פרשת פינחס

148

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה ששה מצוות עשה והם: א} לעשות דיני נחלות מי הוא הקודם ובכללה שהבכור יקח שני חלקים ב} להקריב קרבן התמיד אחד בבקר ואחד בערב ג} להקריב קרבן מוסף בשבת ד} להקריב קרבן מוסף בראש חדש ה} להקריב קרבן מוסף בשבועות ו} לשמוע השופר בראש השנה.
פרשת השבוע מספרת שהקב"ה אמר למשה רבינו המצוה שעשאה פינחס שהרג זמרי בן סלוא וכזבי בת צור ובה השיב ה' מחרון אפו מעל ישראל חוץ משכרו הצפון לו בעולם הבא יש לו שכר בעולם הזה שנותן לו השלום, ונותן לו הכהונה, שהקב"ה אמר למשה שאהרן יהיה כהן, אמר לו הוא ובניו, ושימשח אהרן ובניו ומשחם משה רבינו בשמן המשחה, והבאים אחריהם יהיו כהנים ללא משיחה שההמשחה שנמשחו אבותיהם מועלת גם להם ופינחס כבר היה נולד והקב"ה לא אמר למשה שימשח אותו ולזה לא היה כהן, ועכשיו הקב"ה נתן לו שכרו שאף הוא יהיה כהן. והקב"ה צוה משה רבינו שיהרוג המדינים, אבל מואב לא, אפי' שהיו בעצה עם מדין לא רצה השי"ת שיהרוג אותם משום שיוצאת מהם רות. ואח"ך הפרשה מספרת שהקב"ה צוה למשה לפקוד בני ישראל, ורש"י ז"ל כתב שני טעמים למה צוה אותו לחשוב, א.} כאדם שנכנסו לו זאבים לעדרי צאנו ואכלו מהם, רוצה לדעת כמה נשארו, ועכשיו שנפטרו מישראל 234000 ממעשה של בעל פעור הקב"ה אמר לו פקוד אותם, ב.} כשישראל יצאו ממצרים פקד אותם השי"ת ונתנם למשב רבינו בחשבון ועכשיו שעתיד משה רבינו להפטר אמר לו תעשה עמי החשבון על מה שנתתי לך, ובחשבון הזה לא נשאר אף אחד ממה שהיה גילם עשרים שנה בזמן המרגלים, שכולם נפטרו כמו שאמר השי"ת.
ואח"ך הפרשה מספרת שצלפחד בהן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ובאו לפני משה ויאמרו לו שאביהם מת במדבר ולא השאיר בנים והוא מת בחטאו ולא היה בעדת קרח, ורוצים לקחת חלק אביהם בארץ ישראל ומחמת שאמרו לא היו בעדת קרח נחשב כמו שנתנו שוחד למשה, ולזה הקריב משפטן לפני ה', ואמר לו שהם צודקים ומי אין לו בן יורשים אותו בנותיו. ואח"ך אמר למשה רבינו שיעלה להר העברים ויראה משם את ארץ ישראל שאינו נכנס לשם. ואמר משה להקב"ה שיחפש אחד מבני ישראל שינהג אותם כשיכנסו לארץ ישראל ויכול לסבול את עולם, ואמר לו השי"ת שיהועש הוא מכניס ישראל לארץ ישראל, ועמו אלעזר הכהן באורים ותומים. וקרא משה רבינו ליהושע והביאו לפני אלעזר וכל ישראל וסמך ידיו עליו כמו צוהו השי"ת כדי שתשרה עליו שכינה ורוח הקודש.
ההפטרה של פרשת השבוע מספרת על עליית אליהו הנביא לשמים, שאחרי שהרג נביאי הבעל וירד המטר, אחאב חוזר לביתו מצא שאין אף אחד שיחזור עמו, ולא ראוי למלך שילך לבדו, ואפי' שהיה רשע אליהו הנביא אסר מרכבתו והשי"ת נתן לו הכוח והיה רץ אחרי סוסו עד ליזרעאל. וכשהגיע אחאב לביתו ספר לאשתו איזבל הרשעית שאליהו הרג נביאי הבעל, שלחה איזבל לאליהו ואמרה לו שמחר הורגת אותו וירא ממנה אפי' שיודע שהשי"ת אינו מניחו ביד אשה רשעית כזאת, אלא שאין סומכים על הנסים, ולזה ברח אליהו והלך לבאר שבע שהיתה תחת יהודה ולא תחת אחאב. והשאיר המשרת שלו שם והלך ארבעים ק"מ במדבר וישב תחת העץ ואכל ושתה ואמר לשי"ת שדי לו מה שחיה בעולם ורוצה שיפטר כאבותיו. וישן, ובא מלך והעיר אותו ואמר לו קום אכול, ומצא לפניו עוגת רצפים וצפחת מים ואכל ושתה וחזר וישן. וחזר ובא אליו מלאך ואמר לו קום אכול שהדרך רחוקה. וקם ואכל והלך באותה אכילה ארבעים יום וארבעים לילה והגיע להר סיני, ונכנס למערה וישן שם. חז"ל אמרו שאותה מערה שישב בה משה רבינו כשראה השי"ת, ובא אליו מלאך ואמר לו מה לך פה אליהו ואמר לו קנא קנאתי על כבוד השי"ת שישראל חטאו ועתה רוצים להרוג אותי, אמר לו צא מההר והנה נשמעת רוח גדולה וענן אחרי רעש גדול ואח"ך יורדת אש, ואלו עוברים והשי"ת אינו שם, ואח"ך קול דממה ואח"ך ידבר עמך השי"ת. וכן היה והקב"ה אמר לו מה לך פה אליהו ואמר לו קנא קנאתי על שמך יתברך שישראל חטאו ועכשיו רוצים להרוג אותי, ואמר לו הקב"ה לך שוב ולך למדבר דמשק ומשח חזאל מלך ארם ויהוא בן נמשי מלך ישראל ואלישע בן שפט נביא במקומך. והלך אליהו ומצא אלישע קוצר בשנים עשר צמידים והוא אחד מהם, וכשראה אותו אמר לו חכה אלי אלך לנשוק אבי ואמי ואלך אתך, אמר לו מה עשיתי לך שתלך עמי, ואז אלישע שחט כל הבקר וכלי הקצירה בשל בו ונתן לאנשים אשר עמו ואכלו. והלך עם אליהו הנביא ואמר לו אליהו בקש מה שאתה חפץ, ואמר לו מה שעשית אתה אני אעשה כפול ממךּ, אמר לו אם תראה אותי איך אעלה לשמים תהיה ככה, ואח"ך באה סערה גדולה ועלה אליהו הנביא באותה סערה לשמים חי, וראה אותו אלישע והיה בוכה, ונעשה הוא נביא ישראל. והנסים שעשה אותם אליהו הוא עשה כפול מהם.
בפרשת השבוע אמר ה' למשה שנותן שכר לפינחס שהשיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי, יש לשאול מהי הקנאה של השי"ת שהתקנא אותה פינחס כשהרג זמרי בן סלוא, והרי היא עבירה מעבירות התורה, ואם מה שעבדו לבעל פעור והרי כאן לא היו עובדים מחמת שישימו אלוה אלא מחמת בנות מואב ומדין, ובמסכת סנהדרין יש מחלוקת בין אביי ורבא אדם שעבד ע"ז מאהבה או מיראה אביי אמר חייב ורבא אמר פטור ואם מחמת הע"ז שעבדו אותה שנקראת מאהבה מחמת בנות מואב ומדין היה לו לאביי להביא ראיה מכאן לדבריו אלא ודאי שלא מהעבודה זרה ולזה מהי הקנאה שהתקנא אותה פינחס מחמת השי"ת?
אולם ידוע שרבי עקיבא דרש על הכתוב את ה' אלקיך תירא את לרבות תלמידי חכמים שצריך לו לאדם לירא מהת"ח כמו שירא מהשי"ת, ומי שמדבר על התלמידי חכמים כביכול מדבר על השי"ת, וידוע מה שאמרו חז"ל שמשה רבינו ועם ישראל מי שעובד ע"ז היו הורגים אותו כמו שאמר הכתוב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש, שהקב"ה אמר למשה שיקח ראשי העם ותדין אותם על מה שעשו עבירות ותתלה אותם לפני כל האנשים ולזה הלכו שבט שמעון שהוא היה תפוס בבנות מואב ומדין לנשיא שלהם זמרי ואמרו לו הם הורגים אותנו ואתה שותק! א"כ במה אתה נשיא, כשזמרי פגש כזבי אמרה לו אני אבי אמר לי לכי למשה רבינו, אמר לה אני כמשה, הלכו היא והוא למשה, אמר למשה זאת מותרת או אסורה אם אסור מי התיר לך צפורה שאף היא ממדין, ר"ל זמרי העיז פניו במשה רבינו ונקרא כהעיז כביכול בהשי"צ, ולזה השי"ת אמר שפינחס התקנא קנאת השי"ת ר"ל שהתקנא על משה רבינו ונחשב כאילו התקנא על כבוד השי"ת.
רבותי! חז"ל בפרקי אבות אמרו הזהרו בכבוד חכמים שעקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכו', ולזה אנו צריכים להזהר בכבוד תלמידי חכמים, אפי' שנראה לנו שהם טועים, ואפי' כשנתווכח בהחלטות שלהם צריכים לווכח אותם בכל הכבוד שהקב"ה אינו שותק על כבוד ת"ח, כמו שראינו בירבעם שעבד עבודה זרה ובשבילו עשרת השבטים עבדו ע"ז ולא קרה לו כלום, וכששלח ידוע על הנביא יבשה ידו, יש בני אדם שאומרים וכי עכשיו עדיין רבנים! איפה הרבנים כרבי כלפון וכרבי פלוני, הדברים הללו טועים, שחז"ל אמרו יפתח בדורו כמשה בדורו, ולזה הת"ח של זמנינו צריכים לכבדם ונזהר שלא להוציא מפינו איזה מלה שמבזית מכבודם.
ונביא מעשה ששמעתי אותו ברדיו 2000 המעשה הזה עבר עליו חודש משקרה, מספר אותו בעל המעשה וכתב אותו באינטרניט שיקראו אותו כל האנשים, מספר שהוא היה ירא שמים וגר בירושלים, התחתן אלא שאשתו לא הביאה ילדים מיד, ואחרי שהלכה לכמה רופאים וברכות מרבנים הגדולים השי"ת נתן לה בן, ואחרי ארבעה שנים הביאה בן אחר, והוא מרוב אהבתו לבניו האנשים היו אומרים לו יש לו שני בנים בן יחיד, יום מימים הילד הגדול בגיל שש שנים בפתע פתאום מצאו אותו יש לו הרבה חמימות, הוליכו אותו לבית חולים, אמרה לו שזה לחשה אותו משהו, ישב בבית חולים אלא שאחרי זמן מועט נפטר, האב והאם היו בצער גדול מאד אלא זהו משפט השי"ת, עברו שבע ימי אבלות האב החזיק בנו הקטן שהוא בגיל שני שנים ונראה לו שיש לו חמימות, אמר לאנשים שלפניו תעשו טובה תראו אותו אם חם באמת או אני עדין דעתי אינה מיושבת עלי מבני הראשון, שלחו ידם בו ואמרו לו שבאמת יש לו חמימות, הלך במהירות לבית חולים אמרו לו אותו מעשה של הבן הראשון, אלא שבפעם הזאת הביאו מוקדם מהפעם הראשונה, הוא כששמע הדברים הללו התחיל לצעוק כשוטה, יש אדם בבית חולים אמר לו למה אתה צועק, עכשיו זמן צעקות, לך והתפלל להשי"ת! מיד לקח מונית והלך לכותל והיה מתפלל ובוכה עד שכל האנשים נעשו עסוקים בו, וכשידעו המעשה שלו היו מתפללים עמו, הוא התעייף ושב לנוח ובפתע חטפה אותו שינה גדולה ולא יכל להשתלט בה, וחלם שאביו ועמו בנו שנפטר שיש לו שבוע, אמר לו למה אתה בוכה בני, אמר לו ממה שקרה לי, אמר לו אתה שהבאת כל זה לעצמך, אמר לו מה עשיתי, אמר לו מה איכפת לך ברבנים, אמר לו מעולם לא הכנסתי עצמי בווכוח על הרבנים, אמר לו לא! יש ויכוח באנטירניט על הרבנים ואתה הטית עם אחד ודברת נוכח השני בדברים אינם מכובדים, ולזה עונשו שיפטרו לו בניו, והשני אף הוא היה נגזר עליו מיתה ולולי הבכיות שלו בכותל והאנשים שהתפללו עמו נתנו לו בשמים רשות כדי שילך אביו ויאמר לו תקן עצמך, והתעורר. מיד נזכר מה כתב וקבל עליו שלא יכתוב עוד אף מלה על הרבנים ושילך לבקש ממנו מחילה, והלך במהירות לבית חולים הביט בבנו ומצא אותו שהתחיל להתרפאות, קרה לרופא וראה אותו שמצבו הולך ומשתפר קצת, ונתעסקו בו ונתרפא, והוא אומר מי יכול להגיע לבנו שנפטר ויבקש ממנו מחילה שלא התעורר בתחילה והצילו, ושלא ידע קודם שיכתוב לגמרי, והוא כותב המעשה שלו כדי שכל האנשים יזהרו בכבוד תלמידי חכמים, ושהשי"ת יסלח לו עוונו. רבותי! יהי רצון שהשקב"ה יעזרנו שלא נטעה בתלמידי חכמים ובזכותם, ושהשי"ת יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *