן שבזכות יהודה חזר ראובן בתשובה והודה על טעותו.

ולכן התחיל משה והתפלל על ראובן כדי שיסלח לו על טעותו וכיון שנסלח לראובן בקש על יהודה שיסלח לו גם כן כיון שהוא גרם לראובן שיודה ויחזור בתשובה שאי אפשר לרב להישאר בגיהנם והתלמיד יושב בגן עדן ושמעון חיברו עם יהודה בברכתו שגם בחלוקת ארץ ישראל שמעון מחובר עם יהודה.

ולוי אחריהם כיון שהוא העובד במשכן ובבית המקדש וכיון שהעבודה צריכה בית המקדש והמשכן לכן ברך אחריהם בנימין ויוסף שבית המקדש הייתה בתחום בנימין והמשכן בתחום יוסף וכיון שבית המקדש עדיפה ממשכן לכן הקדים בנימין ליוסף.

אחר ברך כסדר זבולון ויששכר ומה שהתחיל בזבולון קודם יששכר למרות שיששכר הוא הגדול את זה נתרץ בהמשך דברינו.

כבר כתבנו בפרשה הקודמת שצריך גם לעבוד וגם ללמוד כדי שאלו ואלו יתקיימו בידו לכן זבולון ויששכר חילקו ביניהם זבולון יהיה עסוק בעבודה ויפרנס את יששכר שיהיה יומם ולילה עוסק רק בתורה כמו שכתבנו למעלה בפרשה הקודמת שכשיש מחזיקים עדיף ללמוד ולא להתבטל מהעבודה לכן זבולון היה עובד ואילו יששכר היה לומד הוא ובניו עד שהיו לגדולי תורה כמו שהעיד הפסוק בנביא "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים" פירוש שהיו גדולי הסנהדרין והיו מעברים את השנה.

אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיו גדולים יותר אפילו מדור המדבר שבפרשת יתרו ספרנו שמשה רבינו היה שופט את בני ישראל לבדו ודבר זה לא מצא חן בעיני יתרו ויעץ עליו לבחור מבני ישראל אנשים חכמים ונבונים וכדומה שיעזרו לו ומשה חפש ולא מצא נבונים אבל על בני יששכר נאמר "יודעי בינה" ולא עוד אלא שיש מהם מאתיים.

ומה שהתחיל בזבולון ללמד אותנו שמי שהוא מחזיק ידי לומדי תורה יש לו שכר גדול ולא עוד אלא שהפסוק העריך אותו מאוד שהקדימו ליששכר עצמו.

אחר זה ברך גד כיון שהיה יושב על הספר מצד הירדן והיה תמיד הוא הראשון במלחמה וכבר העיד עליהם אביהם יעקב אבינו "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב"

ואף על פי שגם דן היה בגבול והיה גם הוא גבור ונלחם מלחמות ה' כמו שהעיד עליהם יעקב אבינו "יהיה דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור" מכל מקום גד היה בקרב ובמקום מסוכן יותר לכן התחיל בגד ואחריו דן. ואחרון אחרון חביב הוא אשר.

ויש לשאול כמה שאלות:

א} כתיב "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים" יש ללמוד למה לא כתיב כרגיל "ויברך משה"?

ב} למה כתיב "איש האלוהים" שתיבת "אלוהים" רמז למידת הדין והלא משה רבינו היה רחמן מאוד וגם עניו דכתיב "והאיש משה עניו מאוד?

ברם משה רבינו רצה לברך אותנו בברכה גדולה יותר מכל הברכות שכל הברכות נתברכו על תנאי אם נקיים את מצוות ה' יתברך יתקיימו המצוות ולכן משה רבינו רצה לרמז לנו שכל הברכות שברך אותנו אינם לתמיד כמו שאמר בפרשת נצבים כיון שיודע שבני ישראל סופם לחטוא ואם כן לא יתקיימו הברכות ולזה העיד את השמים ואת הארץ.

אבל כאן משה רבינו רוצה לברך אותנו ברכה בלי תנאים ורצה לרמז לנו בברכה על ימות המשיח שאז היא ברכה של תמיד ולכן כתיב "וזאת הברכה" פירוש שזו היא הברכה הרשמית וכיון שמשה יודע שסופינו לחטוא ולצאת בגלות ומידת הדין תפגע בנו לכן כתיב "איש האלוהים" פירוש שהוא עצמו שלטה בו מידת הדין שפעם בני ישראל {עיין פרשת חוקת} צמאו למים אמר ה' יתברך למשה שידבר עם הסלע ויוציא את המים אבל משה הכה את הסלע ונענש שלא נכנס לארץ ישראל דהיינו שנענש עונש גדול שהדבר הגדול שהיה מבקש משה הוא להיכנס לארץ ישראל ובגלל שהכה את הסלע ולא דבר אליו נענש ולא נכנס.

ולכן אפילו אם נענשנו צריכים לסבול ולהמתין ולקבל דין שמים באהבה כיון שבגלל עוונותינו נענשנו ולכן סיים "ה' מסיני בא" פירוש ה' שהוא מדת הרחמים הביא אותו אלינו משה רבינו מסיני שאמר הפסוק "סלחתי כדבריך" ואשר נתן למשה רבינו י"ג מידות שכתוב בהם ה' ה' פעמיים שיש מדת הרחמים בעולם.

ברם אנחנו רואים "זרח משעיר" שאנשי אדום טוב להם "הופיע מהר פארן" שגם לבני ישמעאל טוב אבל "ואתא מרבבות קדש" שאנחנו עם ישראל עם קדוש מצאנו "מימינו אש דת למו" פירוש שמליונים מתו ונשרפו על קידוש ה' יתברך "אף חובב עמים" אדם נראה לו שה' יתברך חבב עמים אחרים ולא אנחנו שצריכים "תוכו לרגליך" דהיינו דריסה "ישא מדברותיך" שיתרוממו דברי ה' שהיא התורה ובמה אנחנו נקראים עם ה'? על זה משיב משה רבינו "תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" שצריכים לשמור התורה ובשביל זה נענשנו ואם תאמר אם כן נגזר עלינו תמיד לסבול על זה אומר משה לא "ויהי בשורון מלך" אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין ויהי אלא לשון צער פירוש שעם ישראל יהיה בצער קודם "בישורון מלך" כל זמן שלא בא מלך המשיח וזה בתנאי "בהתאסף ראשי עם" פירוש שגדולי ישראל צריכים להתאסף ולעשות "יחד שבטי ישראל" שיעשו בבני ישראל את האחדות זו היא במשימה הראשונה.

המשימה השנייה צריכים לראות ראובן ויהודה שרמז אותם רש"י שעשו תשובה והדבר השלישי הוא לוי בנימין ויוסף רמז לעבודת בית המקדש דבר הרביעי זבולון ויששכר דהיינו שצריכים ללמוד תורה ומי שלא זכה ללמוד יעודד ויחזיק את לומדי תורה כשיש לנו את כל אלה אז אנחנו מוצאים בינינו אנשים גבורים כמו גד ודן להגן עלינו גם נהיה כנפתלי שנתברך "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה',, וכאשר "ברוך מבנים אשר".

אדם אומר כיון שכל הטוב אינו בא אלא רק בתנאים אלו אם כן בינתיים איך אנחנו יכולים לחיות ובאיזה זכות יש לנו עכשיו את כל הטוב?

על זה סיים הפסוק בסוף הברכות שיש תנאי קל מאוד לחיות תמיד בנחת והוא "אשריך ישראל מי כמוך" דהיינו שצריך להיות האדם תמיד בשמחה וזה לא בשביל שיש לו כסף והון תועפות אלא בשביל שהוא "עם נושע בה',, דהיינו ששמח בשמחה של מצוה כשאנחנו שמלחים במצוות אפילו ששכר המצוות בעולם הבא דוקא מכל מקום בעולם הזה יש שכר שעשינו את המצוה בשמחה שכתוב בקללות התוכחה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב' פירוש שהקללות בעוון שקיימו את המצוות על ידי כפייה ובלי שמחה אבל כשמקיימים אותם בשמחה יתברכו בכל אותם הברכות וזהו שסיים הפסוק שכיון שאנחנו "עם נושע בה',, אז "מגן עזרך" שה' יתברך יגן עלינו ויציל אותנו מיד כל אויבינו ומבקשי רעתינו.

אחי היקרים!!! עכשיו הזדמנות פז להראות את שמחתינו בקיום התורה והמצוות שלפנינו חג שמיני עצרת שהוא יום שמחת תורה ששמחים בו מאוד שאנחנו קיימנו מצות ה' יתברך שלמדנו כל התורה.

עלינו להזהר ולהזהיר שיום שמחת תורה אינו יום לשחוק בו בבית הכנסת ולהרטיב אחד את השני צריכים לכבד את בית הכנסת ובפרט בזמן ההקפות שיש כמה בני אדם במקום לקרות ההקפות ולפייט לכבוד התורה מרטיבים אחד את השני על ידי שחוק וקלות ראש ואם כן צריכים לכבד את המקום הקדוש שהוא בית הכנסת ולהתפלל ולהקיף בשמחה ואם רוצים לשחוק ימתינו עד שיחזרו מבית הכנסת וישחקו בחוץ ובפרט שהשחוק הזה מביא כמה דברים לא טובים שלפעמים מי שמרטיבים אותו יריב עם חבירו ויבאו לידי מחלוקת ולפעמים לידי הכהות ובמקום שמחה נמצא מחלוקת.

כשבא רב גדול לעיר כל הקהל רוצה להתברך מפיו ולפנינו עכשיו ברכה ישר מאת ה' יתברך על ידי שנראה באמת שאנחנו שמחים בחג מפני שמחת תורה ולא מפני לענג נפשינו והוא על ידי שנתפלל ונעשה ההקפות בשמחת מצוה בלי שחוק וקלות ראש וגם נלמד קצת תורה לכבוד היום זו היא שמחה של מצוה אמיתית ובזה זוכים לברכה שלמה מאת ה' יתברך.

ויהי רצון שה' יתברך יברך אותנו ברכות גדולות ויגאלינו גאולה שלמה בקרוב אמן ואמן!!!



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *