פרשת תזריע מצורע

745

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשיות השבוע יש בהם ששה עשר מצוות עשה ועשרים ואחת מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} האשה שתלד תהיה טמאה ומטמאת עד שתביא קרבן אם בן ארבעים יום ואם בת שמונים יום ב} האשה שתלד תביא קרבן ג} המצורע טמא ומטמא ד} המצורע אחר שהכהן יעשה לו חליטה יקרע בגדיו ויגדל שערו ויכסה ראשו כאבל לא אליכם ויבין בעצמו שהוא מצורע ה} לדון דיני נגעי בגדים ו} לטהר המצורע כשיתרפא ז} המצורע ביום השביעי אחר שיתרפא יגלח כל שערו ח} המצורע ביום השמיני אחר שיתרפא יקריב קרבן ט} המצורע יטביל במקוה יו"ד} לראות נגעי הבית יא} הזב טמא ומטמא יב} הזב בעל שלש ראיות יביא קרבן יג} שכבת זרע טמאה ומטמאת טו} הנדה טמאה ומטמאת טז} הזבה טמאה ומטמאת יז} הזבה תביא קרבן.
 
נתחיל לבאר איך יהיה מצורע, הצרעת היא אם נתחלף צבע העור של האדם ללבן, ויש ארבעה מינים של לבנות א} הצבע היותר לבן שאין דבר אחר לבן יותר ממנו כמו השלג והיא נקראת בהרת ב} פחות לבנה שהיא כמראה צמר נקי ונקראת שאת ג} פחות לבנה כצבע סיד ונקראת ספחת ד} פחות לבן שהוא צבע לובן הביצה ואף היא נקראת ספחת. אבל אם הלובן פחות מלובן הביצה טהור ואינו נקרא צרעת רק בוהק ואפי' שיש קצת אדמדומית בארבעה צבעים שאמרנו אותם טמא ונקראת פתוך. שלשה אותות בצרעת שנים בתחילה ואחת אחר שיסגור עליו הכהן, אומר לכהן שנראה לי כמין של צרעת ויבא הכהן ויראה אם מצא במקום הצרעת שתי שערות לבנות או מחיה ר"ל מקום שאין בו צרעת טמא וזה נקרא מוחלט ואם לא יסגור האדם עליו בבית יחידי וזה נקרא מוסגר וביום השביעי יראו אותו אם מצא בו שער לבן או מקום לבן או גדל המקום זה נקרא פשיון ומטמא ויהיה מוחלט ואם לאו יחזור ויסגור עליו שבעת ימים אחרים וביום השלשה עשר יראה אותו ואם עלה בו סימן מהשלשה טמא ואם לאו טהור ואם אחר שאמר טהור עלה בו אחד מן הסימנים טמא.
 
ויש בהרת המכוה או השחין, המכוה היא אדם שנכוה ונתקלף לו מקום המכוה, והשחין הוא אדם שנתקלף בשרו בלא שום סיבה. המכוה והשחין בכל זמן שעדיין לחים תמיד טהורים וכשיתרפאו לו לגמרי יהיו כשאר בני אדם אבל אם התחילו לרפאת ועלתה בהם גלידה נקראת צרבת השחין ומחית המכוה ונראית כצרעת ויראנה הכהן ואם מצא בה שער לבן צרעת היא ואם לאו יסגיר אותו שבעת ימים אחרים ואם צמח בו שער לבן או נתגדלו טמא ואם לאו טהור ולא יסגרו צרבת השחין ומחית המכוה אלא פעם אחת ואם אחר שטהר אותו צמח בו שער לבן או נתגדל המקום טמא. כל האנשים יכולים לראות הנגעים אולם ההערכה ביד הכהן ואם הכהן לא יודע הדינים כראוי יביאו לו רב שיראה ויאמר לו, והכהן הוא שיאמר טמא או טהור או יסגרו עליו שבעת ימים.
 
ויש נתק שהוא יבוא בשער הזקן או בראש אם נפל לו שערו ואין חוששין לצבע העור וסימן טומאתו הוא שתי שערות צהובות דקין או יגדל המקום וסימן טהרתו שיעלה לו שער שחור ואם אחר שבעת ימים לא ניכר בו סימני טומאה או טהרה יגלח סביבו וישאיר שתי שערות כדי שיוכר אם גדל וטהור.
ויש צרעת בגדים צבעו יהיה ירוק עמוק הרבה או אדום עמוק הרבה בגד שהוא ירוק או אדום יסגרו שבעת ימים אם גדל המקום ישרפו אותו ואם לא גדל או כהה או נוסף ונהיה ירוק יותר או נתוסף באדמדומית שלו יכבסו יותר קצת מהמקום ההוא ויחזור ויסגרו שבעת ימים וביום שלשה עשר יראו אותו אם כהה יכבסוהו וטהור ואם נתחלף הצבע מן הירוק לאדום או להפך יקרע המקום ההוא ויכבס השאר ויטבול אותו וטהור ואם נשאר כמו שהיה ישרוף אותו. ונגע בגדים לא יהיה רק בצמר או בפשתן שאינם צבועים וגודלו לכל הפחות שלשה אצבעות על שלשה אצבעות או בגדים של עור אפי' שהוא צבוע.
 
ויש נגעי הבית אדם שיראה כנגע בכותל של ביתו ירוק או אדום ילך לכהן ויאמר לו כנגע נראה לי בבית והכהן יבוא ויראה ויסגור שבעת ימים וביום השביעי יראה אם כהה או כלה המקום טהור ואם מצאו כמו שהיה יסגור שבעת ימים אחרים, וביום השלשה עשר יבוא לראות אם כלה המקום או כהה טהור, ואם מצאו כמו שהיה ישבור המקום ההוא והאבנים והעפר ישליכו אותם מחוץ לעיר ובונים אותו וטוחים כל הבית ומטהרים אותו, ויסגרו אותו שבעת ימים אחרים, וביום התשעה עשר יראו אותו אם לא שב הנגע מטהרים אותו בצפרים ואם שב יפלו כל הבית וישליכו האבנים והעפר מחוץ לעיר, וכן אם משבוע הראשון מצא המקום גדל ישבר המקום ההוא ובונהו וייטח כל הבית וסוגרים שבעה ימים, אם לא שבה מטהרים אותו בצפרים, ואם שב ישברו כל הבית, ובכל זמן שלא הקריב הצפרים ושב המקום יפלו כל הבית ואם אחר שהקריב הצפרים שב המקום חושבים לו מחדש כפעם הראשונה שבא הנגע. ומצוות לא תעשה הם: א} הטמא לא יאכל בקדשים ב} לא יגלחו הנתק, שהוא צרעת שבא בשער הראש או הזקן.
 
בהפטרה של השבוע הזה, הנביא מספר שבימי יהורם בן אחאב, בזמנו היה הנביא אלישע ועשה הרבה נסיונות, ויהורם היה יודע כוחו והיה שומע לדבריו, בן הדד מלך ארם אסף כל חייליו וצרר על ישראל, שאז ישראל ויהודה היו מחולקים, יהודה ובנימין מלכם בן דוד, וישראל בכל פעם ישפוט אחד, ונהיה רעב גדול בישראל, שהגיע ראש חמור בשמונים כסף, ורבע הקב לכלוך של היונה בחמשה כסף, ופעם המלך עובר על החומה של העיר, ובאה לו אשה ואמרה לו הצילני אדוני המלך, ואמר לה מנין הצילך מהגורן או מהיקב, מה לך, אמרה לו האשה הזאת אמרה לי תביאי בנך נאכל אותו היום ומחר נאכל בני, ואחרי שאכלנו בני, לא רצתה להניחני לאכול עמה, והבנים מתים מהרעב, כששמע המלך הדברים הללו קרע בגדיו, ואמר היום אהרוג אלישע, שיכול להתפלל עלינו להקב"ה ולא התפלל, ושלח לו שליח, ואלישע ראה ברוח הקודש ואמר להם לא תניחו אותו להכנס, הנה אדונו בא אחריו, ואמר אלישע למלך שזאת קללה של משה רבינו שהיו עובדים עבודה זרה, ואח"ך אמר להם אלישע, הקב"ה אמר לכם, שמחר קב סולת בשקל ושני קבים שעורים בשקל, ענה השר של המלך, וכי הקב"ה מחר מוריד מטר בקמח וחטים? ענה אותו אלישע, מחר תראה בעניך, ולא תוכל לאכול מהם, וגיחזי שהיה משרת של אלישע והיה רשע, וכעס עליו אלישע, ונעשה מצורע הוא ושלושה בניו, והמצורע ישב מחוץ למחנה, ואף הם היו מחוץ לעיר, ומחמת הרעב שהיה בישראל לא היו נותנים להם המאכל, אמר לו יותר טוב שנלך למחנה ארם, ואם נתנו לנו המאכל הנה התנצלנו, ואם הרגו אותנו בין כך ובין כך אנו מתים, ובערב הלכו להם, והקב"ה שמע מחנה ארם קול מחנה גדול בסוסים ובעגלותיהם, ואמר לו שישראל שכרו עיירות כדי שילחמו אותנו, ויראו וברחו. וכשהגיעו גיחזי ובניו, מצאו האהלים במקומותיהם, והסוסים קשורים, ואין שם אף אחד, כנסו אכלו ושתו והוליכו עמם כסף וזהב והחביאו אותו. והלכו לאהל אחר ועשו ככה, ואח"ך אמרו זה לזה לא זמן אסיפה עכשיו, צריכים ללכת לבשר ישראל, והלכו לפני חומת העיר ואמרו לשומרים מה ראו, השומרים שלחו למלך, ויקם המלך ואסף שריו ואמר להם, ארם עשתה לנו תחבולה, יודעים אותנו רעבים, התחבאו באיזה מקום ומניחים אותנו לצאת, ותופסים אותנו חיים, לבסוף החליטו לשלוח חמשה אנשים על הסוסים שיראו וישובו. ולא מצאו רק שני סוסים ושלחו אותם, וראו ושבו ואמרו להם שאין מחנה ארם, ואז יצאו כל האנשים ולקחו כל הטוב ההוא, ונהית קב סלת בשקל ושני קבים שעורים בשקל, והמלך שם שרו הראשון לפני פתח העיר כדי שיסדר האנשים, אבל הם דרסו עליו ומת, ונתקיים בו מלת אלישע שראה ולא אכל.
 
ידוע שחז"ל נתנו טעם למה האדם יבוא עליו הצרעת, משום שמדבר לשון הרע, ולזה הקב"ה מביא לו הצרעת, יתחיל לו בביתו, אם לא שב תבוא לו בבגדיו, ואח"ך בעצמו, וישב מחוץ לעיר לבד, ולא ימצא עם מי ישב לדבר לשון הרע. אבל בזוהר הקדוש נתן שני טעמים על נגעי הבית, שבתחילה אמר שהכנענים היו מחביאים רכושם בכתלים, ולזה הקב"ה מביא הצרעת בכתלים כדי שיפלו הכתלים וימצאו המטמון. והטעם השני שהכנענים היו בונים בתיהם לשם עבודה זרה, ולזה הבתים טמאים, ולזה הבית שנבנה לצורך עבודה זרה הקב"ה מביא בו צרעת שיפיל אותו, ונתן טעם לדבריו, שרואים שהאבנים צריכים להשליך אותם מחוץ לעיר, ואם לצורך המטמון היו שבים אותם. יש לשאול למה הזוהר הקדוש לא מצא חן בעיניו טעם החכמים שהוא מחמת לשון הרע.
 
אבל אם מחמת לשון הרע, היה אפשר שיבוא בו, שרואים אותו שישב סגור שבועים, ויכול לבדוק עצמו וישוב בתשובה קודם שהכהן יאמר שהוא מצורע, וזהו למה בזוהר הביא טעם אחר.
אולם עדין יש לשאול, לפי התירוץ הזה, צרעת הבגדים למה? טעם הזוהר אינו שייך בבגדים, וג"כ טעם החכמים, בגופו יבוא, ואפשר לו לשוב בתשובה?
אולם צרעת הבגדים, באה לומר לנו מחמת מה האדם מדבר לשון הרע, למה האנשים מדברים לשון הרע? חז"ל בגמ' אמרו האדם כשנוסע, צריך לו ללבוש בגדים טובים כדי שיכבדו אותו ולעשות צרכיו, ר"ל הבגדים הם סימן לכבוד, ולזה צרעת הבגדים מעוררת אותנו מחמת מה התרגל לדבר לשון הרע, והוא הכבוד, שמחמת הכבוד שאוהב האנשים שיכבדו אותו, ורוצה להראות לאנשים שהוא יותר טוב מחבירו שמדבר עליו, ולזה מדבר עליו. הפסוק אומר לנו תזהר! מי שרודף אחר הכבוד הרבה יפסיד, נכון שהאדם לא יניח עצמו בזוי, אבל אינו צריך לו לרדוף על הכבוד, כמו שאמר התנא בפרקי אבות מי שרודף אחר הכבוד, הכבוד יברח ממנו, ומי שרודף על הכבוד מאבד עצמו, כמו שרואים כאן שמי שרודף על הכבוד לבסוף ידבר לשון הרע, ועונשו ידוע.

רבותי! הרמב"ן באגרת שכתבה לבנו אמר לו, צריך לך לברוח מן הכבוד, וצריך לך לכבד כל האנשים, האדם שלפניך אם הוא יותר טוב ממך צריך לך שתכבד אותו, ואם אתה יותר טוב ממנו, צריך לך לדעת שעונשך גדול יותר מעונשו, שהוא נחשב טועה, ואתה נחשב מזיד. זה דברי הרמב"ן לבנו כשמצוה אותו על הענוה, והאדם כשימצא עצמו שבאמת יש לו דברים יותר טובים משאר האנשים אם בחכמה או בגבורה או בעשרות, צריך לו לדעת כשהקב"ה נתן לו דברים הללו, אינם לצורכו הוא, רק לצורך האנשים שלפניו. אם הוא חכם צריך שיהנה האנשים בחוכמתו, וכן הגבורה או העשרות, או כל דבר שהאדם מעולה בה, הנה הקב"ה נתנה לו לעזור בה האנשים. כאותו מעשה שכתוב במסכת הוריות שרבן גמליאל הביא לחם וסולת, התרגשו בדרך והלחם של רבן גמליאל כלה, והיו אוכלים מהסולת של רבי יהושע, אמר לו רבן גמליאל מי אמר לך שמתרגזים בדרך שהבאת סולת, אמר לו יש כוכב עולה פעם בשבעים שנה ואמרתי אולי תעלה השנה הזאת, ומטעית הטייסים אמר לו חכם גדול כמוך תצטרך לנסוע כדי לעבוד, אמר לו אתה שמתפלא עלי, יש שני תלמידי חכמים שהם רבי אלעזר בן חסמה ורבי יוחנן בן גוגדא שיודעים לשער כמה טפות מהמים בים, ואין להם מה לאכול, רצה רבן גמליאל להניחם ראשים, שלח להם לא רצו לבוא, חזר ושלח להם ובאו. אמר להם לא באתם בתחילה חשבתם שאגדל אתכם! אני משעבד אתכם, מי שיושב אחראי ראשי אינה גדולה, שצריך לו בחכמתו לתקן בה האנשים ויוליכם בדרך הישרה. ולא בגאוה, אלא בדברים שמתקבלים על הדעת. ולא רק בחוכמה אלא בכל דבר שהקב"ה נתנו לנו. לא לנו, ולא לצורך כבודינו, רק אחריות להנות בה העיר. ולזה כשאנו רואים ונבין זאת, ראשית כל נברח מהכבוד, שלא לנו הכבוד, אלא להקב"ה שהוא נתן לנו ושהכל שלו, ושאנו אין לנו כלום לפניו. ואם נבין זאת נרויח שני דברים, נצול מהגאוה, שאין על מה להתגאות בדבר שאינו שלנו, כמו שהיו אומרים התוניסאים בדור הקודם לזה, באבא עזיזי רבי (בערבית) והדבר העיקרי שלא נדבר עוד לשון הרע, אלא אם מצאנו אדם שטעה נלך נאמר לו דעתינו בכל אהבה, ונרויח הרבה מצות, ובפרט מצות הוכיח תוכיח. יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והבריאות והשלום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *