פרשת שמות

360

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע מספרת איך מתקיימת כל גזירת בין הביתרים, שגזירת בין הביתרים מחולקת על ארבעה מחלקות, הראשונה גר יהיה זרעך ר"ל שיהיו יושבים בארץ ישראל כחיצוניים שהיא שלנו וזה התחילה משנולד יצחק שהוא זרע אברהם אבינו עד שירד יעקב אבינו למצרים ר"ל 190 שנה ואח"ך כשירד יעקב אבינו נתקיים בארץ לא להם שארץ מצרים אינה שלנו וישבו שמה עד שנפטר לוי שהוא נפטר האחרון בשבטים ר"ל 93 שנה ואח"ך הגזירה השלישית ועבדום והיו עובדים 32 בשנה ואח"ך וענו אותם 85 שנה.
 
ואח"ך קרה המעשה של השעבוד והעינוי? אחרי שמתו יוסף ואחיו המצריים התחילו לקוץ מן היהודים שהמצריים אינם אוהבים חיצוניים ואמרו איך נעשה להם אלו חיצוניים ואם תבוא מלחמה ממקום אחר אחרי המלחמה נהיה חלשים יבואו הם ויגרשו אותנו ויקחו העיר, ופרעה היו לו שלושה יועצים בלעם ויתרו ואיוב, יתרו אמר שלא יעשו דבר כזה, בלעם אמר נשעבד אותם, ואיוב שתק, ופרעה מצאה חן בעיניו העצה של בלעם, וכששמע יתרו זה ברח שיתרו היה ממדין בן אברהם אבינו מקטורה ויודע גזירת בין הביתרים שנגזרה על זרע אברהם אבינו, והיה נתפס עמהם, והמצריים התחילו להתחכם לשעבד היהודים, ואמרו חז"ל שבתחילה אמרו כולם יבואו לעבוד ונתנו להם שכר טוב. ויום ראשון אף פרעה עבד, ואח"ך התחילו המצריים לעזוב מעט מעט, עד שנשארו רק היהודים ולא הניחו אותם לעזוב, רק שבט לוי שלא נכנס בעבודה מתחילה, אלא לפי מה שהיו יענו אותם וישעבדו אותם הקב"ה היה עמהם, והיו פרים ורבים מאד. ומספרים חז"ל שהאשה היתה יולדת ששה בכרס אחד והיו כולם חיים. ואיכא מאן דאמר שהיו ששים תאומים. וכשחרטומי פרעה אמרו לו שנולד בן מבני ישראל ומציל אותם אמר למילדות העבריות להרוג כל הבן הילוד אלא שהמילדות שהם יוכבד ומרים היו יראי שמים, ולא שמעו לפרעה ואז פרעה צוה לחייליו להשליך הילדים של כל ישראל ליאור, מה עשו הנשים? היהודים היו הולכים בשדה וחוזרים לביתם ומניחים ילדיהם שם והקב"ה היה יוצא להם שני אצבעות מהארץ אחד בחלב ואחד בדבש ויונקים מהם, וכשבאים אליהם המצריים היו טובעים בארץ והם חופרים ובני ישראל טובעים יותר, הם ילכו להם ובני ישראל עולים, וכשיגדלו כל אחד ידע הוריו וילך להם.
 
ועמרם אבי משה רבינו היה נקרא הרב של היהודים באותו זמן, וכשראה גזירת פרעה אמר א"כ למה האדם יתחתן אם להביא בנים הנה פרעה הורג אותם, הלך וגירש את אשתו יוכבד וכל ישראל עשו כמותו, באה מרים בתו ואמרה לו, פרעה יותר טוב ממך הוא לא גזר להרוג רק הבנים ואתה גזרת על הבנים והבנות, ואני יודעת שאתה מביא ילד שהוא מושיען של ישראל, מיד שמע לדבריה ושב לאשתו, וכל ישראל הלכו אחריו. ונתעברה יוכבד וילדה משה רבינו בחודש השישי, ותצפנהו שלשה ירחים, ואח"ך ידעה שבאים המצריים לשאול על הבן, לזה לקחה תיבה ושמה בה משה רבינו ותשם אותה על שפת היאור, ומרים היתה מסתכלת מרחוק, ואותו יום ירדה בתיה בת פרעה לשוט ביאור וראתה התיבה שטה על המים ותשלח את אמתה ותקחה, ואיכא מאן דאמר ששלחה ידה, וידה נארכה ולקחה התיבה ומצאה בה ילד קטן בוכה, הביאה לו מניקות מצריות ולא רצה להניק שמשה רבינו קדוש מבטן אמו ולא יכול לאכול מה שיבוא לידו, אמרה לה מרים אם אתה חפצה להביא לך מינקת אמרה לה תביאי והביאה לה אמו וינק, והשאירה אותו אצלה עד שגמל ולקחה אותו בתיה וגדלה אותו אצלה. ופעם היה על ברכי פרעה שלח ידו ולקח לו הכתר שלו, אמרו לו עבדיו זה מסיר לך הכתר מעל ראשך, פרעה היה רוצה להרוג אותו, בא אליו מלאך גבריאל ואמר לו ילד קטן אינו יודע כלום ראה דבר מבריק רצה להחזיק אותו, אמר לו נביא לו גחלים וזהב שניהם מבריקים נראה מה יקח, שלח ידו לקחת הזהב, בא מלאך ודחה לו ידו ולקח גחלת ושם אותה בפיו ונכוה פיו. ולזה נעשה כבד פה. חז"ל אמרו שנכוה פיו כדי שיתנקה פיו מנקודות החלב של המנקת המצריות שהיו חפצים להניק אותו בכוח. וכשגדל קצת יצא לראות בבני ישראל איך עובדים וימצא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והרג אותו משה. ממחרת חזר ומצא שני אנשים עברים נצים ואחד מהם שלח ידו להכות את חבירו אמר לו למה אתה מכה רעך השיב אותו מה זה, וכי אתה חפץ להרוג אותי כאשר הרגת את המצרי! חז"ל אמרו הפסוק אמר שמשה רבינו פנה מכאן ומכאן כשהרג המצרי ולא מצא אף אחד, א"כ האיש הזה מי אמר לו? ותירצו שאותו האיש שהצילו משה מהמצרי. ומיד וירא משה וידע פרעה בדבר הזה, ופרעה החזיק משה ורצה להרוג אותו והכה אותו בחרב על צוארו אלא שהקב"ה שם אותה לו לשיש ואין מזיק לה החרב. ומשה אמר שהנס אינו קורה תמיד הלך וברח ממצרים.
 
באותו זמן מלך כוש הלך ויצא למלחמה, והניח ממלא מקום. חז"ל אמרו שהם בני בלעם והם עשו לו מהפכה והסכימו עם אנשי העיר שלא יניחו למלך להכנס לעיר פעם אחרת, והם נעשו מושלים והגביהו החומה של העיר משני צדדים ומצד שלישי היה נהר עשו בו אבנים כדי שלא יוכלו לעבור בו שיהיה בו סיבוב ימי ומצד הרביעי הביא נחשים ועקרבים ושמו אותם שם שמי שיתקרב יהרגו אותו, וכששב המלך ונצח במלחמה אמר להם תפתחו הדלת לא רצו, ואמרו לו בני בלעם הם המושלים בכל והוא לא יודעים אותו לגמרי. וכשקרבו לחומה לעלות היו זורקים עליהם אבנים וקשתות ולא יכלו להכנס משם, הלכו לצד הנהר טבעו, הלכו לצד הנחשים הרגו מהם, לא ידעו מה לעשות, וישבו מחוץ לעיר.
 
באותו זמן ברח משה ממצרים, מצא המחנה הזה ישב עמהם, וכל האנשים ראו אותו שהוא איש טוב מאד וחכם מאד, היו מתקרבים אליו, עד שהמלך הניחו יועצו, אחרי זמן מת המלך, חשבו מי לשים במקומו, שמו משה, ואחרי זמן אמרו לו שהם קצו ורוצים להכנס לעיר ומבקשים ממנו שימצא להם פתרון, אמר להם לכו לצוד בני החסידה, כל אחד יצוד אחד ויגדל אותו עד שיגדל, ועשו ככה, וכשגדלו אמר להם הוליכו אותם למקום הנחשים, והם הפה שלהם ארוך מאוד ואכלו כל הנחשים ומשם כנסו לעיר, ובני בלעם כשראו המחנה נכנס ברחו, וישב משה רבינו מלך עליהם, ויש להם חוק באותה העיר שהמלך החדש צריך לו לקחת אשת המלך הישן, ועשו לו חתונה אלא שמשה רבינו התחתן בה רק ממראה האנשים ולא היה מתנהג עמה כאשתו ממש, וחכתה האשה עד שגדל בנה, ופעם במסיבה שלהם אספה כל השרים וספרה להם שאינו מתנהג עמה כאשה ממש, ואמרה להם כשאינו הולך לפי החוק בנה הוא הקודם להיות מלך, ובאו למשה רבינו ודברו עמו בכל הכבוד ואמרו לו אם רוצה להתחתן בה כאשה ממש ככל האנשים אתה הוא המלך ואם לאו בן המלך הוא שימלא מקומך, והסכים להם משה רבינו לשים בן המלך הראשון למלך עליהם.
 
הלך משה למדין וישב לפני עין המים ומצא בת יתרו שהיה הכומר הגדול של מדין ושב בתשובה ואנשי מדין נעשו שונאים אותו, מלאו המים להשקות צאנם ובאו רועים אחרים ורצו לגרשם כדי להשקות הם, בא משה ועזר אותם ולא הניח אף אחד לגרש אותם, וכששמע יתרו הביאו לביתו ושאל אותו על מעשהו, וכששמע המעשה שלו פחד מפרעה הלך והניחו בבית הסוהר בגנתו, ולא היה נותן לו לא מאכל ולא מים, אמר אני איני הורג אותו והנה עתה ימות לבדו, וצפורה בת יתרו היתה מביאה לו המאכל והמים, אחרי שבע שנים היו מטיילים בגנה הוא ובניו, עברו לפני בית הסוהר אמרה צפורה לאביה נראה מה קרה לאותו האיש, אמר לה עכשיו עברו שבע שנים אפי' עצמותיו נמצא אותם נרקבו, אמרה לו אלהיהם גדול יכול להצילו כמו שהצילו מאת פרעה, פתח יתרו הדלת מצא אותו חי, הוציא אותו וביקש ממנו מחילה, ובגינה של יתרו היה מטה של אדם הראשון שכתוב בו שם המפורש, ויתרו היה רוצה להוציאה ולא יכל, והביא הגבורים של מדין ואף אחד לא הצליח לזוז אותה. הכריז מי שיכול להסיר אותו יתן לו צפורה בתו. וכשראה אותו משה רבינו לקחה בקלות ונתן לו בתו ונהיה הוא רועה בצאן יתרו, והביא שני ילדים גרשום ואליעזר.
 
באותו זמן מת מלך מצרים ונתגברה העבודה על ישראל והתפללו לה' וכרגיל האדם שמתפלל לה' בכל לבו השי"ת אינו משיבו ריקם, ושמע הקב"ה תפלתם, ויום מימים משה היה רועה בצאן מצא סנה בוער באש והסנה איננו אוכל, אמר אלך ואראה הנס, וכשקרב אמר לו ד' אל תקרב הרבה ושל נעליך כי המקום אשר אתה בו קדוש הוא ובו השכינה, ואמר הקב"ה למשה ששולח אותו להוציא ישראל ממצרים, ולא רצה משה, אמר לו אולי לא יאמינו אותי, ונתן לו שלושה אותות א} אמר לו השלך המטה שבידך לארץ ונהית לנחש אמר לו שלח בזנבו ושב למטה, ב} אמר לו הבא ידך אל חיקך ונהית מצורעת, אמר לו הוציאה ושבה כבשרו ג} אמר לו קח ממי היאור והשלך אותו ארצה ויהיה דם. ומשה אמר לו איני יודע לדבר היטב כי כבד פה והקב"ה היה מפציר בו שבעה ימים. ומשה רבינו חשב שעדין לא הגיע הזמן של ארבע מאות שנה ועתידים לחזור בגלות אחרת, אמר לו ה' משום שנכנסו למ"ט שערי טומאה ומשה רבינו הגיע למ"ט שערי קדושה, ולזה צריך לו להוציאם קודם שיגיעו לחמישים שערי טומאה שאז אינו יכול להוציאם עוד, אמר לו משה רבינו תביא להם רבי עקיבא שהגיע לחמשים שערי קדושה ויוציאם, וכעס ה' עליו ואמר לו שהיה עתיד להיות כהן ועתה הכהונה נותן אותה לאהרן, אמר לו הנה אהרן אחיך עמך והוא ידבר במקומך, והלך משה למצרים, ופגש אותו בדרך אהרן, ואמרו לישראל שהקב"ה מוציאם ממצרים ויאמינו לו, והלכו לפרעה ואמרו לו שהקב"ה אמר לך לשלח את ישראל ולא מאן והכביד להם העבודה שבתחילה היה נותן להם תבן לעשות בו הלבנים ועתה אמר להם לכו הביאו תבן מאשר תמצאו, ומתכונת הלבנים לא יגרע, ומי שמחסר יקחו לו בנו וישימו אותו במקום הלבנים, ובני ישראל התלוננו על משה, והלך משה ודבר עם ד' ואמר לו למה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והקב"ה אמר לו עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם מרב המכות שאביא עליו.
 
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: ידועה השאלה ששאלוה חז"ל איך משה רבינו אמר להקב"ה למה הרעותה לעם הזה למה זה שלחתני ר"ל שח"ו הקב"ה טעה כששלח משה רבינו והא הקב"ה אמר לו אעזור אותך? משה רבינו אמר להקב"ה שפרעה הכביד להם העבודה, הקב"ה אמר לו עתה תראה איך יגרש אותם, כאן לא השיבו כלום הקב"ה, משה רבינו שאילתו על מה שהכביד להם העבודה, והקב"ה לא השיב לו כלום?
אולם כדי לתרץ שאלות הללו נתחיל לתרץ שאלה אחרת, כשהקב"ה אמר למשה רבינו ללכת לפרעה להוציא ישראל אמר לו וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, אולם האות הזה אחרי שיצאו ממצרים ואם משה רבינו הוציאם ממצרים זה בעצמה אות ולא יצטרכו לאות אחר גדול מזה, ומשה רבינו רוצה אות לעתה ולא לאחר שיצאו ממצרים?
 
אולם האדם כשיבוא לראות באותות שנתנם הקב"ה למשה רבינו נמצא שרומזים על שלושה גלויות שהולכים בהם והעבירות שלהם, שידוע שישראל למה ירדו לגלות מצרים בשביל לאסוף ניצוצי קדושה שנפלו במצרים כשאדם הראשון שמע לדבר הנחש ואכל מעץ הדעת, וזה רמוז במטה שהיה לנחש, והגלות השני של חרבן בית ראשון, שאז הטומאה היתה גדולה מאד שהיו עושים הג' עבירות היותר חמורות שהם עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים וזה רמוז בצרעת שהיא אב הטומאה, והשלישי על גלות בית שני שמחמת שנאת חנם וזה רמוז בדם וזהו למה משה כשהלך לפרעה לא עשה רק האות של הנחש שזה הגלות של מצרים.
 
והקב"ה כשאמר לאברהם אבינו שיושבים במצרים ארבע מאות שנה ר"ל צריכים ארבע מאות שנה לאסוף אותם הניצוצות ולזה משה רבינו לא רצה ללכת לפרעה שניצוצי הקדושה עדין במצרים, הקב"ה אמר לו שיש דבר שבשבילו אפשר לאסוף אותם קודם הזמן, והוא מה שקורה כשמקבלים התורה שישראל אמרו נעשה ונשמע עתידים לעשות ואח"ך נשמע ר"ל שיש להם אמונה גדולה מאד בהשי"ת.
 
והדבר הזה רמוז מגזירת בין הביתרים שהכתוב אומר שם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, ר"ל כשישראל מאמינים שהקב"ה מוציאם נחשבת להם צדקה ויצולו בה, ולזה כשבא משה רבינו לישראל ואמר להם שהקב"ה שלח אותו להוציאם הפסוק אמר ויאמן העם וכו' ויקדו וישתחוו. וכאן משה רבינו הבין שנתאספו כל ניצוצי הקדושה וישראל יוצאים, אולם כשמצא שפרעה הכביד להם העבודה אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שודאי שמשה רבינו עשה איזה עבירה מחמתו נתפזרו ניצוצי קדושה אחרים, ולזה אמר להקב"ה למה שלחתני הנה אני אבדתי הכל, השיבו הקב"ה לא! אתה לא עשית כלום, ידוע שאמרו חז"ל למה הקב"ה עשה כל הנסים ונפלאות אלו במצרים, למה לא הניח פרעה כשיבוא לו משה רבינו ויאמר לו שהקב"ה אמר לך שתשלח ישראל יאמר לו טוב לכו צאו? ותירצו שאם ישלח אותו ברצונו, פעם אחרת המצריים מבזים אותנו ויאמרו לנו אנו עשינו עמכם טוב ששלחנו אתכם ותמיד יהיה דבר זה בפיהם ומביישים אותנו, ולזה הקב"ה עשה הנסים הללו כדי שיוציאו אותנו שלא ברצונם, וכדי שיגרשו אותנו, וזהו מה שהשיב הקב"ה למשה, עתה תראה אתה אינך רואה רק הדבר של עתה, שרק יצאו ישראל, אולם הקב"ה הוא שיודע הנסתרות, יודע שצריכים שיצאו ביד חזקה, ושצריך לגרשם הוא כדי שלא יהיה להם פתחון פה עלינו פעם אחרת.
 
רבותי! חז"ל אמרו שמשה רבינו העמיד המראה על 613 מצוה בא דוד המלך והעמידה על 11 ונביא אחר העמידה על שש וחבקוק הנביא העמידה על אחת, והיא וצדיק באמונתו יחיה, מה ר"ל, משה רבינו אמר לנו צריכים לקיים כל 613 המצוות כדי שנוכל לסיים מה שנבראנו בשבילו, דוד המלך מצא שבלתי אפשרי שהאדם יקיים כל המצוות, העמידה על 11 אם אדם עושה אותם נחשב שעשה כל מה שצריך לו לעשות, בא נביא והעמידה על שש, וחבקוק הנביא מצא שהבני אדם אינם יכולים לקיים את כולם העמידה על מלה אחת, אם האדם יקיים אותה היטב נחשב שעשה מה שנברא בשבילו, ומקומו מוכן לו בעולם הבא, והיא צדיק באמונתו יחיה ר"ל אם אדם יש לו אמונה בהשי"ת ויודע שהקב"ה מלא כל הארץ אפי' שיש מצוות שלא באו לידו ולא יכול לעשותם נחשב כאילו עשאם, שהאדם שיש לו אמונה תמצא אותו תמיד בורח מן העבירות שיודע שהקב"ה רואה אותו ושהכל כתוב ויבוא יום ויעשה חשבון עליו, ולזה ברח מן העבירות, וכשתבוא מצוה לידו אל יחמיצנה שיודע שיש לו אמונה שהקב"ה משלם אותו כפול ומכופל, ולזה תמיד עושה המצוות ובורח מן העבירות. חז"ל אמרו חשב אדם לעשות מצוה ולא עשאה הקב"ה חושב אותה לו כאילו עשאה, והאדם שיש לו אמונה בהשי"ת ורוצה לעשות מצוות כדי שהקב"ה יהי רצוי בו נחשב שעשה כל המצוות שהקב"ה יודע שאם באה המצוה לידו היה עושה אותה. אנו בעירנו ברוך ה' כולנו יש לנו אמונה בהשי"ת ויודעים שהקב"ה ברא כל העולם והוא המושל בו ואפשר לו לעשות מה שרוצה אולם לפעמים לא יזהר ויעשה איזה עבירות ללא כוונה. וזהו מה שאמר לנו חבקוק הנביא וצדיק באמונתו יחיה כדי שנוכל לחיות ולא נעשה עבירות צריכים שלא נסיר מנגד עינינו האמונה כמו שאמר דוד המלך בתהלים שויתי ה' לנגדי תמיד, האדם כשימצא עצמו טועה יזכור השי"ת ויצול, ימצא עצמו מדבר בתפילה יזכור שנגדו השי"ת ויכעוס עליו הנה ישתוק לבד, ימצא עצמו התרשל ואינו מברך ישים לפניו הקב"ה והנה יתגבר על יצרו ויברך, ובכל דבר אם נרגיש עצמינו טועים נשים לפנינו השי"ת יושב לפנינו כמו שאמר הכתוב השמים כסאי והארץ אדום רגלי, והכתוב שאמר מלוא כל הארץ כבודו, הדבר הזה עוזר לנו הרבה בכל דבר, ובזה נהיה צדיקים כמו שאמר חבקוק וצדיק באמונתו יחיה. ונלמד הדבר הזה לבנינו ולנשותינו כדי שיבינו אף הם הדבר הזה, למשל אשה מגלה ראשה כשתשים לפניה השי"ת רואה אותה וכועס עליה הנה היא מכסה ראשה, או במלבושה ג"כ ככה, ובנינו אם יגדלו על הדבר הזה הנה אנו רואים אותם צדיקים ונקבל מהם נחת רוח, ואז הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *