פרשת שלח לך

18

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה

פרשת השבוע יש בה שני מצוות עשה ואחת מצוה לא תעשה. מצוות עשה הם: א} להפריש חלה מהבצק וליתנה לכהן. חז"ל שיערוה חלק מעשרים וארבע לבעל הבית וחלק מארבעים ושמונים לאופה. ב} לעשות ציצית לבגדים שיש בהם ארבע כנפות. ומצות לא תעשה היא שלא נתור אחרי לבבינו ואחרי עינינו. אחר לבנו הוא שלא נפרש התורה כמו שעולה על דעתינו רק לפי מה שפרשוה חז"ל ואחרי עינינו היא שלא נלך אחר עינינו לראות מראיות רעים.
פרשת השבוע מספרת שישראל בקשו ממשה רבינו לשלוח מרגלים לראות ארץ ישראל ומשה שאל הקב"ה, והקב"ה אמר לו אני לא אומר לך שתשלח ואם אתה רוצה שתשלח הרשות בידך, ושלח משה רבינו וסבבו כל ארץ ישראל בארבעים יום. וארץ ישראל השטח שלה 1600 ק"מ על 1600 ק"מ. והאדם יכול ללכת ביום ארבעים ק"מ א"כ כדי שיסבבוה כולה צריכים 160 יום אבל הקב"ה יודע שנגזר עליהם לשבת ארבעים שנה במדבר ויום אחד נחשב לשנה קצר להם הדרך כדי שיגמרוה בארבעים יום. וכלב בן יפונה הלך לחברון והתפלל להקב"ה על קברי אבותינו כדי שלא יעבור עם המרגלים לדבר הרע על ארץ ישראל. ויהושע לא היה צריך להתפלל שכבר התפלל עליו משה רבינו ובמקום הושע קראו יהושע ר"ל יה יושיעך מעצת המרגלים. ויהושע מתחלה אמר להם אני לא עמכם בדברים אבל כלב מתחלה אמר להם אני עמכם שלא יפצרו בו ויהיה עמהם. ולקחו משם אשכול ענבים וישאוהו שמונה אנשים שהיה משקלו 15600 ק"ג והשנים שנשארו לקחו רמון ותאנים שכל אחת משקלה קרוב ל650 ק"ג. וכלב ויהושע לא רצו לקחת כלום שיודעים שמחשבתם רעה. ושבו למשה ולישראל ואמרו להם טובה הארץ מאד מאד וזה פריה. אבל כשם שפריה אינם כשאר פירות הארץ אף אנשיה ככה וגבורים מאד, כשהיינו הולכים היה נראה לנו שאנו נחשבים לפניהם כנמלה וגם שמענו אותם שאומרים שבאו נמלים שדומים לבני אדם אין יכולים לנצחם במלחמה וביותר שהורגת אנשיה בעודם קטנים שבאיזה מקום שהולכים בו מוצאים יש להם אבלות.
ואותו יום שהגיעו בו המרגלים נפטר איוב שהיה מכובד ואהוב אצלם הרבה ועשו לו מספד ארבעים יום והקב"ה עשה להם זה בכוונה כדי שיתעסקו באבלם ולא ילכו אחרי המרגלים. וישראל התחילו להתלונן על משה ואמרו לו הוצאתנו מארץ מצרים להרוג אותנו וכלב השתיק את כולם ואמר להם וכי משה לא עשה לנו רק זה והמרגלים שחשבו שכלב עמם שתקו. וכולם חשבו שכלב מדבר הרע על משה ושתקו ואמר להם הוצאנו ממצרים ובקע לנו הים והוריד לנו המן ומכניסנו לארץ ישראל ומנצחים אותם. ויהושע היה עוזר אותו ואמר כשהקב"ה אמר לנו שמנצחים אותם ודאי מנצחים אותם וקמו כל העם לסקול אותם באבנים. והיו בוכים כל אותו הלילה והקב"ה כעס עליהם ורצה להורגם אבל משה התפלל להקב"ה וסלח להם. אבל הקב"ה אמר לו שמי שהוא מבן עשרים שנה ומעלה לא יכנס לארץ ישראל וימותו במדבר חוץ מכלב ויהושע. ואמר להם שהלילה הזאת שהיא ליל תשעה באב תמיד בוכים בה ובליל תשעה באב נחרב בית המקדש ועד זמנינו אנו בוכים בו. והמרגלים מתו כדרך כל הארץ שהקב"ה האריך להם לשונם עד טבוריהם והיו התולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבוריהם עד שמתו וכששמעו מה נגזר עליהם התאבלו והתחרטו על מעשיהם ואמרו עכשיו נלך לישראל ומשה אמר להם לא תלכו כי ה' אינו בקרבכם ולא שמעו אליו ועלו בהר ויצאו לפניהם הכנענים והעמלקים ויכום ויכתום עד חרמה. ובסוף הפרשה מספרת שישראל מצאו איש מחלל שבת והקב"ה אמר להם שצריך סקילה וסקלוהו. חז"ל אמרו האיש הזה הוא צלפחד ולא חילל שבת מחמת שחפץ לחלל אותה אלא רצה לדעת הדין של המחלל שבת.
בפרשה של השבוע הזה יש שאלה ידועה, משה רבינו קרא להושע בן נון יהושע, רש"י ז"ל הביא טעם למה שנה לו שמו, מחמת שהתפלל עליו כדי שהשי"ת יצלהו מעצת המרגלים. יש לשאול למה משה רבינו לא התפלל רק על יהושע? מוטב שהוא משרתו אבל כל ישראל נקראים בניו שהוא הרב שלנו? ועוד למה היה ירא הרבה על יהושע שהיה משרתו שהרי בכל יום שומע התורה ממשה רבינו, ואף בזמן העגל לא היה עם ישראל רק לפני הר סיני, מהו הדבר שהניח שמשה רבינו יראה מאד?
אולם כדי לתרץ שאלה זאת נביא מעשה שכתוב במסכת עבודה זרה שרבי חנניה בן תרדיון והוא אחד מעשרה הרוגי מלכות היה בבית הסוהר הוא ורבי אלעזר בן פרטא, רבי אלעזר אמר לרבי חנניה, וי עליו החשוד בחמשה חשדות ורבי חנניה בחשד אחת, אמר לו רבי חנניה שהוא ינצל שרבי אלעזר היה קורא התורה ועושה גמילות חסדים ורבי חנניה היה קורא רק התורה. בשעת המשפט הביאו רבי אלעזר ואמרו לו למה למדת התורה שבאותו זמן גזרו על ישראל שלא ילמדו התורה, ולמה גנבת, אמר להם אם למדתי לא גנבתי ואם גנבתי לא למדתי, ר"ל העדות הזה היא שקר, אמרו לו למה קראוך רב, אמר להם רב של אומנות, הביאו לו שני חוטים אחד של שתי ואחד של ערב, והשי"ת עשה לו אות וידע אותם, אמרו לו למה לא באת לבית עבודה זרה, אמר להם איש זקן ירא אולי ידרסוני, אמרו לו יש מי שדרסו אותו, ואותו יום נדרס איש זקן, אמרו לו למה שלחת עבדך העברי, אמר להם לא שלחתי, יש אדם שרצה להעיד, בא לו אליהו הנביא ואמר לו אל תכנס עצמך אולי יקרא לו נס, ולא שמע אליו. באותו זמן היה להם מכתב שרצו לשלוח אותו לקיסר, נתנו אותו לו להוליכו אליו, הוא יצא והכה אותו אליהו הנביא מכה גדולה ונדחף 1600 ק"מ, ושלח אותו. ורבי חנניה אמרו לו למה היית מאסף האנשים וקורא התורה, אמר להם ה' צוה אותי, ושפטו עליו שריפה. ובגמ' שם אומר כשהיה חולה רבי יוסי בן קסמא הלך לו רבי חנניה לבקר אותו, אמר לו אין אתה יודע שהאומה הזאת היא מן השמים המליכו אותה, והחריבה בית המקדש והרגה החסידים ולקחה כל הדברים הטובים שלנו, והיא גזרה שלא ילמדו התורה, ואני שמעתי עליך שאתה אוסף האנשים ולומד התורה, אמר לו מן השמים מרחמים עלי, אמר לו אני אומר להם דברים המתקבלים על הדעת ואתה אומר לי מן השמים ירחמו עלי, ואמר לו ששורפים אותו. וכשנפטר רבי יוסי בן קסמא באו נשיאי רומה להלוייה, וראו רבי חנניה לומד התורה ותפסו אותו.
יש לשאול מה יתירה גמילות חסדים על התורה, שמצלת יותר, והרי אנו בכל יום קוראים בפתיחה ותלמוד תורה כנגד כולם? ועוד למה רק גמילות חסדים ולא השכמת בית הכנסת או כבוד אב ואם, בשלמא הכנסת אורחים והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו שייכים לגמילות חסדים, אבל אלו לא? ועוד בגמ' אומר על אביי ורבה בר נחמני שהם מזרע עלי שגזר עליהם השי"ת שלא יחיו יותר מעשרים שנה, אבל רבה שהיה עוסק בתלמוד תורה חי ארבעים שנה, ואביי שהיה עוסק בתורה וגמילות חסדים חי ששים שנה. מהי התוספת שיש בגמילות חסדים יותר מן התורה? ועוד רבי חנניה אמר לרבי אלעזר אני שהייתי עוסק רק בתורה אינני ניצול, אבל רבי אלעזר שהיה עוסק בתורה וגמילות חסדים ניצול, למה לא אמר לו אתה שיש בידך מצות גמילות חסדים הנך ניצל? ועוד רבי יוסי בן קסמא שאמר אם יתנו לי עולם מלא כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אינני גר רק במקום תורה, יתלונן על רבי חנניה שהיה לומד התורה?
אולם התירוץ של השאלה הזאת ידוע שלימוד התורה הוא עונג גדול מאד למי שיודע ערכה, ולזה האדם כשלומד התורה אינו ניכר שהוא עושה לשם שמים, אבל גמילות חסדים שהאדם עושה צורך לחבירו ללא שיחשוב שכרו וללא שיבקש שכר ניכר שהוא לשם שמים, ולזה התורה בפני עצמה אם אין עמה גמילות חסדים אינה מצלת, כמו שאמר הגמ' שם מי שלומד התורה ללא שיעשה עמה גמילות חסדים דומה כמי שאין לו אלוה. ולזה אמר רבי חנניה לרבי אלעזר אתה שיש לך התורה וגמילות חסדים צריך שתיהם. ורבי יוסי ידע שרבי חנניה אין לו גמילות חסדים זהו מה שאומר לו שצריך לו לעשות דבר שמציל אותו.
וזהו למה משה רבינו התפלל רק על יהושע, ונתירא עליו, שיהושע אמר עליו הפסוק תמיד הוא באהל מועד, ואין לו רק התורה, ולזה נתירא עליו משה רבינו, לא כהשאר שתמיד הם בחוץ, ויכולים לעשות גמילות חסדים ויצולו.
רבותי! שמחה גדולה יש לנו בעירנו, שידועה בגמילות חסדים, וכולנו עוזרים זה לזה, ותמיד נשתדל לעזור ביחד, האדם יכול להתפאר ולשמוח בדבר הזה, אבל צריך לומר דבר כדי שהמצוה החביבה הזאת שאין מי בעירנו שאינו עושה אותה, תהיה שלמה, צריכים לעשותה לשם שמים, ללא שנחשוב על שכר לא עתה ולא לאחר הרבה זמן, ר"ל לא נחשוב לעזור אותו כדי שאח"ך הוא יעזור אותי. מעולם, האדם לא יחשוב בלבו למה חבירי עשיתי לו כמה צרכים והוא אינו רוצה לעשות לי הצורך הזה, רק נעשה מצותינו לשם שמים, ואם חבירנו רצה לעזור אותנו מוטב, ואם לאו, לאו. חוץ ממה שצריכים לדון כל אדם לכף זכות, ג"כ צריכים לשכוח שעשינו עמו גמילות חסדים, שהמצוה הזאת עשינו אותה להשי"ת ולא לחבירנו. ולא ר"ל שלא נבקש עזרה מחבירינו, להפך, כשנצטרך עזרה נלך לחבירינו כדי שנרויח אותו מצות גמילות חסדים שהיא מצוה חביבה מאד. חז"ל אמרו הגאולה האחרונה הזאת היא בזכות גמילות חסדים. יהי רצון שהשי"ת יעזרנו לקיים כל המצוות לשם שמים, ויתן לנו הבריאות והשלום והטוב, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *