בס"ד

 

לשמיעת פיוט לחץ כאן

פרשת שופטים נצטווינו בפרשה 14 מצוות עשה ו27 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הן: א} למנות שופטים לשפוט אם יש סכסוך בינינו ושוטרים לבצע הפסק. ב} לשמוע בקול דברי בית דין הגדול. ג} לשים עלינו מלך. ד} המלך צריך לכתוב ספר תורה בשבילו. ה} מי ששחט בהמה טהורה צריך לתת לכוהן את הזרוע והלחיים והקובה. ו} להפריש תרומה ולתת אותה לכוהן. ז} לתת לכוהן ראשית הגז. ח} שהמשמרות תהיינה שוות בחג שמשה רבינו חילק את הכוהנים לשמונה משמרות כל משמרה תעבוד שבוע בבית המקדש ושמאל הנביא ודוד המלך חילקום לארבעה ועשרים משמרות כל משמרה תעבוד שבוע ובחג מצווינו הפסוק שכל כוהן הרוצה לעבוד יכול לעבוד אפילו שעדיין לא הגיע תור משמרתו לעבוד. ט} לשמוע בקול דברי נביא האמת. יו"ד} ליחד ערי מקלט בארץ ישראל. שכל ההורג יברח לשם ואחר כך יעיינו הדיינים בדינו אם נמצא שהרג בשוגג ישב שם בערי המלט עד מיתת הכוהן הגדול ואם הרג במזיד חייב מיתה. י"א} לעשות לעדים זוממים מה שחשבו לעשות למי שהעידו עליו. עדים זוממים הם שהעידו עדות ויבא עדים אחרים ויאמרו להם שאותו זמן שאמרתם שראו את פלוני שעבר עבירה הייתם עמנו במקום אחר אלו נקראים עדים זוממים אבל עדים שהכחישו זה את זה אינם נקראים זוממים והעדים זוממים יענשו באותו העונש שהיה נענש חבירם שהעידו עליו בשקר אם למיתה או למלקות או לקנס כסף ואמרו חכמינו זכרונם לברכה דוקא אם עדיין לא הומת חבירם שהעידו עליו בשקר אבל אם נהרג חבירם אינם נהרגים עליו והיושב בשמים יפרע מהם. י"ב} למנות כוהן משוח מלחמה לדבר עם הצבא כשיוצאים למלחמה "מי האיש וכו',,. י"ג} קודם המלחמה נשתדל לעשות עם האויבים שלום. י"ד} לעשות דין עגלה ערופה.

מצוות לא תעשה הן: א} לא לטעת עץ בבית המקדש. ב} לא לעשות מצבה בבית המקדש והיא אבן שמשתחווים עליה או מקריבים עליה קרבנות. ג} לא להקריב קרבן שיש בו מום. ד} לא להמרות את דברי בית דין הגדול. ה} לא לשים מלך שאיננו מזרע ישראל. ו} שהמלך לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו. ז} שהמלך לא ירבה לו נשים יותר משמונה עשר. ח} שהמלך לא ירבה לו כסף וזהב. ט} לא לשבת בארץ מצרים. יו"ד} לא יקח שבט לוי חלק משלל מלחמה. י"א} שבט לוי לא יקח חלק בארץ ישראל. י"ב} לא לקסום והוא מין כישוף. י"ג} לא לכשף. י"ד} לא לעשות חובר חבר והוא מין כישוף. ט"ו} לא לשאול באוב והוא מין כישוף. ט"ז} לא לשאול בידעוני והוא מין כישוף. י"ז} לא לשאול המתים על ידי כישוף. י"ח} לא להתנבאות בשקר ויש בזה שני אופמים: 1. יגיד נבואת חבירו בשמו ולא בשם חבירו. 2. יתנבא בשקר. י"ט} לא לומר התנבאתי בשם עבודה זרה. כ'} לא לפחוד מנביא השקר אלא נהרג אותו. כ"א} לא לרחם ולחמול על ההורג או החותך אבר מאברי חבירו. כ"ב} לא לגזול אדמת חבירנו. כ"ג} אין לבית דין לשפוט על פה עד אחד. כ"ד} לא לפחוד מהגויים במלחמה ולנוס. כ"ה} לא להשאיר אף אחד מאותם שבעה אומות שהיו בארץ ישראל אלא צריך להרג את כולם. בזמן הזה אינם נמצאים. כ"ו} בשעת מצור לא להשחית את האילנות כדי שהאויב לא ימצא ממה להתפרנס אלא צריך לבטוח בה' יתברך שיציל אותנו מיד אויבינו. כ"ז} לא לעבד את האדמה שלפני הנחל שערפו בו עגלה ערופה. בסוף הפרשה כתוב דין עגלה ערופה והיא אם מצאו חלל מוטל בשדה ואין ידוע מי הרג אותו מביאים הדיינים עגלה ועורפים אותה בקופיץ בתוך נחל איתן ואומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה וענינו לא ראו כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל". ויש לשאול כמה שאלות: א} ויש לשאול למה דוקא עגלה ולא עז או תרנגולת וכדומה? כבר כתבו לעיל בפרשת חוקת שהטעם שעושים פרה אדומה ולא משהו אחר היינו כדי לכפר על עוון העגל והמשילו חכמינו זכרונם לברכה לבן המשרתת שלכלך את ארמון המלך מה אומר המלך תבא האם ותקנח צואת בנה גם כן כאן תבא הפרה ותכפר על עוון העגל שהוא בנה אבל בעכלה ערופה מה עניין עריפת העגלה לעניין עוון העגל? ב} כבר כתבנו שהזקנים אומרים "ידינו לא שפכה את הדם הזה וענינו לא ראו" שאל רש"י האם חשודים בית הדין חס ושלום להרג בן אדם? והשיב שאין הכוונה שהם הרגו אלא שאומרים שאנחנו לא ראינו אותו ושלחנוהו בלא אכילה או בלא לויה. אבל עדיין יש לשאול הלא הדיינים הם צדיקים ואם כן לא נחשדו גם כן שישלחו את הנרצח בלא לויה או בלא אכילה? ג} מה הכניס סבת מיתתו לענין שלא שלחוהו בלא לויה או בלא אכילה ולהיפך הסברא נותנת כשלא נתנו לו לאכול אם כן הוא שהורג כדי לאכול ולא להיהרג? ד} רש"י פירש שהכוהנים אומרים "כפר לעמך ישראל" ויש לשאול הלא מדרך רש"י לקצר בלשונו ולכתוב רק ההכרח ואם כן למה לא אמר בנוסח זה "שהכוהנים אומרים כפר וכו',,? ה} אם הם לא הרגו ואין להם כלל יד בעניין הריגתו למה אם כן אומרים "כפר וכו',, כיון שהם לא הרגו ואינם יודעים את ההורג אם כן מה עוון יש להם? ו} סיים הפסוק "ונכפר להם הדם" רש"י פירש שהפסוק מבשר אותם שאם יעשו כך ה' יתברך יסלח את העוון ויש לשאול היה לו לומר שיסלח את ההרג? ז} אם הם לא הרגו אם כן מה יסלח להם והלא הם לא עשו עוון? נקדים מאמר חכמינו זכרונם לברכה מי שכועס ושובר כלי בכעסו נחשב כאילו עובד עבודה זרה והטעם כיון שהיצר הרע הצליח להתגבר עליו עד ששבר כלי הוכיח תחילתו על סופו שיתגבר עליו היצר הרע לאט לאט עד שיטעה ויעבוד עבודה זרה. ויש לשאול למה אמרו חכמינו זכרונם לברכה זה רק בכעס ולא אמרו מי שאכל פעם טרפה כאילו עובד עבודה זרה שהוכיח תחילתו על סופו שהיצר הרע יתגבר עליו לאט לאט? ברם אם הוא שבר כלי והפסיד ממונו בזה מראה שאינו יכול לשלוט כלל בעצביו היום שבר כלי ומחר מי יודע יכול להרג אפילו בן אדם ומעשה שקרא בערינו לפני תקופה קצרה שאיש אחד פעם התלוצץ על איש אחר והשני הוא אדם מעוצבן דחף אותו בגודל הכעס וחבטו על ראשו בלי כוונה וכמעט שהרג אותו. עוד ידוע כשבני ישראל אמרו בשעת מתן תורה נעשה ונשמע בטלה מהם מיתה וכשעשו העגל חזרה המיתה והרוצח הוא עוזר בדבר בגורם בעוון העגל והיא העבודה זרה ולכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה כאילו הוא עובד עבודה זרה שמגודל הכעס אפשר להרג עמו שאמרנו והמיתה באה בעוון העגל נמצא אם כן כאילו עבד עבודה זרה. ברם יש לשאול והלא גם אדם הראשון וחוה גרמו מיתה לעולם על ידי שאכלו מעץ הדעת? ברם ידוע שחומת ירושלים בזמן חורבן בית ראשון נבקעה בתשעה בתמוז ובחורבן בית שני נבקעה בשבעה עשר בתמוז והצום נקבע בשבעה עשר בתמוז ולא בתשעה והטעם שכיון שנבנה אחר כך בית המקדש פעם אחרת נפתרה הבעיה אבל בבית שני עד עכשיו לא נבנתה ולא נפתרה הבעיה עדיין לכן נקבע הצום לשבעה עשר בתמוז גם כן במיתה אפילו שנגזרה מיתה בימי אדם הראשון מכל מקום נפתרה הבעיה כיון שבטלה בזמן מתן תורה אבל כשחזרה בעוון העגל עד עכשיו לא נפתרה ולכך הבעיה שנייה יותר חמורה כיון שעדיין לא נפתרה. ולכן ציוונו ה' יתברך להביא עגלה ערופה כדי לזכור שהגורם למיתת בן אדם זה הוא עוון העגל ולכן תבא עגלה ערופה ותכפר על עוון העגל. בא ונראה שגם עוון העגל בא על ידי כעס שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כשבאו הערב רב אל אהרון לבקש ממנו לעשות העגל הוכיח אותם חור שלא לעשות את זה וכעסו עליו והרגו אותו ופחד מהם אהרון ויעש להם העגל כדי שלא יהרגו אותו. ושאלו חכמינו זכרונם לברכה למה עשה אהרון העגל והלא יש שלושה עבירות שיהרג עליהם ולא יעבור והם שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה ולמה לא מסר אהרון עצמו להריגה כדי שלא לעשות העגל? ויש לזה שני תשובות: א} שאהרון לא חשב כלל ועיקר לעשות העגל אלא רצה למשוך בזמן עד שיבא משה והכול יתבטל אלא שמעשה שטן הצליח ויצא העגל וכבר כתבנו את זה באורך בפרשת כי תשא. ב} חשב אהרון אם יהרגו אותו יחטאו בזה חטא גדול אחר שהם הרגו נביא ה' והעגל בין כך ובין כך הם עושים שבחורבן בית ראשון נכנס נבוזראדן {שר הטבחים של נבוכדנצאר מלך בבל שהחריב את בית המקדש} לבית המקדש ומצא דם מפעפע שאל את הכוהנים מה זה? אמרו לו אלו דמי הקורבנות שחט צאן ובקר ודמם לא פעפע הגידו לו הכוהנים שדם זה הוא של זכריה הנביא שחלי לפני כמאה שנה והיה מוכיח אותם והרגו אותו ועד היום דמו אינו שוכך אמר להם נבוזראדן אני אנקום את נקמתו עד שישכך שחט אנשים ונשים וטף לרוב ולא שכך דם נקי אז נשא עיניו לשמים ויאמר זכריה הנביא האם אתה רוצה שבני עמך כולם ימותו?!!! מיד שכך הדם לצמדים מכאן כמה קשה עונשו של הריגת נביא לכן אמר אהרון טוב שיכשלו בעגל לבד ולא יכשלו עוד בהריגת נביא. מכל זה למדנו שהטעם שהרגו חור הוא מבחינת הכעס ואילולא הכעס לא היו הורגים אותו וראיה לזה שאיך היו מעיזים להרג את חור שהיה בנה של מרים אחות משה אם לא הכעס ולא עוד אלא שגם אהרון עצמו היה בסכנת מיתה וזה בגלל הכעס. ולכן פירש רש"י הפבוק "ידינו לא שפכה וכו',, שלא ראינו אותו ושלחנו אותו בלא לויה או בלא אכילה שאם שלחנו אותו בלא לויה ובלא אכילה הוא כועס וקובל על זה לפני ה' יתברך ואמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שמוסר וקובל על חבירו בשמים מתחילים לדון אותו שאומרים לו אתה לא רוצה לסלוח ומבקש מה' יתברך להעניש את חבירך בא נדקדק בחשבון שלך אם יש לך עבירות וכיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אם כן ימצא בו עוון ויתחייב על זה מיתה ובשביל זה נהרג ולא בשביל שרב עם חבירו כדי לאכול ונהרג. ברם אם הם לא ראו אותו אם כן מה קבל ומסר דינו לשמים? וצריך לומר שראה בעיר משהו לא טוב ועל זה מסר הדין לשמים ולכן רש"י כתב שצריכים הכוהנים לומר "כפר לעמך ישראל" שהכוהנים הם שמתפללים לה' יתברך שיסלח לעוון ישראל ואינם מתפללים על עוון הריגתו אלא על העוון שקבל עליו לפני ה' יתברך ובגלל זה נגזרה עליו מיתה כמו שכתבנו. וזהו כוונת רש"י בדבור שאחריו שאם עושים כן בודאי שכל בני ישראל עשו תשובה על עוונותיהם ואינו מדבר על ההריגה שההריגה אין לה עניים לאף אחד כיון שהם לא הרגו כמו שכתבנו. ומהטעם זה יש לפרש כוונת חכמינו זכרונם לברכה כשרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה כיון שהיא נעשית כדי שיחזרו העם בתשובה שאפילו הרוצח הוא רצח בשגגה וה' אינה לידו כדי שנחזור בתשובה אבל כשרבו הרוצחים בטלה מצות "עגלה ערופה". אחי היקרים!!! צריך ללמוד מזה כמה דברים: א} הכעס מזיק והוא דבר רע מאוד. ב} השנאה אפילו אם לא כעס על חבירו אם עשה לו רעה אסור ליטור שנאה בלבבו דכתיב "לא תשנא את אחיך בלבבך" אלא צריך ללכת אליו ולשאול אותו למה עשה לו רעה? ובדרך זו על הרוב תוסר השנאה ויגיעו לעמק השוה. ומי שכועס קשה מאוד לעשות זה כיון שמגודל הכעס הוא צעק על חבירו וגם חבירו צעק עליו וכל אחד הוציא כמה מילים כואבות ועל ידי תווצר השנאה ותשאר בלב וקשה להוציאה. ומי שיש בלבו יראת שמים אמתית צריך לרוץ ולרצות את חבירו ויבקש ממנו סליחה אם הוא טעה לו או אם חבירו טעה ילך אליו ויראה לו שהוא טעה ועל ידי יגיעו לעמק השוה ויחזרו חברים כבתחילה. אבל אם כל אחד יטור בלבבו תגדל השנאה מיום ליום ותעמיק יותר בלב ובפרט אם יש הולכי רכיל שבאים לראשון ואומרים לו שמענו שחברך דבר עליך כך וכך והוא משיב להם וכועס עוד יותר ומדבר על חבירו כמה מלים קשות והם הולכים לחברו וארומרים לו שחברך הגיד עליך כך וכך ומוסיפים שמן למדורה ואז קשה מאוד מאוד להוציא השנאה. ובשביל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה שעוון לשון הרע חמור מאוד וקשה אפילו מגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה שבית ראשון נחרב בעוון אלו שלושה דברים ואפילו הכי נבנה אחר כך ואילו בית שני נחרב בגלל עון אחד והוא שנאת חינם ועכשיו קרוב לאלפיים שנה ועוד לו נבנה מכאן רואים ששנאת חינם ולשון הרע וכדומה קשים יותר מאותם שלוש עבירות חמורות. בערינו ברוך ה' אין אנשים שמדברים לשון הרע במזיד כדי להגדיל את השנאה אלא להיפך רואים שאם יש שנאה בין שני אנשים או בין שני משפחות שמיד מתרוצצים להשלים ביניהם. אך זה אינו מספיק כשרואים כמה בני אדם מדברים לשון הרע למרות שאינם מכוונים כלל מכל מקום חבירם ניזוק על ידי זה וכמו שנאמר "כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני" פירוש שהמדבר לשון הרע כאילו יורה חצים להרג את חבירו ואם כן אינו יכול להצטדק אחר כך ולומר הלא משחק אני כיון שחבירו מכל מקום נפגע. ברם זה קל יחסית למדבר במזיד שכיון שהם מדברים בלי כוונה אם כן כשמוכיחים אותם ומראים להם שזה אסור מיד יכירו בטעותם ולא יוסיפו לכסלה ואמת ושלום ואהבה תשרה בננו. לכן אחי ורעי בואו החזיק במידה טובה שבזכותה יבנה בית המקדש והיא אהבת חינם מדה כנגד מדה נחרב הסית בגלל שנאת חינם עתיד להיבנות בגלל אהבת חינם ואם יש מחלוקת בנינו לא נגדיל אותה אלא לדבר עם בעל נחלוקתינו בדרכי שלום והכל יסתדר גם אם נראה שניים רבים נעשה שלום ביניהם ולא נשאיר אותם עם שנאתם ואם בכל זאת לא הצלחנו יש רב העיר להגיד לו והוא יעשה ויסדר הכול על הצד הטוב ביותר. ויהי רצון שיתן לנו ה' יתברך הדעת והסבלנות לעשות שלום בננו ואז תשכון בתוכנו האהבה והשלוה ובזכות זה יחיש לגאולינו במהרה בימינו אמן!!!

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

 אסמכתא במקורות הקושרת את הכינוי "בתולה" עם ערך התשובה."שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" (ירמיהו ל"א כ').    באלול יש בכוחנו לנקות את  "גיליון ההתנהגות שלנו" ולהחזירו למצב "בתולי" בעזרת הכוח של מזל בתולה.                     חודש אלול מסמן את תחילתה של תקופה בת 40 יום הנקראת "עת רצון", זוהי תקופה של סליחות וחשבון נפש שמסתיימת ביום כיפור בתפילת נעילה, זמן זה מיוחס על פי המסורת לאירועי "מתן תורה". שלאחר שבירת הלוחות הראשונים ולאחר חטא העגל חוזר משה רבינו להר לתקופה נוספת של 40 יום, שתחילתה ברא חודש אלול ובסופה הוא יורד מהר סיני ביום הכיפורים עם בשורה של סליחה ומחילה כשהלוחות השניים בידיו.