בראשית

590

 

נצטווינו בפרשה מאת ה' יתברך המצוה הראשונה שעל האדם לקיים והיא מצות פריה ורביה פירוש שעל האדם להתחתן ולהוליד ילדים שבזה תלוי קיום העולם.
מסופר בפרשה על בריאת העולם שנמשכה ששה ימים.
יום ראשון: ברא ה' יתברך את השמים ואת הארץ.
ברא את האור.
והבדיל בין האור ובין החושך.
יום שני: הבדיל בין המים התחתונים לבין המים העליונים.
יום שלישי: הבדיל בין המים ליבשה שבתחילה היה העולם כולו  מכוסה מים.
ברא את העצים ואת העשבים וציווה עליהם להישאר בפי האדמה עד שבא אדם הראשון והתפלל עליהם  וצמחו ועלו על הארץ. 
יום רביעי: ברא את השמש ואת הירח.
מספרים חכמינו זכרונם לברכה שבתחילה היו שניהם אורם חזק עד שטענה הירח ואמרה רבונו של עולם אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד אמר לה ה' יתברך מעטי את עצמך.
ברא את הכוכבים. ותלה אותם ברקיע להאיר על הארץ ולהבדיל בין היום ובין הלילה שביום שולטת השמש ובלילה שולטים הירח והכוכבים.
יום חמישי: ברא את הדגים.
ברא את העופות.   ויברך את שניהם לפרות ולרבות.
יום ששי: ברא בהמות וחיות.
ברא את אדם הראשון.   גם אותם בירך לפרות ולרבות.
וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. מכאן יש ללמוד לקח טוב שה' יתברך עושה רק הטוב ואם חס ושלום באה רעה לאדם זה מסבת מעשיו ולא על ה' תלונתו רק על עצמו.
כל בריאת העולם נמשכה ששה ימים וביום השביעי שבת ה' מכל מלאכתו ובשביל זה אנחנו עושים את השבת.
שאלו חכמינו זכרונם לברכה מכיון שהאדם הוא בחיר היצירה למה אם כן בראו ה' יתברך בסוף מן הדין היה להקדימו? והשיבו הרבה תשובות ונזכיר כמה מהם.
א} משל לבן אדם שחזר חבירו ממדינת הים ורצה חבירו לארח אותו מן הדין שיסדר המאכל והשולחן וכדומה תחילה ואחר כך מארח את חבירו לאכול. כך עשה ה' יתברך לאדם שכיון שהוא בחיר היצירה לפיכך ברא את כולם בתחילה לשרת אותו ואחר כך ברא את האדם לבסוף שימצא שהכול מוכן לפניו.
ב} שאם יתגאה האדם יאמרו לו מה אתה מתגאה שאפילו יתוש קדמך בבריאת העולם שנברא ביום חמישי ואילו האדם נברא ביום ששי.
ג} שלא יאמרו הנבראים אחריו שהאדם עזר לה' יתברך בבריאת האדם לכך בראם הם תחילה שיראו שעדיין לא נברא האדם.
כשראה ה' יתברך שהאדם לבדו ברא לו את חוה ויניחם בגן עדן והתיר להם לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת שאמר להם שלא יאכלו ממנה. וכשראה השטן שה' יתברך מחבב מאוד את האדם נתקנא ממנו גם הנחש נתקנא מן האדם שיש לו חוה ורצה לקחת אותה לאשה מה עשו? נתלבש השטן בנחש ויחד הלכו אל חוה ויאמרו לה האם נצטוויתם מאת ה' יתברך שלא לאכול מכל עץ הגן? השיבה להם חוה לא אלא נצטווינו שלא לאכול מעץ הדעת ולא עוד אלא אפילו אם נוגעים בו מיד מתים {אמרו חכמינו זכרונם לברכה שאף על פי שה' ציווה לאדם על האכילה אבל לא על הנגיעה החמיר האדם וציווה לחוה אפילו על הנגיעה שנשים דעתם קלות ומיד נתפתים} מיד דחף הנחש את האשה על עץ הדעת ונגעה בו ויאמר לה ראית איך לא מתת אלא הטעם הוא שה' יתברך יודע כשאתם אוכלים ממנו מיד תהיו חכמים כמוהו וימצאו דבריו חן בעיניה ויחשוב הנחש שהיא מיד תתן לאישה תחילה לאכול שכן דרך הנשים שמכבדות בעליהם תחילה ואחר שיאכל האדם לא יניח אותה הנחש לאכול וימות האדם ותנצל היא ויקח אותה לאשה אבל חוה לא עשתה כן אלא אכלה היא תחילה וכשהרגישה בטעות המרה נתנה לאדם שלא תמות היא ויקח אחרת תחתיה גם לחיות ולבהמות ולעופות אמרו חכמינו זכרונם לברכה שנתנה להם לאכול.
ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו איכה ויאמר לו האדם שמתבייש ממנו שהוא ערום ויאמר לו ה' מי הגיד לך שערום אתה האם אכלת מן העץ שצוויתך שלא לאכול ממנה ויאמר לו שחוה הפצירה בו ואכל וחוה טענה שהנחש הפציר בה ואכלה.
ויענוש ה' את הנחש ויקצץ לו את רגליו והיה הולך על גחונו וגם האדם הפסיד בזה שהיה הנחש עבד מהר ויכול לשרת את האדם וגם קלל אותו שהמאכל אשר יאכל יטעום טעם עפר ושאלו חכמינו זכרונם לברכה האם זו קללה?! והלא זה ברכה שמאכלו מזון תמיד לפניו? ותירצו שאז אינו צריך להתפלל לפני ה' יתברך על מזונותיו שה' יתברך אינו רוצה לשמוע אותו כלל ובאשר שחשב שישא את חוה קלל אותו ה' יתברך שתהיה איבה בינו ובין האשה ובין זרעו ובין זרעה.
ואת חוה קלל שתסבול בהריוןותלד ביסורים.
ואת האדם קלל שהארץ תצמיח לו עם תבואה קוץ ודרדר וצריך לעבוד את האדמה כדי שתתן לו את תבואתה. ויעש להם ה' כתנות עור ללבש אותם. ויאמר ה' עכשיו האדם נהיה לחכם ויודע בעצמו שהוא הולך למות ואם כן שמא יאכל מעץ החיים כדי לחיות לעולמים ולכן גרשו ה' יתברך מגן עדן.
ואותו יום שנברא האדם ילדה חוה שני בנים שם האחד קין והשני הבל ועם קין נולדה בת אחת ועם הבל נולדו שני בנות וחילקו ביניהם קין לקח את האדמה והבל לקח את בעלי החיים ושניהם הקריבו קרבן לה' יתברך קין הקריב מן הבא מידו והבל הביא קרבן נאה וה' קבל רק קרבן הבל שהביא מן הטוב אבל לא קבל קרבן קין ויחר לקין ויקנא בהבל נוסף על קנאה אחרת שקנא ממנו שנולדו עם הבל שתי בנות והיה מחפש אמתלה להורגו ויאמר לו איך אתה הולך על האדמה ששייכת לי?! ויכה אותו בהרבה מקומות עד שמת שלא היה יודע באיזה מקום יכה אותו כדי שימות
ויכעס ה' יתברך ויאמר לקין אי הבל אחיך וקין הכחיש ויאמר לו השומר אחי אנוכי?! ויאמר לו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ולכן הארץ שבלעה אותם דמים לא תוסף לעזור לו ולא תוציא יבול משובח ויהיה נע ונד בארץ ויסיר ממנו צלם אלוקים שהיה לו ובזה סר פחד החיות ממנו והיה חשוף לסכנה אבל כשקין הודה לה' על חטאו עשה לו ה' סימן שלא יהרג אותו כל מוצאו ויאמר לו ה' שהוא יחיה שבעה דורות וקין הביא בנים ובדור השביעי יש איש מצאצאיו ושמו למך והיה עיוור והלך עם בנו לצוד ויאמר לו בנו שהוא רואה חיה מרחוק ויכווין הבן את הקשת ולמך ירה את הקשת ופגע באותה מטרה והנה הוא קין ויצטער למך ויספק את כפיו ובנו היה בין ידיו ובאותה מכה הרגו.
ואדם הראשון הוליד עוד בן וקרא את שמו שת וחי 930 שנים וימת וירבו בני האדם בעולם ויעשו הרבה עוונות ולא היו צדיקים אלא מתושלח ולמך בנו שהיו שניהם מזרע שת ולמך הוליד את נח שהיה צדיק וה' יתברך אהבו.
שאלו חכמינו זכרונם לברכה למה אמר הפסוק "בראשית" היה לו לכתוב ברא אלוהים שמים וארץ וכו' והשיבו על זה כמה תשובות ואנחנו בדרכנו נשיב על זה השאלה ונקדים עוד שאלה כתוב ברש"י שאל רבי יצחק למה התחילה התורה בבריאת העולם היה לה להתחיל בהחודש הזה לכם שהיא המצוה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל? והשיב שלא יאמרו אומות העולם שבני ישראל גזלנים שגזלו ארץ ישראל שהייתה של שבעה עממים ולכן התחילה התורה בבריאת העולם להגיד שהכול שייך לה' יתברך ומרצונו נטלה משבעת עממים ונתנה לבני ישראל ויש לשאול שאם היינו מקפידים כדי לסתום טענות אומות העולם אם כן צריך ה ' יתברך ליתן טעם על כל המצוות כדי לשכנע את אומות העולם באמיתותם?
ונקדים עוד שאלה שיש מחלוקת בגמרא יש מי שאומר שהעולם נברא בתשרי ויש מי שאומר שנברא בניסן וידוע שניסן הוא ראש השנה למלכי ישראל שאם מלך ישב באדר כשיגיע ניסן נחשב לו כאילו כבר ישב שנה ומלכי אומות העולם נחשב להם מתשרי שאם ישב באלול כשיגיע תשרי נחשב לו כבר שנה בשלמא לחכם שסובר שהעולם נברא בניסן ניחא שלפי זה מונים למלכי ישראל אבל לחכם שהעולם נברא בתשרי למה אם כן מונים למלכי ישראל מניסן אפילו שניסן הוא חודש יקר לעם ישראל שנקרא ראש חודשים מכל מקום חשבון השנה אינו נתחיל אלא מתשרי ומה הרמז שמונים למלכי ישראל מניסן?
ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שתלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית גאוה כדי שאם יראה מישהו עושה עוונות לא ירגיש את עצמו נחות דרגה להוכיחו אלא יוכיחנו. וגם בפסח צריך שיתגאה קצת האדם שירגיש על ידי זה ערך החירות ויציאת מצרים ולפי זה מתחיל חשבון המלכים מחודש ניסן שהמלך צריך שיהיה קצת גאה כדי למשול על העם ולכן נאה ויאה שיהיה מונים לו מחדש ניסן שיש בו פסח אבל מלכי אומות העולם שבלאו הכי מנופחים מגאוה אינם צריכים לחודש ניסן אלא מונים להם מחודש תשרי.
ולכן אמר רבי יצחק שה' יתברך לא התחיל בהחודש וכו' שהוא ראש השנה למלכי ישראל אלא בבראשית שהיא בתשרי וראש השנה למלכי אומות העולם שהם חושבים בגודל גאותם שכל העולם שייך להם ומריבים עם ישראל למה לקחו ארץ שבעה עממים וכיון שה' יתברך אוהב שלום ורודף שלום התחיל בבראשית שהיא בתשרי וראש השנה למלכיהם לרמז להם שהם לא עשו כלום ורק הכול מאת ה' יתברך ומרצונו נטלה מהם ונתנה לבני ישראל לנחלה. 
טעם אחר התחילה התורה בתיבת "בראשית" לרמוז שבתחילת דרכו של אדם צריך לדעת שהכול בידי ה' יתברך ולכן לא יתגאה ולא יריב.
ובפרט שיש אנשים שמלבים אש המחלוקת שרואים שני בני אדם רבים והם הולכים רכיל מזה לזה בלי כל תועלת ובפרט אם אותם שני בני אדם הם תלמידי חכמים ובמקום להתערב כדי לעשות שלום הם מתערבים כדי ללבות את המחלוקת אמרו חכמינו זכרונם לברכה אם ראית תלמיד חכם עבר עבירה אל תהרהר אחריו בלילה שבודאי עשה תשובה ולכן אם ראינו שני תלמידי חכמים שהם רבים ביניהם בודאי שמתחרטים על זה ועושים שלום ביניהם אבל המלבים את המחלוקת הם שעתידים לשתות את כוס התרעלה משני סבות שלבו את אש המחלוקת וגם הכניסו את עצמם בין שני אריות שהעציבו את אחד מהם ומי שהעציב והכעיס את האריה בודאי שלא ינקה.
ומעשה ברבי יהונתן איבשיץ והרב יעקב בן צבי שנקרא יעב"ץ שבאותו זמן היה שבתי צבי ועשה את עצמו משיח והיה כותב קמעות על דרך הקבלה ולבסוף התגלה קלונו והמיר את דתו ועשו חכמי אשכנז באותו זמן חרם על הקמעות ובאו מלשינים להרב יעב"ץ והראו לו קמע שכתבו שבתי צבי ויאמרו לו שהרב יהונתן איבשיץ כתבו כעס הרב יעב"ץ ודבר עליו כמה מלים קשות והרב יהונתן איבשיץ לא היה שם הלכו מלשינים לרבי יהונתן אייבשיץ ויגידו לו כך וכך דבר עליך הרב יעב"ץ ותהי ביניהם מחלוקת גדולה.
אחר שנפטרו אותם רבני בכמה שנים כתב מומר אחד דברים בוטים נגד התלמוד ונגד היהודים אחר זה התחרט וילך לרב אחד לשאול את דרך התשובה אמר לן הרב אתה בן גדולים אביך היה מראשי הקהל ולמה אתה התדרדרת עד לדיוטה התחתונה?! אמר לו המומר שהוא נולד בזמן המחלוקת שבין הרב יעב"ץ והרב יהונתן ואביו היה מחבורת הרב יעב"ץ ובשעת המילה באו כל גדולי הקהל ועמהם הרב יעב"ץ שנתכבד להיות סנדק ויאמר אבי הבן שיהי רצון שהבן יהיה נגד תורה רבי יהונתן אייבשיץ והשיב הרב יעב"ץ אמן ועכשיו רואים איך הבן באמת נהיה נגד תורת רבי יהונתן אייבשיץ וממשיך הבן לספר שכל אלו שהכניסו את עצמם במחלוקת שני הרבנים כולם נענשו ולא עוד אלא כיון שהגיע זמן הרב יעב"ץ להיפטר מן העולם והיה גוסס היה אותו מומר שם וראה איך הרב יעב"ץ קם בישיבה ואמר שלום עליך ידידי היקר רבי יהונתן אייבשיץ מכאן רואים שהם עשו שלום ביניהם.
ועוד מעשה שקרא בעירנו שיש אחד עני שהיה מעורר בליל שבת את האנשים ללמוד הזוהר והיה לומד עמהם וגם היה מביא להם קפה ותה שלא ישנו ואחר זמן התעשר פעם שמע שני רבנים מתווכחים בדין והוא לא היה יודע ללמוד ויאמר שהוא נראה לו שרבי פלוני צודק וחלה ויגיע עד שערי מות ובשעת הגסיסה בליל שבת הזיע ויבקש מים ולאט לאט התחיל להירפא עד שנתרפה כליל ויספר ויאמר שהרגיש את עצמו להיפטר ופתאום באה עגלה מפוארת וירד ממנה זקן מהודר ויאמר לו חזור לעולם הזה ואותו זקן הוא רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי בשביל שהיה לומד הזוהר והזהיר אותו רבי אלעזר שלא יכניס את עצמו עוד פעם בין שני רבנים.
מכאן רואים כמה גדול עונש מי שמכניס את עצמו בין שני רבנים ולא יאמר האדם שהוא מכניס את עצמו כדי לעשות עונג לרב פלוני כיון שמאידך גיסא הוא מצער את הרב השני וה' יתברך מקנא מאוד לכבוד הצדיקים כמו שראינו בירבעם שהיה עובד עבודה זרה והחטיא את ישראל פעם שלח אליו ה' יתברך נביא להוכיחו והוא עומד על המזבח להקריב קרבן לעגלי הזהב ויכעס ירבעם ושלח את ידו להכות את הנביא נתקנא ה' יתברך לכבוד הנביא ותיבש יד ירבעם משום שה' יתברך מתקנא לכבוד הצדיקים יותר מכבודו לכן אחי היקרים!!! אנחנו נחשבים לכלום ולכן בל נכניס את עצמנו בין שני אריות ולא נשחק באש שלא נכוה אלא נכניס את עצמנו לעשות שלום ביניהם שהיא מצוה גדולה עד מאוד ומי שמכניס את עצמו ללבות את אש המחלוקת אוי לו ואוי לנפשו ומי שמכניס את עצמו לעשות שלום אשריו ואשרי חלקו.

ויהי רצון שה' יתברך ישים שלום בינינו ויגאלנו גאולה שלמה בקרוב אמן!!!

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה      

 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


תגובה אחת ב “בראשית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *