דבר תורה לחג הפסח

602

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
בחג הפסח אמרו לנו חז"ל לקרות ההגדה בליל פסח, שמספרת על יציאת מצרים, לקיים מצות עשה למען תספר באזני בנך וכו'. חז"ל אמרו לפי מה שיספר הרבה יותר ביציאת מצרים יש לו שכר יותר, שיציאת מצרים יש לה ערך גדול אצל הקב"ה. וכתוב בזוהר הקדוש כשנקרא ההגדה בליל פסח הקב"ה שולח המלאכים שיקשיבו, ומה שיהיה האדם ומה שיהיו הכוונות הקב"ה ישמח בו הרבה מאד, והכוונה העיקרית שישמח בה הקב"ה כשאדם יכוין לעשות נחת רוח של הקב"ה. כשאדם בליל פסח קודם שיאכל יתחיל ללמוד הגדה מראה עצמו שאפי' המאכל שאוכל אותו אח"ך הוא מחמת החג, ובפרט המאכל שאוכלים אותו הוא מצה. וידוע האדם מעדיף הפת על המצה, אז האדם ימצא עצמו שעושה נחת רוח להקב"ה. בדבר קל שעושה אותו מסובה אוכל ושותה ויושב עם כל משפחתו וקורא ההגדה, ר"ל האדם מתעג בגופו ועושה נחת רוח להקב"ה. ולזה צריכים ללמוד ההגדה ולפרש אותה וכל האנשים מקשיבים, ולא נדבר בשעת ההגדה ונקשיב ההגדה.
 
אולם האדם שואל, למה הקב"ה צוה אותנו על המצוה הזאת יותר מכל המצוות, שבכמה מקומות הפסוק אומר לנו זכר ליציאת מצרים, נכון הנס של יציאת מצרים הוא נס גדול, אבל הנסים שקרו לנו הם הרבה, למה רק הנס הזה הקב"ה צונו עליו הרבה פעמים לזכור אותו תמיד, הרי אף קריעת ים סוף שהוא נס גדול אין אנו מצווים לזכור אותו תמיד?
 
אולם כדי לתרץ שאלה זאת, נתחיל לתרץ שאלה בהגדה, המגיד כתב כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל, בשלמא החכם התחיל בו הראשון הוא מחמת שהוא חכם יותר טוב מכולם, היה צריך להיות השני הוא תם ולא רשע, הרשע צריך לו להיות לבסוף, שרשע הוא פחות מכולם? ועוד בפסקה של מה נשתנה אמר מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנחנו מטבילין וכו', למה לא דיבר רק על הלילות וכי ביום אנו מטבילין, אם בלילה אין מטבילין א"כ אף ביום, היה לו למגיד לומר מה נשתנה החג הזה מכל החגים שבכל הימים אין אנחנו מטבילין וכו' והלילה הזה וכו', והשניה שבכל הלילות אנחנו אוכלים חמץ או מצה היה לו לומר שבכל הימים למה רק לילות, או בשלישית היה לו לומר שבכל הימים וכו' והלילה הזה כולו מרור, ואף ברביעית שבכל הימים וכו' והלילה הזה כולנו מסבים למה המגיד דיבר רק על הלילה?
 
אולם האדם יבוא ויעיין ימצא שיש קשר בין מה שכתב המגיד כאן ובין מה שאמר כנגד ארבעה בנים דברה תורה, שרואים השאלות ששואלים אותם הקטנים הם ארבעה נגד הבנים, וכאן המגיד כתבם על הסדר כמו שעושים בליל פסח, טבול לכרפס, ואח"ך נאכל המצה, ואח"ך המרור, ואח"ך שלחן עורך. הלילה שמכוין עליה המגיד היא הגלות שיושבים בו, שהחכם שואל הגלות שישבנו בה במצרים והגלות של בית ראשון ישבנו מאתים ושמונים שנה, ולא כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ארבע מאות שנה, אלא שהגלות שיושבים בו עבר יותר משמונה מאות שנה, שהם כפולים על החשבון שאמרו הקב"ה לאברהם אבינו, על זה אומר החכם מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם לעשות אותם כדי שנפדה ויביא לנו המשיח, על זה אמר המגיד שעונים לחכם הזה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, כוונת התנא אפיקומן הם מיני מתיקה, האדם אינו צריך לו להתיאש ויאמר סיימנו, אחר הפסח אחרי מה שראינו הנסים של פסח ואיך הוציאנו הקב"ה ממצרים, צריכים לבטוח שיבוא אפיקומן ר"ל מיני מתיקה והדברים המתוקים והטובים.
 
השאלה השניה שייכת לרשע, שאינו חושב רק על הכרס שלו, שואל ואומר למה הגלות הזה כולו מצה, הגלות של מצרים אפי' שהיה קשה, בני ישראל ישבו בימי השבטים בשלוה, ר"ל שפעמים היו בשלוה ופעמים היו בצער, וגלות בית ראשון בא בזמן המוטב כימי אסתר, אבל הגלות הזה כולו בצער, וזהו מה שאמר עליו המגיד לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, ר"ל הדבר שראינו אותו בדורות שלפנינו, שהיו עושים עצמם גויים ומרחיקים מן היהודים כדי שיברחו מן הגלות, על זה סיים המגיד אף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ושלא תתערבו עם המצריים, כמו שאמרו חז"ל שנגאלו מחמת שלא שנו לשונם ושמותיהם ומלבושם הוציאנו הקב"ה ממצרים, ואם הולכים אחריהם אין אנו נגאלים מהגלות.
 
תם, שאלתו למה בשאר הגליות היינו אוכלים שאר ירקות שאפי' שהיינו בגלות מ"מ היה דבר מתיישב על הדעת, אבל הפעם הזאת מרור, גלות מר וקשה מאד, על זה אמר המגיד נאמר לו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים, שפרעה נענש והוציאנו ממצרים ברכוש גדול, משום שהכביד לנו העבודה. ואף בגלות הזה הקב"ה רוצה לתת לנו הרכוש של אומות העולם שמצערים אותנו.
 
שאינו יודע לשאל, לא ר"ל שאין לו שאלות, אלא שאינו יודע איך להוציא השאלה מפיו, מהבושה או מסבות אחרים, השאלה שנשאלת לו על הגלות, למה הגלות הזה כולנו מסובים וכל מקום שהולכים בו עושים לנו בעיות, ושאר הגליות היינו מיושב, נכון בגלות אבל אף אחד אינו עושה עמנו בעיות, ולפעמים היינו מסובים, אבל בגלות הזה כל האנשים עושים לנו בעיות, על זה אמר התנא, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ר"ל שהקב"ה הדבר שהוציאנו בשבילו ממצרים לא קיימנו אותו שהוא התורה יצאנו מהגלות, לבסוף סיים המגיד וביאר לו בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ר"ל שכח הגלות בעבור מצה, ר"ל מצה ומריבה, המריבה והשנאת חנם היא שהניחה מרור מונח לפניך.
 
וזהו למה הפסוק בכל פעם מצווה אותנו לזכור יציאת מצרים, שאפי' שרואים כמה הגלות קשה נזכור יציאת מצרים ונדע שיבוא יום שהקב"ה גואל אותנו ולא נוריד ידינו.
 
רבותי! הדבר שמוציא אותנו מהגלות הזה שיושבים בו הוא אהבת חנם בינינו, שצריכים להתרחק מהמריבות ואוהבים זה את זה ונעזור זה את זה. ובפרט בחג הזה שהוא חג החירות, שהקב"ה הוציאנו מעבדות לחרות. ויש דבר שצריכים לזכור אותו תמיד שישראל יצאו עשרים אחוז ממה שהיו במצרים והשאר מתו בימי החושך. למה? שלא היו רוצים לצאת. האדם אומר אם לא רצו ישבו שמה או יוציאם הקב"ה בחוזק? אולם כאן היה קורה מחלוקת, חברה רוצים לצאת וחברה אינם רוצים, נדמה במוחינו ליל פסח ישראל יוצאים ממצרים אנשים אומרים לא נצא ואנשים אומרים רוצים לצאת, ותתחיל המריבה, אז אינו יכול לצאת אף אחד. הקב"ה אינו אוהב המריבות, ולזה הקב"ה הרגם כשיצאו יהיו בלב אחד. ואף דתן ואבירם שהיו רשעים יצאו משום שלא היו נגדיים מהיציאה. אף אנו כשנסוב בליל פסח והיין מבלבל מוחנו ומצה ומרור לפנינו ומתענגים צריכים לזכור אותם שלא יצאו ממצרים. ואנו נעשה דבר שעוזר אותנו ומוציאנו מהגלות הזה והיא האחדות. צריכים כל אחד למחול חבירו מה שהיה המעשה שעשה אותו לו, שהאדם ישים לפניו הריוח שמרויח אותנו כשמוחל חבירו, שיבוא המשיח. האם יש מי שאומרים לו תסלח לחבירך ויבוא המשיח ויאמר איך אסלח לו הנה עשה לי כך וכך, האדם אם יתנו לו דבר ששוה יותר ממה שהפסידו בו חבירו הנה מוחל מיד, כ"ש וק"ו הריוח שהוא ביאת המשיח. האדם לא יאמר אני אמחול וחבירי אינו מוחל והמשיח לא בא, הוא נחשב שהביא המשיח והקב"ה גואל אותו מבעיותיו, שהקב"ה יתן לנו מדה כנגד מדה, הוא רוצה לעזור לגאול כל ישראל, הקב"ה גואל אותו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו שיהיה השלום בינינו, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *