פרשת נשא

488

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
בסוף הפרשה אחרי שכתב הכתוב הקורבנות של הנשיאים כתב כמה קרבו כולם כל דבר כמה, יש לשאול למה הכתוב כתב לנו כל החשבון הזה והרי כולם קרבו שוה, אפשר לו לאדם לכפול הדבר שנים עשר פעמים וידע החשבון, למה כתב לנו הסה"כ?
 
אולם כדי לתרץ שאלה זאת נתחיל לתרץ שאלה אחרת, בכל יום אנו קוראים רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, מה שהרבה להם המצוות זה מובן, אבל מה ר"ל הרבה להם התורה, אם הכוונה מצות לימוד התורה והרי אפשר לו לאדם לקרות פרשה אחת כמה פעמים נחשב כקורא בתורה?
 
אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על הכתוב זאת תורת החטאת זאת תורת האשם מי שקורא בפרשת חטאת נחשב כהקריב קרבן חטאת ומי שקורא בפרשת אשם נחשב לו כאילו הקריב קרבן אשם וכל מצוה שאדם עושה אותה יקרא הפרשה שלה והקב"ה יחשוב לו כאילו עשה אותה מצוה, וזהו כוונת רבי חנניה כאן שהקב"ה הרבה לנו מן התורה כדי שיתן לנו שכר על הלימוד של המצוה שקוראים אותה כמו שהרבה לנו המצוות.
 
וידוע שחז"ל שאלו למה הכתוב חזר הכתוב הקרבנות של הנשיאים, והרי כולם שוים? ותירצו שכל אחד הביא קרבנו ללא שידע מה מביא חבירו, אלא שעדין יש לשאול והרי אפשר לו הכתוב לומר אותה לנו בפסוק אחד יותר טוב ממה שיחזור שבעים פסוק? אולם הנשיאים אפי' שהביאו שוה הכוונה שלהם לא היתה שוה כל אחד וכוונתו ולזה הכתוב כתב לנו מה הקריב כל אחד לבדו שכשנקרא אנו הקרבנות נחשב לנו כאילו כווננו כל מה שכוונו הנשיאים.
 
וידוע השאלה ששאלו חז"ל בפרשת בחוקותי על ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו אם חמשה ינצחו מאה, עשרה אלפים צריכים חמש מאות, איך יבוא החשבון, ותירצו שזכות הרבים תהיה גדולה יותר, שרק מאה ינצחו עשרה אלפים, אבל חמש זכותם פחות ממאה, ולא ינצחו רק מאה. ואף כאן הכתוב כלל הקרבנות של הנשיאים ביחד כדי כשנקרא אנו אותם יחשב לנו השי"ת כאילו הנשיאים קרבו אותם ביחד, שאז הזכות יהיה יותר גדול ויתן לנו שכר יותר כמו שאמר רבי חנניה בן עקשיה.
 
רבותי! השי"ת מרוב אהבתו אלינו נתן לנו הדבר הכי טוב שיש, אולם אנו כמה פעמים נחליף הטוב הזה בדברים בטלים, השי"ת נתן לנו התורה והמצוות אולם אנו לפעמים תמצא אותנו נחליף התורה בתענוגי עולם הזה. נכון הגוף של האדם גשמי ורוצה להחיות טוב אולם הקב"ה לא אסר ממנו שום דבר, ואף הדברים האסורים יש כנגדם דברים מותרים שהם כמותם, כמו שכתוב בגמ'. אלא שהיצר הרע גבור מאד ותמיד מנצח אותנו, ודברים האסורים מראה אותם לנו שאין הכי טוב מהם, אולם אנו אפשר לנצח כשנחשוב בדברים הטובים שנתנם לנו השי"ת, אפי' שאנו בגלות ומעניש אותנו, הקב"ה שולח לנו ידו להשיב אליו, וכל אדם שיש לו מיחוש ירגיש בזה ובפרט בימינו אלו, שרואים הנבואה של הגאולה שכתבו אותה הנביאים מתקיימת מעט מעט.
 
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו שימו לב אל הנשמה, להבין איך השי"ת שולח לנו ידו ומענישינו באותו רגע ממש, המעשה הזה קרה על אדם חזן ממשפחת החזנים, שהיה לו קול ערב מאד ככל משפחתו שהיתה להם ירושה, והיו אוהבים אותו שיתפלל בהם בראש השנה וכפור, והוא לא היה חפץ ואמר להם עד שיביא בן, שבמשפחתם רגילים שיעלה אחד מהבנים לפני אביו בתפלה ויעזור אותו, ובפרט כשיאמר והכהנים והעם וכו', כורעים כל הקל והחזן בנו יעזור אותו להשיא אותו מהכריעה שעשה אותה, והאנשים היו חפצים לשמוע אותו איך מתפלל יחידי ועושים נחת רוח בקולו, והקול נשמע בכל העיר, והאנשים היו באים לבית הכנסת כדי לשמוע קולו, וכולם היו מתפללים להשי"ת להביא בן, ונולד לו בן בזכות התפלה של כל הקהל בחג חנוכה כשהיה בן שלושים וארבע שנה. בראש השנה שאחריה עלה לבד לתיבה להתפלל, ביום כיפור אין מקום ריקם לשבת בו והביה"כ מלאה כסאות של ילדים עד לתיבה, וקרא החזן וכרע וכשזוקף שלח ידו לעגלה כאילו סומך על בנו, והבן היה בטוח שהוא מעלה אביו, ואף הוא היה לו קול ערב כאביו, ירושה. והאנשים היו חושבים כשיגדל האב הבן ימלא מקומו, ואביו היה שמח ואמר לחביריו אף אם ימות עכשיו ימות שמח שיש מי שימלא מקומו, ואחרי זמן היו מתפללים ביחד ועוזרים זה את זה בתפילה, והבן נהיה הוא שמעלה אביו כשיכרע, ומעולם לא שאל למה, שחשב ודאי מנהג חשוב זה. כשהגיע לגיל עשרים שנה האב קרה אליו ונכנסו לחדר לבד, לבסוף שמעו אותו שאומר לו אינך בני ואיני חפץ לראות אותך עוד, ויצא, והבן נהיה למשורר גדול. הגיע ראש השנה האנשים חשבו שהחזן אינו מתפלל בהם, אלא שהוא התפלל, וחשבו שביום כיפור אינו מתפלל בהם שאין מי שיעלה אותו בזמן הכריעה, אולם ביום כיפור ג"כ עלה לתיבה והיה מתפלל בקול אבל שהניח כל האנשים בוכים, וכשהגיעו לוהכהנים והעם האנשים היו חושבים מי זוקף אותו, אולם שמעו קול מאחור ובנו עלה לתיבה גדל שערו ולבוש כיפה קטנה, וקראו ביחד והכהנים והעם, וזקף אביו. אלא אחר שהעלה אותו אביו דחה אותו והבן יצא בבושה מהבית הכנסת, ובכל יום כיפור קורה המעשה הזה. שמונה עשרה שנה והמעשה הזה חוזר ככה. והבן נראית על פניו הזקנה שהעצב על הבן הגדיל אותו מיד, וביום כיפור כרגיל כשהגיעו לוהכהנים והעם נכנס הבן כשהתחיל לעלות אביו ראה פני אביו צהובים מאד, קרה מיד להביא לו הרופא, אלא שאביו נפטר כבר, ישב באבלות, וכשיצא בא לבית הכנסת לומר קדיש על אביו ונעשה בכל יום בא לבית הכנסת, האנשים שמעו את זה והעיתונים כתבו שהמשורר הגדול חזר בתשובה. שמעו חביריו באו ואמרו לו איך תחזור בתשובה ואביך היה מלבין אותך בכל יום כיפור, אמר להם אתם לא הייתם מרגישים שום דבר כשאביו היה סומך עליו, וכי אביו אינו יכול לזקוף לבד! אלא שהוא היה מרגיש שאביו אומר לו צריך לך כדי שתמלא מקומי, בכל יום כיפור הייתי מרגיש את זה, וכן היה באותו יום כפור על המשורר הזה הוא ובנו והתפללו בקהל, ובנו היה עוזר אותו והיה סומך עליו כשכורעים כשאומרים והכהנים והעם, שבנו היה בא עמו לבית הכנסת כשהיה עולה אביו ויודע התפילה של כיפור.  רבותי! אנו צריכים לדעת גם אנו ככה, השי"ת אבינו הניח אותנו בגלות ויושבים בגלות אולם שולח לנו ידו לשוב בתשובה, כחזן שהיה דוחה בנו אחרי שיסמוך עליו שהבין אותו שהוא צריך לו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו לעשות רצנו ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *