פרשת קרח

254

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה חמשה מצוות עשה וארבעה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לעשות משמרת בבית המקדש לכבוד ב} לפדות הבן הבכור ג} הלויים יעבדו במקדש ד} להפריש מעשר מתבואה וליתנו ללוי ה} הלוי יפריש ממה שנתנו לו ויתנו לכהן. ומצוות לא תעשה הם: א} אין להסיר המשמרת מבית המקדש ב} הלויים לא יעבדו עבודת הכהן בבית המקדש והכהן לא יעבוד עבודת הלוי ג} מי שהוא זר שאינו כהן לא יעבוד בבית המקדש ד} אין להפדות בכור בהמה טהורה אלא יתנוה לכהן.
פרשת השבוע מספרת על המחלוקת שעשאה קרח עם משה רבינו שמשה רבינו הניח אליצפן בן עוזיאל נשיא לבני לוי באה אשת קרח ואמרה לאישה קהת ילד ארבעה בנים עמרם יצהר חברון ועוזיאל, עמרם הוא הבכור בניו משה ואהרן לקחו מלכות הכהונה, ואחריו יצהר ואתה שבנו היה לך לקחת הנשיאות ולמה יתנה לבן דודו הקטן. הלך קרח ועשה מחלוקת עם משה ואסף עמו דתן ואבירם ואון פן פלת משבט ראובן ו250 איש ראשי סנהדרין משבט ראובן שהיו שכיני שבט לוי מחניהם לפני מחנה ראובן, והלבישם טלית כולה תכלת ובאו למשה ואמרו לו הטלית הזה צריכה תכלת או לא? אמר להם צריכה. אמרו לו היא כולה תכלת מה יוסיף לה אותו חוט כמו שאדם יצא מהים וכולו רטוב ובא אדם אחד ושפך עליו דלי מים מה יוסיף לו הדלי הזה? ושאלוהו עוד שמי שיש לו ספר תורה בביתו אם צריך לעשות מזוזה או לא? אמר להם צריך אמרו לו הרי המזוזה היא פרשה אחת מכל ספר תורה מה מוסיפה לו הרי יש לו ספר תורה שלם בביתו, די מדברי הבאי שלכם וישראל כולם קדושים. נכון שאתה שמעת כל עשרת הדברות מאת הקב"ה ראוי למלכות אבל אהרן שמע כמונו רק אנכי ולא יהיה למה יקח הכהונה? אז הקב"ה כעס עליהם ואמר למשה אהרג את כולם והתפלל משה להקב"ה ואמר לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף, ואמר משה לקרח אתה וכל עדתך תאספו מחר ותביאו מחתות ותנו בהן איש ושימו עליהם קטורת ואף אהרן יעשה ככם יביא מחתה וישים עליה קטורת ומי שהוא הקדוש יחיה ומי שאינו חפץ בו ה' ימות שנאמר והזר הקרב יומת.
ולא ניצל אף אחד מהעדה הזאת רק און בן פלת שהצילתו אשתו שאמרה לו מה איכפת לך מהם אם יקח הכהונה קרח או אהרן הכהן וכי אתה מרויח דבר מכהונה! אתה משבט ראובן אין לך שום איכפתיות בכהונה, אמר לה כבר הסכמתי עמהם שאבוא, אמרה לו אני מסתדרת, הלכה והשקתו יין ונשכר וישן ובבקר היתה סורקת שערה לפני פתח האהל, וכשבאו לקרוא לו מצאו שראשה מגולה, שבו, שאסור לאדם להסתכל בשער של אשה, שבו פעם אחרת ומצאו עדיין ראשה מגולה הלכו לעצמם, וזהו מה שאמרו חז"ל חכמת נשים בנתה ביתה וכו' יש אשה שטובעת בעלה ויש שמנצלת בעלה.
ושלח משה לדתן ולאבירם ולא רצו לבוא אמרו לו לא די לך שהוצאתנו ממצרים ארץ זבת חלב ודבש ורוצה להמיתנו במדבר רוצה לשפוט עלינו! והתפלל משה להקב"ה שחלקם בקרבן התמיד שמקריבים אותו ישראל בכל בקר יניחו על המזבח ולא ישרף. ובאו קרח ועדתו ואמר משה לישראל שהקב"ה אמר לכם שתרחיקו מקרח ודתן ואבירם וילדיהם וכל מה שרוכשים וראיה לזה שלא אמרתי שום דבר מדעתי שאם הארץ יש לה פה תפתח את פיה ואם אין לה הקב"ה בורא לה פה ותבלע כל העדה הזאת וכל מה שיש להם ומיד פתחה פיה שבראו לה הקב"ה מששת ימי בראשית ובלעה אותם הם ונשיהם ובניהם וכל מה שיש להם חוץ מבני קרח שעשו תשובה וניצולו, ויצאה אש ואכלה מאתים וחמשים איש שיש להם המחתות שהיו עם קרח ואמר הקב"ה למשה המחתות האלה נעשו הקדש וערבם במזבח.
וישראל היו מלינים על משה ואמרו לו בקטורת שעשית אותה הרגת בני ישראל, והקב"ה כעס עליהם ואמר לו שאהרג אותם ומשה רבינו אמר לאהרן מהר קח את מחתתך ולך כפר בה על ישראל, שלא המחתות הם שהורגים רק העון הוא שהורג והלך מיד שכבר התחיל הנגף. והלך אהרן מיד ועשה הקטורת ועמד בין המתים ובין החיים ולא הניח מלאך המות להוסיף להרוג, אמר לו תרחיק מעלי הקטורת שלך ותניח אותי לעשות עבודתי שצווני אותה הקב"ה, אמר לו אני שלחני משה אמר לו דברי מי שומעים דברי הקב"ה או דברי משה, אמר לו משה רבינו אינו עושה כלום רק ברשות מאת הקב"ה ואם אתה לא מאמין אותי בא נלך לאהל מועד שהם יושבים שם. וזהו למה הפסוק אמר וישב אהרן אל משה והמגפה נעצרה מה רוצה ממנו אם על המגפה כלתה אלא כדי שהמלאך המות יאמין אותו ויעמוד. ואז נפטרו 14700 איש שהיו עמהם והקב"ה אמר למשה אמור לבני ישראל שכל שבט יביא מטהו ויכתוב בה שם שבטו ואף אהרן יביא מטה ויכתוב בה שבט לוי ויניחום באהל מועד ועשו ככה. וממחרת מצאו שמטה אהרן פרח ויגמל שקדים והקב"ה אמר למשה שיניחנה באהל מועד לאות שידעו כל ישראל שהקב"ה בחר באהרן ובניו שיהיו כהנים.
רש"י ז"ל פירש על הפסוק ויקח קורח לקח עצמו לצד אחד וכו' וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג וכו' דבר אחר וכו', ר"ל מה ר"ל ויקח שלקח עצמו לצד אחד ורב על הכהונה כמו שאמר התרגום ואתפלג ז"א הרחיק עצמו מכל האנשים, ועוד שהפציר בגדולי הסנהדרין בדברים והביאם אתו. יש לשאול אנו רואים שרש"י ז"ל שנה הנוסח שלו שרגיל לכתוב כתרגומו, ר"ל כמו שפירש התרגום, ואח"ך מבאר כוונת התרגום אם הצטריך, ועוד פירוש השני אותו הוא שכתוב בפרשה שאח"ך הפסוק אומר ויקומו לפני משה וכו', היה לו לרש"י לכותבו בתחילה שהוא פשטי ואח"ך יביא פירוש השני שהוא דרש, ועוד למה הצטריכו התרגום ורש"י לפרש ואתפלג ולקח עצמו בצד אחד, למה אינם מפרשים הפשט ויקח לקח אתו מאתים וחמישים איש.
אולם ידוע שהקב"ה מחשיב האדם מדה כנגד מדה, ומהי המדה כנגד מדה המצויה כאן, רואים במקום אחר שירבעם בן נבט הוכיח על שלמה המלך והחליק המלוכה עם רחבעם בן שלמה, כאן קרח בא בטענה שמשה רבינו טועה ר"ל מוכיח עליו, צריך לו לחלוק אתו, משה יקח המלכות וקרח יקח הכהונה שכן נראה מחלוקת ירבעם ורחבעם, שהוכיח על מלך ולא ירא נגד כבודו של השי"ת, הקב"ה השיב לו כבוד שהחליק עמו המלוכה, וזהו מה שאמר התרגום ואתפלג ר"ל קרח רצה לחלוק עם משה רבינו, שואתפלג ר"ל יחלוק לחצי, ולזה רש"י שאל למה לא נתנו לקרח החצי כירבעם, על זה השיב שקרח לקח את עצמו לצד אחד, ר"ל שירבעם כשהוכיח על שלמה המלך היתה כוונתו לשם שמים, אבל קרח רצה שיקח דבר לעצמו ולא לשם שמים, וסיים וזהו כוונת התרגום שפירש ואתפלג שהוא עצמו לקח עצמו בשבילו ולא לשם שמים, זהו טעם למה לא קבל שכר. והטעם השני שהביא אתו ראשי סנהדרין ונעשה חוטא ומחטיא וחטא הרבים תלוי בו, ובלתי אפשרי שיענשו שהם לא באו להוכיח על משה רק שיעזרו לקרח, והוא יתענג בשכר. ירבעם כשהוכיח הוא לעצמו ולשם שמים, ואפי' שירבעם חטא והחטיא את ישראל כל זה אחרי המחלוקה, אבל קרח חטא והחטיא את הרבים קודם שקיבל שכר, ומשה רבינו זכה וזיכה את הרבים, ולזה בלתי אפשרי שיחיו ביחד במקום אחד, ולזה הצטריך קרח שישנה מקומו וילך תחת הארץ.
רבותי! השכר של האדם שיהיה מזכה הרבים דבר גדול מאד, שזכות הרבים תלוי בו וכל מצוה שעושים אותה יש לו בא חלק, לא ר"ל שיחסרו מהאחר משכרו, רק השי"ת מוסיף לו שכר מאתו למזכה, ולהפך המחטיא את הרבים עונשו גדול מאד שכל עבירה שעושה אותה האחר הוא מקבל חלק ומעניש עליה, אפי' אחרי שימות הוא וחבירו עודנו עושה באותה עבירה נענש על עבירת חבירו. והדבר הזה צריכים להזהר ממנו היטב שהאדם ללא שיתכוין יעשה דברים לפי תומו וגורם שיטעו בו האנשים, אפי' שעונשה לא כמו שאדם שמחטיא במזיד, והקב"ה תמיד נותן לאדם מדה כנגד מדה, ואם האדם יניח האנשים לקיים מצוות השי"ת יעזרהו כשיטעה הוא או בניו מביא להם מי משיבם.
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו שימו לב אל הנשמה ונראה כשהאדם זורע יבוא יום ויאכל הוא ממנו. האיש שמספרים עליו שמו האמיתי היום ירמייהו אלא שנתכנה בשם הזקן והים שהוא היה מורה, ואחרי שקבל הפנסיה לא נח שאז באו הרוסיים לעיר והוא היה מלמדים העברית חנם, והם היו קוראים לו "דדושקא מורה" מלה ברוסי ומורה בעברית, פעם הלך ושאל אדם רוסי שיודע העברית מה ז"א דדושקא, אמר לו סב, ומורה אמר לו ים, מאותו יום קראו לו הזקן והים, הוא היה אהוב בכפר שלו, והיתה לו מבטא עברית טובה מאד שאין בה שום טעות, האנשים יודעים אותו שהוא גר יחידי, אלא שיש קול שיש לו בן, והם מעולם לא ראו אותו, והוא מעולם לא ספר עליו. הוא היה לו דבר מועדף שבקלות עושה חבירים, יאמר בוקר טוב יצחק עם הילד אחרי רבע שעה נעשה חבר לאותה משפחה, מההעדפות הזה כל האנשים מארחים אותו שיתארח אתם בשבת, ומי שמגיע תורו יעשה עונג גדול, שהיה לו מעשיות טובים מאד, ומי שמגיע תורו שיתארח אתו בשבת היה קורא חביריו והיו עושים שבת בעונג גדול מאד, ומי שהגיע תורו פעם אחת יחכה הרבה זמן כדי שיחזור לו התור פעם אחרת, והוא היה בא בזמן בדיוק, משפחת ברגר חכתב קרוב לשנתים כדי שהגיע תורה, ארח אתו שני חביריו במשפחתם והכינו עצמם היטב לשבת, אלא שלא כרגיל הזקן והים התאחר ולא בא, חכו אליו אלא שעודנו לו בא, אמר קרה לו משהו, הלך רבי משה לראות אותו מצא אותו בביתו ואוכל עם איש חיצוני שאינו מכפר שלהם מגדל שער ומדבר עברית אינו במבטה טובה, קודם שידבר רבי משה אמר לו הזקן והים שימחל לו הרבה שלא אמר לו מוקדם, שבא אליו בנו כשנכנס השבת בדיוק, ושכח שיבוא אליו ויאמר לו שלא יחכו לו, רבי משה אמר לו בואו שניכם אתי לשבת, הבן אמר שהוא עייף אלא שאביו אמר לו בוא אתי, הלכו, הבן ראה בבית 27 איש והבין שהם שלושה משפחות היה מתפלא שהוא גר בארצות הברית ושם המשפחה הגדולה מביא שלושה ילדים, וגם האסיפה הזאת לא יש שם שכל אחד כל על הרבית שלו, הם הרגישו כאילו הוא אומר כמה טובה החיים שלכם, אז דבר הזקן והים ואמר להם שזה בנו ראובן שקרא לעצמו רוברט שהוא בא לישראל בגיל 42 הוא ושני בניו, אחד נפטר בדרך והשני הנה הוא לפניכם, הכניסו לבית ספר ממשלתי וחשב שהתורה ילמדה אליו הוא בעצמו, אלא שבנו יצא לתרבות רעה והתחתן עם גויה, וזהו למה לא סיפר עליו מעולם. גדלתי כל אנשי הכפר ולא הצלחתי בחנוך בני ודמעה ירדה מעינו, אז קם רוברט ואמר להם וכי אתם חושבים שהצלחתי בחיי! לא! הוא עכשיו בגיל 65 קודם עשרים שנה גרש את אשתו, ולא נעשה לו עוד לא משפחה ולא חבירים, נכון שהוא עשיר גדול אלא שאסיפה כזאת ושבת כזאת אינו מוציא אותה אפי' בחלום, אז שמעו קול מהחברה שיש שם ואמר לו ראובן עודך זוכר אותי! היה זה יוסף ברגר אביו של רבי משה, אמר לו לא, אמר לו אני יוסף שלמדנו ביחד, קם ראובן ומביט בו ואמר לו איני מאמין אתה הוא באמת, אמר לו כן, והנני אומר לך נכון שהפסדת הרבה בחייך אולם עדין יש לך זמן שתשוב, אף אני הייתי חילוני כמוך אלא ששבתי בתשובה, והנך רואה ברוך ה' עם משפחתי וכולם יראי שמים, ומי הוא שהשיב אותי הוא הזקן והים שהוא אבי ראובן, ההרגשות של היהודות הרגיש אותו ראובן בבית ששבו אביו בתשובה. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לשוב בתשובה שלמה, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *