פרשת שלח לך

34

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה שני מצוות עשה ואחת מצוה לא תעשה. מצוות עשה הם: א} להפריש חלה מהבצק וליתנה לכהן. חז"ל שיערוה חלק מעשרים וארבע לבעל הבית וחלק מארבעים ושמונים לאופה. ב} לעשות ציצית לבגדים שיש בהם ארבע כנפות. ומצות לא תעשה היא שלא נתור אחרי לבבינו ואחרי עינינו. אחר לבנו הוא שלא נפרש התורה כמו שעולה על דעתינו רק לפי מה שפרשוה חז"ל ואחרי עינינו היא שלא נלך אחר עינינו לראות מראיות רעים.
פרשת השבוע מספרת שישראל בקשו ממשה רבינו לשלוח מרגלים לראות ארץ ישראל ומשה שאל הקב"ה, והקב"ה אמר לו אני לא אומר לך שתשלח ואם אתה רוצה שתשלח הרשות בידך, ושלח משה רבינו וסבבו כל ארץ ישראל בארבעים יום. וארץ ישראל השטח שלה 1600 ק"מ על 1600 ק"מ. והאדם יכול ללכת ביום ארבעים ק"מ א"כ כדי שיסבבוה כולה צריכים 160 יום אבל הקב"ה יודע שנגזר עליהם לשבת ארבעים שנה במדבר ויום אחד נחשב לשנה קצר להם הדרך כדי שיגמרוה בארבעים יום. וכלב בן יפונה הלך לחברון והתפלל להקב"ה על קברי אבותינו כדי שלא יעבור עם המרגלים לדבר הרע על ארץ ישראל. ויהושע לא היה צריך להתפלל שכבר התפלל עליו משה רבינו ובמקום הושע קראו יהושע ר"ל יה יושיעך מעצת המרגלים. ויהושע מתחלה אמר להם אני לא עמכם בדברים אבל כלב מתחלה אמר להם אני עמכם שלא יפצרו בו ויהיה עמהם. ולקחו משם אשכול ענבים וישאוהו שמונה אנשים שהיה משקלו 15600 ק"ג והשנים שנשארו לקחו רמון ותאנים שכל אחת משקלה קרוב ל650 ק"ג. וכלב ויהושע לא רצו לקחת כלום שיודעים שמחשבתם רעה. ושבו למשה ולישראל ואמרו להם טובה הארץ מאד מאד וזה פריה. אבל כשם שפריה אינם כשאר פירות הארץ אף אנשיה ככה וגבורים מאד, כשהיינו הולכים היה נראה לנו שאנו נחשבים לפניהם כנמלה וגם שמענו אותם שאומרים שבאו נמלים שדומים לבני אדם אין יכולים לנצחם במלחמה וביותר שהורגת אנשיה בעודם קטנים שבאיזה מקום שהולכים בו מוצאים יש להם אבלות.
ואותו יום שהגיעו בו המרגלים נפטר איוב שהיה מכובד ואהוב אצלם הרבה ועשו לו מספד ארבעים יום והקב"ה עשה להם זה בכוונה כדי שיתעסקו באבלם ולא ילכו אחרי המרגלים. וישראל התחילו להתלונן על משה ואמרו לו הוצאתנו מארץ מצרים להרוג אותנו וכלב השתיק את כולם ואמר להם וכי משה לא עשה לנו רק זה והמרגלים שחשבו שכלב עמם שתקו. וכולם חשבו שכלב מדבר הרע על משה ושתקו ואמר להם הוצאנו ממצרים ובקע לנו הים והוריד לנו המן ומכניסנו לארץ ישראל ומנצחים אותם. ויהושע היה עוזר אותו ואמר כשהקב"ה אמר לנו שמנצחים אותם ודאי מנצחים אותם וקמו כל העם לסקול אותם באבנים. והיו בוכים כל אותו הלילה והקב"ה כעס עליהם ורצה להורגם אבל משה התפלל להקב"ה וסלח להם. אבל הקב"ה אמר לו שמי שהוא מבן עשרים שנה ומעלה לא יכנס לארץ ישראל וימותו במדבר חוץ מכלב ויהושע. ואמר להם שהלילה הזאת שהיא ליל תשעה באב תמיד בוכים בה ובליל תשעה באב נחרב בית המקדש ועד זמנינו אנו בוכים בו. והמרגלים מתו כדרך כל הארץ שהקב"ה האריך להם לשונם עד טבוריהם והיו התולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבוריהם עד שמתו וכששמעו מה נגזר עליהם התאבלו והתחרטו על מעשיהם ואמרו עכשיו נלך לישראל ומשה אמר להם לא תלכו כי ה' אינו בקרבכם ולא שמעו אליו ועלו בהר ויצאו לפניהם הכנענים והעמלקים ויכום ויכתום עד חרמה. ובסוף הפרשה מספרת שישראל מצאו איש מחלל שבת והקב"ה אמר להם שצריך סקילה וסקלוהו. חז"ל אמרו האיש הזה הוא צלפחד ולא חילל שבת מחמת שחפץ לחלל אותה אלא רצה לדעת הדין של המחלל שבת.
רש"י ז"ל פירש על הכתוב שלח לך מה ר"ל לך אני איני אומר לך שלך אם אתה תרצה שתשלח שלח, חז"ל שאלו רש"י ז"ל פירש בפרשת לך לך שהקב"ה אמר לאברהם אבינו לך לך לטובתך ולהנאתך, ולמה רש"י כאן לא פירש שלח לך להנאתך, שמשה רבינו נגזר עליו שאינו נכנס לארץ ישראל ולולי מהמרגלים היו נכנסים ישראל לארץ ישראל והיה יפטר, וממעשה המרגלים נוספו לו ארבעים שנה בחייו, ותירצו חז"ל הרבה תירוצים, ואנו נשתדל לכתוב תירוץ אחר.
אולם נתחיל לתרץ שאלה אחרת שרש"י ז"ל פירש על הכתוב הסמיך פרשת המרגלים לפרשת מרים שמרים דברה לשון הרע ונענשה והם לא למדו שלא לדבר לשון הרע, ידועה השאלה ששאלו חז"ל איך רוצים אותם שילמדו והרי מרים דברי על משה רבינו אדון הנביאים יכולים לומר אסור אבל על ארץ אפשר להם לומר מואב, ואף על אדם פשוט אין יכולים ללמוד ממשה רבינו שאין מדברים עליו, ואיך תרצה אותם שילמדו על אבנים ועצים?
אולם ידוע למה כלב השתיק ישראל, שהכתוב אמר ויהס כלב, שמה היו אומרים המרגלים, ידוע שמשה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ, אם יכנס עמנו משה רבינו יכול לעשות לנו נסים ונפלאות וננצח אותם, אבל יהושע אינו יכול, וזהו למה יהושע לא דבר רק כלב הוא שדבר שלא יכול לומר להם אני יכול. וכשכלב שמע דברים הללו פחד אולי יגיעו הדברים למשה רבינו ולזה השתיקם, וכאן האדם מרגיש הלשון הרע של המרגלים שאמרו שמשה רבינו אינו נכנס לארץ ישראל ודאי יש לו איזה עוון, ונעשו דברו לשון הרע על משה רבינו שהם נחשבים מדברים עליו הטוב ומזה נראה הדבור הרע, וזהו מה שאמרו חז"ל שאסור לאדם לשבח חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו, וצריך לו לאדם להזהר היטב, ולזה מובן דברי רש"י מה שאמר שצריכים ללמוד ממרים שאף הם דברו לשון הרע על משה רבינו.
ורואים אנו בפרשת ואתחנן השי"ת אמר למשה רבינו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה מה ר"ל רב לך שמשה רבינו למה היה חפץ להכנס לארץ ישראל, וכי חפץ שישב בבית נאה או יאכל מהפרי הטוב של ארץ ישראל! משה רבינו משנהיה מדבר עם השי"ת הגשמיות לא נשארה אליו רק כדי מחיתו, ולא היה מרגיש בתענוגי עוה"ז, שרובו היה רוחני. וזהו למה יכל לעלות לשמים. א"כ מה רוצה משה רבינו בארץ ישראל? רוצה לקיים כל המצוות שבארץ ישראל, השי"ת אמר לו רב לך אתה יש לך דבר שאתה רבן של כל ישראל, וכשהם נכנסים ומקיימים המצוות של ארץ ישראל נחשב שאתה קיימת אותם, ואם ישראל היו נכנסים אחרי ששלחו המרגלים אז הטענה של משה רבינו היה אמתית, שאז עדין לא למדו אותם היטב ואינו מקבל שכרו כרב שלם, והיה אפשר בטענתו שיבטל הגזרה, ולזה רש"י ז"ל לא פירש להנאתך, שהיתה הזקה ולא הנאה.
רבותי! המשל אומר אם הדבור כסף שתיקה זהב, ושלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם אמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ולזה אנו צריכים קודם שנאמר אף מלה נזהר אם יש בה איזה היזק, ומה הריוח שיש בה, אם אין בה ריוח אין טעם למה אומרים אותה, ואם יש ריוח נזהר אם יש בה הפסד, שאם המלה יצאה אף אחד אינו יכול להשיבה, ולפעמים תשמע אדם מספר ולא יאמר מי, תמצא האנשים רודפים אחריו לדעת מי הוא, וכי רוצים לדעת כדי שיזהרו ממנו! רוצים להניחו לדבר לשון הרע בעל כורחו, ולפעמים תמצא אדם רוצה לצחוק, יבוא וישבח אדם לפני אדם אחר שיודע אותו שמוציא המעשים הרעים של האדם האחר ונעשה חוטא ומחטיא, ולפעמים האדם נראה לו שעושה הטוב ותמצא אותו מחריב העולם כמו שרואים ממעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם חלק ג' בעלת המעשה הזה אשה שעובדת במקום שיש בה עבדים וחברה גדולה והמחלקה שלה יש בה חמשים עבדים, והיתה שמחה בעבודתה וכולם היו חיים חבירים, האחראי שלהם שלפ הפינסה, הביאו להם אחראית אשה בגיל החמשים ושמה רמה, משנכנסה היתה מתקרב לעבדים וכל אחד שואלת לו על בעיותיו, אמרה לה כמה החודשייה שלך, וכשאמרה לה אמרה שמעט לפי העבודה שלך, אמרה לה, הלכה ובקשה מהם שיוסיפו לה ולא הסכימו לה, אמרה לה אעזור לך, אחרי שלושה ימים אמרה לה שהמנהלת שרה היא שלא הסכימה, אמרה אם אוסיף לזאת צריך לי להוסיף לכולם והמצב אינו מאפשר, ואמרה לה אל תיראי איני אשתוק לך על מה שצריך להגיע לך, והאשה הזאת נעשית שונאת שרה ורמה היתה לה מלאך, ורמה כשרואה כל אדם אומרת לו הדברים הללו, הלכה לחברה אמרה להם החדר שאתם בו יש בו טל צריכים חדר אחר, ואמרה לאחת שתלך לעבוד בחדר הגדול ואז נעשו כל העבדים רוצים לשנות מקומם ולילך למקום האחר, ויש אחת שקנתה כסא מכיסה נח מאד והיתה יושבת עליו, חבירתה אמרה לה ככה את מראה על עצמך שאת גדולה יותר ממני במעלה, ונעשו כל אחד כשרואה איש דבר שאינו נמצא חן בעיניו עושה רעש, ושר המנהל הכללי קרא על רמה ודבר אתה שלוש שעות, וכשיצאה אמרה להם ששרה מאה אחוז מלאה לו ראשו אלא שאני איני שותקת לה, וכתב מכתב למנהל הכללי ואף לחברת השרים האשה הזאת שמספרת אמרה שאין עוד רצון בעבודה ואף אחד אין לו נחת רוח בעבודה, ומי שהיה יושב שני שעות יתירים אחרי העבודה נהיה חוזר מהעבודה שעה קודם הזמן הראוי, ואף בביתה נהית מעוצבנת, פעם ישבה היא ובעלה ומספרת לו על רמה ואמרה לו שהיא חושבת אותה כאמה וכמה היא חושבת עליה, השיבה אישה ואמר לה אני אומר לך להפך, את היה לי רצון בעבודתך ועושה נחת רוח ושמחה, באה האשה הזאת ובלבלה לך המוח, אפשר שהיא היתה כוונתה לטובה, אולם הנה אנו רואים התוצאה ואף אחרי שימלא לכם כל בקשתכם בכל פעם תוסיפו בקשות אחרים, והעבודה אין בה עוד רצון כלפנים, ונראה לי שיבוא יום ותתחרטו על האשה הזאת שבלבלה לכם מוחכם, בתחילה כעסה על בעלה ואחרי שהבינה מעט מעט הצדיקה אותו ובפרט שהתוצאה מצויה לפנינו, בא בא המנהל הכללי ואחראי מחברת שרים ונכנסו באסיפה עם שר המנהל הכללי ושרה ואח"ך יצאה שרה ודמעות זולגות מעיניה ואוספת כל צרכיה אז האשה הזאת הלכה ובקשה להפגש עם המנהל וחברתו, המשרתת לא רצתה להניחה להכנס, אבל היא נכנסה בכוח ואמרה להם צריך לי שלא לשתוק שאני אוהבת המקום שאני שאני עובדת בו, והבינה להם כל מה שהבינה בעלה, מיד קראו לשרה ובקשה ממנה שתשב וגרשו רמה, אחרי כמה זמן טלפנה אותה חבירתה שעובדת במקום אחר שבאה להם אחראית טובה מאד ושהיא חושבת עליהם לעשות להם כל צורכם, אמרה לה שמה רמה? אמרה לה כן, ספרה לה כל מה שקרה בעבודתה, חבירתה אמרה לה אתם שוטיים, אולם בטוחה שמה שקרה להם קורה לחבירתה וחברתה, ושהיא שאלה עליה וידעה שהמקום שתעבוד בו ודאי שמשבחים אותה כמה זמן, והם עדין בעבודתם יש להם רושם במה שקרה להם והמריבות שעשו אותם עדין לא נשתכחו לגמרי ומשתדלים לתקן הכל. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשמור לשונינו ולא נשתדל לדבר רק הדברים הטובים ושיש בהם תועלת ללא הפסד, ויהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *