שבת וחוה"מ סוכות

78

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
 
בשבת זו קוראים בס"ת בפרשת ראה אתה אומר אלי הכתובה בפרשת כי תשא שבה הכתוב מספר אחרי שעשו ישראל העגל והשי"ת כעס עליהם והוריד משה רבינו אחרי ארבעים יום משהיה בשמים לקבל התורה, והרג בני ישראל שהיו במעשה העגל 3000 איש, ירד ביום שבעה עשר בתמוז וחזר ועלה בשמונה עשרה תמוז וישב ארבעים יום אחרים להתפלל, והשי"ת קיבל תפלתו ומחל לבני ישראל, ואמר לו רד ועשה לוחות אחרים וירד ועלה משה רבינו ב29 באב, שבתחילה היה עדין כעסן עלינו השי"ת, אלא שביום כיפור אמר לו סלחתי כמו שאתה חפץ סליחה גמורה, ומאז נעשה כיפור יום סליחה וכפרה שאז היותר זמן הראוי שיעשה בו האדם תשובה והשי"ת יקבל תשובתו, כל זה אינו שייך בחג הזה, אולם לבסוף נמצא הכתוב כתב על החגים את חג המצות תשמור וכו' וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה "חג האסיף" הוא סוכה.
 
כשרואה האדם השמות שקרא בהם השי"ת החגים בפרשה זו ישאל למה פסח קראו חג המצות וסוכה חג האסיף ובפרט כשיראה בפרשת ראה שקוראים אותה בשמיני עצרת הכתוב כתב ועשית פסח לד' אלקיך וכו' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך וכו', למה שנה כאן?
 
אולם כדי לתרץ שאלה זאת נתחיל לתרץ שאלה אחרת בפרקי אבות התנא אומר רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני, ר"ל מי שמקיים התורה אפי' שהוא עני וצריך לו לעבוד יותר כדי שינצל פרנסתו ועם כל זה קובע זמן ללמוד השי"ת לבסוף יתן לו הטוב ויקיימה והוא עשיר, ומי שמבטלה מחמת שהוא עשיר ואין לו זמן כדי ללמוד סופו יבטלה שלא ימצא מה לאכול וצריך לו לעבוד יותר להביא מזון בניו. יש לשאול והרי המציאות לא ככה רואים כמה מתלמידי חכמים שחיים בצער והם תמיד לומדים ולא נעשו עשירים, אפי' שדברים כאלו דעתינו קצרה ואין מבינים ואין לנו רשות לחשוב על השי"ת על מה שעשה, אולם נשתדל לתרץ שאלה זו ומה כוונת התנא כאן.
 
במקום אחר בפרקי אבות התנא אומר רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו' אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח, אם לא נמצא מה לאכול אין יכולים ללמוד ואם אין לומדים לא נמצא מה לאכול, יש לשאול מלת אם אין קמח אין תורה יתירה, מה רצה ללמדנו התנא כאן שהאדם אינו יכול לחיות ללא מאכל! דבר זה לא צריך ידיעה, ומהי כוונת התנא כאן?
 
אולם כוונת התנא כאן שהעולם אינו מתקיים בלי תורה, ואם בדורינו שהאדם לומד ועובד אינו יכול להיות פוסק, ואם נשאלת לנו שאלה לא נמצא מי יענה אותה לנו, שדעתינו אינו מוחכם כזמן התנאים והאמוראים שהיו מבינים הכוונה במשפט קצר, כמו שרואים בזמן האמוראים הצטריכו לפרש המשנה, כשכתבה רבינו הקדוש מחמת שמצא התורה התחילה להשתכח מהאנשים ואינם יכולים לדעת אותה בע"פ, וודאי כתבה בדרך שמבינים אותה שאם יכתוב אותה רק בדרך שמבין אותה רק הוא אינו צריך לו לכותבה, שבין כך ובין כך היא משתכחת, ואחרי שביארו הם ונראה להם הכל ברור באו המפרשים שאחריהם שנתקשו בביאורה וכל אחד ביאר לפי דעתו עד שהגענו לדור הזה שלא בקלות נבין כוונת הרב של הדור שלפנינו, ורואים השו"ע שנכתב עליו אלפי שאלות ותשובות במה כוונתו, אפי' ששמו שו"ע ר"ל הכל ברור. ויש ישיבה שמחלקים הלימוד כל תלמידים לומדים בענין, חברה דיני שבת, וחברה דיני ממונות וחברה דיני גיטין וכל חברה לומדת בענין, כדי שיתמלא דעתם באותו ענין ונמצא מי יענה על אותם שאלות של אותו זמן, אפי' שעד עכשיו נמצא רבנים שאפשר להם לענות על כל השאלות כרב עובדיה ורבי מרדכי אלייהו ורבי מאיר מאזוז ורבי שלמה עמאר ועדיין הרבה רבנים שהם בקיאים בכל הדינים, אולם אינם יכולים להיות ככה אלא הם כן יקדשו כל חייהם בלימוד, וככה אינם יכולים לחיות שצריך להם לאכול, ולזה כתב לנו התנא אם אין קמח אין תורה אם האנשים אינם עוזרים לישיבות כדי שימצאו מה לאכול אינם באים עוד אנשים שיודעים ללמוד התורה, אולם יש אנשים שאומרים לא צריך ללמוד ילכו לעבוד, על זה סיים התנא אם אין תורה אין קמח אם לא ילמדו הם יחסר הטוב בעולם שהעולם אינו מתקיים רק בתורה כמו שאמר הכתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם.
 
וזהו כוונת רבי יונתן לא אמר כל הלומד או שלא לומד תורה רק כל המקיים התורה שישתדל שהתורה תתקיים וימצאו התלמידים איך יחיו כדי שיכולים ללמוד סופו לקיימה מעונשר הקב"ה מוריד הטוב שלו בעולם וכל האנשים יחיו בשלוה, ואפשר לו לקיימה והוא עשיר, אולם כל המבטל תורה מעושר ר"ל הוא עשיר והטוב מצוי ואומר תלמידי ישיבה ילכו לעבוד ויצטרכו התלמידים לבטל מהתורה הטוב יחסר וסופו יהיה בשבילו התורה מתבטלת מחמת העניות.
 
וזהו מה שרצה לרמוז לנו הכתוב כאן, חג המצות תשמור המצות הם לחם עוני אפי' שהטוב חסר בעולם וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים תסמוך שלומדי התורה שנתנה בחג שבועות ולא מהטפל רק "בכורי" מהטוב של קציר חטים אז יבוא לנו חג האסיף שצריך לאסוף הבר "בחג" שהטוב יהיה מצוי ונהיה שמחים. בפרשה שנייה ועשית פסח הוא קרבן ר"ל אם עבודת ד' מצויה ועסוקים בה הרי מתקיימת ואז חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך גרנך שעשינו מי יגין עלינו באספך גרנך אל תירא על הגורה הנה מגינה עליו התורה שלומדים אותה סופו לקיימה מעושר.
 
רבותי! כל אדם שעוזר כדי שיתגבר התלמוד תורה בעירנו אינו מפסיד, הנה הוא מרויח אם עזר במועט או בהרבה כסף או בעצה או בגופו כשהוא עוזר הנה הוא מרויח, ולא ריוח קטן אלא ריוח גדול מאד, בעוה"ז ובעולם הבא. כולנו יודעים שבעירנו כל האנשים יד אחת בדבר זה ויותר דבר הוא לפנינו לימוד הילדים ואיך אפשר שיגיעו למדרגה גבוהה בלמוד התורה, דבר זה טוב מאד אפי' שאור תורה מצבה הכלכלי קשה, נראה לי שאנשי העיר כל אחד עוזר כפי יכולתו, ואנו יודעים שמאותו למוד שלומדים הקטנים אנו חיים.
 
ונביא מעשה שכתבתי אותו כבר, אלא שהמעשה הזה נתרגשתי בו ובכל פעם אני זוכר אותי ורוצה לחזור ולהזכירו לכם, שיש אדם עשיר ארס תלמיד חכם טוב לבתו, והסכים עמו שישב ללמוד בביתו וכל פרנסתו עליו, וכן היה, ונתוודע בחוכמתו, פעם באה אליו חברה מעיר אחרת שיבוא להיות להם רב בעירם, שאל אשתו, אמרה לו כמה שנים אנו בוטחים על אבי כדי שיתן לנו פרנסתינו, תלך יותר טוב, הרי תבטח רק בעצמך ועם כל זה אתה לומד תורה, אמר לה טוב אבל צריך לשאול גם אביך, הלך לאביה אמר לו כמה הם נותנים לך אני מוסיף לך, לא יכל להוסיף מלה אחרת, חזר לאנשים ואמר להם שחותנו אינו חפץ, אחרי כמה זמן באו אנשים מעיר יותר גדולה מזו ומשכורת יותר גדולה כרגיל שאל אשתו והסכימה אליו וחותנו אמר לו שב ואוסיף לך יותר, אחרי כמה זמן באו אנשים מעיר גדולה ונתנו לו משכורת גדולה עד מאד, הלך לאשתו אמרה לו הנה היא תלך לאביה ותשכנע אותו, והלכה אליו, אמר לה אביה מה אתם חסרים מה שאתם רוצים אני נותן לכם ואם רוצים שאוסיף לכם יותר משכרות הנני מוסיף לכם, אמרה לו בתו כמה אנו נהיה בטוחים עליך, מצא אותה עומדת בכל תוקף אמר לה לכו, אבל אינני יודע עוד מי עוזר לזה אני או אתם, וכן היה אספו כל צורכם והלכו, עודם משיצאו מהעיר והשיגם אדם אחד ואמר אליו שחותנו נפטר, ר"ל הוא היה מחייה חותנו התורתו. המעשה הזה הרבה אנשים אינם שמים לב ונראה להם שאינו נכון. אולם נביא מעשה שלא עבר עליו הרבה זמן משקרה ואף אחד אינו יכול להכחיש, שנדע שאותם האנשים שלומדים התורה הם שמחיים אותנו, הנה לא יש הרבה זמן משלא ירד המטר, הגיע חודש טבת ולא ירד המטר כאילו בתקופת תמוז, נאספו הרבנים והחליטו לעשות תענית ציבור ולהתפלל בכותל והסכימו באיזה יום עושים את זה, יום קודם, הממשלה נאספה ועמהם השר של תורכייה לבדוק אפשריות לקנות המים מתורכייה, שהכנרת נחסר ממנו שני מיטר, והרעב והצמא אפשר שיהיה בעיר, ואז לא היו נותנים בכרמים המים רק יום אחרי יום, ואז כל האנשים זכרו התוכחה של בחוקותי שנהיה קונים המים בכסף, ביום התענית צבור עשו תפילה בכותל וקודם שתשקע השמע התחיל להוריד טפות מטר, ולא עצר המטר רק אחרי שהכנרת עלה שני מיטר על מה שרגיל להיות. הכל רגיל עכשיו, ומה שאינו רגיל הוא כשספרתי המעשה הזה לאחי אמר לי זוכר אני בו ואז הייתי שומע את זה ברמקול, ובבוקר קודם התפילה בא המודיע לרב שמתפלל בהם ושאלו בצחוק וכי בתפלתכם יורדת המטר! השיבו הרב נעשה בחירה, המודיע איחר לאחור, וכן היה בערב וארובות השמים נפתחו. כאן מוכר שתורת הרבנים היא שהגיעה שירד המטר והצילו כל העיר מהרעב, וכי אינו מגיע להם עזרה! יהי רצון שהקב"ה יתן לנו כדי שנוכל לעזור לומדי תורה ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *