פרשת כי תצא

116

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע יש בה שבעה ועשרים מצוות עשה וארבעים ושמונה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם:  א} לעשות הדין של יפת תואר ב} לתלות מי שברך ה' או מי שעבד עבודה זרה אחרי שנהרוג אותו ג} לקבור הרוגי בית דין ביום שנפטרו ד} להשיב אבדת ישראל ה} לעזור ישראל בהשאת המשה והורידה מן הבהמה או מעל כתיפו ו} כי יקרא קן צפור בדרך והאם רובצת על האפרוחים נשלח האם ונקח הבנים ז} לעשות מעקה ח} לקחת אשה בקידושין ט} מי שהוציא שם רע על אשתו צריך לו לחיות עמה כל ימיו יו"ד} לסקול למי שנתחייב סקילה יא} המאנס יקח אנוסתו יב} כשנצא למלחמה עושים בית הכסא חוץ למחנה יג} בבית הכסא עושים דבר שמכסה הרעי יד} לקחת רבית מן העכו"ם טו} מי שנשבע או נדר יקיים דבריו טז} מי שיש לו עבד שעובד בחקלאותיו יניחהו לאכול מדברים שעובד בהם יז} מי שרוצה לגרש את אשתו יכתוב לה גט חי} החתן ישמח את אשתו שנה תמימה ר"ל לא יסע ויניחנה לבדה יט} להשיב הערבון לבעליו כשהוא צריך לו כ} לתת לעבד שכרו ביומו כא} מי ששכח והניח גדיש בשעת האסיף יניחהו לעניים כב} מי שנתחייב מלקות לוקים אותו כג} מי שנפטר ולא הניח בנים אחיו יקח אשתו כד} אם אחיו לא רצה לקחתה תעשה לו חליצה כה} מי שרואה אדם שרוצה להרוג חבירו צריך להצילו כו} לזכור מה שעשה לנו עמלק כז} להרוג זרע עמלק.
 
ומצוות לא תעשה הם: א} אין למכור אשת יפת תואר של המלחמה ב} אינו מניחה שפחה ג} כשיהיה לאיש משפט מות והומת אין מלינין נבלתו על העץ ד} מי שמצא אבידה לא ישאירה שם וילך אלא יקחה וישיב אותה לבעליה, ואם אינו יודע בעליה יכריז עליה ה} לא נשאיר בהמה של ישראל רובצת תחת משאה ו} לא ילבש כלי גבר על אשה ז} לא ילבש כלי אשה על גבר ח} אם מצאנו קן צפור בשדה והאם על האפרוחים לא נקח האם ט} לא נשים מכשול בביתנו יו"ד} לא נטע דגן בכרם יא} אין אוכלים ואין נהנין מדגן שנזרע בכרם יב} לא נעבוד בבהמה טהורה וטמאה ביחד יג} אין לובשים שעטנז צמר ופשתים יחדו יד} מי שהוציא שם רע על אשתו אינו יכול לשלחה טו} אין עונשים מי שעשה עבירה באונס טז} המאנס אינו מגרש אנוסתו יז} פצוע דכה וכרות שפכה לא יקח בת ישראל חי} הממזר לא יקח בת ישראל יט} גר עמוני ומואבי לא יקח בת ישראל כ} כשנלחם עם עמון ומואב לא פותחים עמם בשלום כשאר האומות כא} אין להרחיק זרע אדום אלא דור שלישי אחרי הגיור יהיה כישראל שלם ויוכל ליקח בת ישראל כב} אין לשנוא מצרי אלא דור שלישי אחרי הגיור יוכל לקחת בת ישראל וחז"ל אמרו אחרי שבא סנחריב ובלבל העולם כל הגרים משהתגיירו יכולים לקחת בת ישראל כג} הטמא אינו נכנס למחנה לוייה כד} אין להשיב עבד עברי שברח מחוצה לארץ לישראל כה} אין מגיירים אותו בדברים כו} אין לוקחים אשה ללא קידושין כז} אין להקריב להקב"ה קרבן אתנן זונה או מחיר כלב כח} אין ללוות ברבית לישראל כט} אין מאחרים בתשלום נדרינו ל} העבד שיש לו זכות לאכול ממה שעובד בו לא יאכל בתוך עבודתו אלא אחרי שיסיים עבודתו לא} העבד הזה לא יתן המאכל לאנשים אחרים ולא יניח בשקו לב} מי שגרש את אשתו ולקחה איש אחר לא יוכל לשוב לקחתה אחרי שגירשה בעלה השני לג} החתן לא יצא למלחמה שנה שלמה לד} אין לוקחים ערבון שעושים בו אוכל נפש לה} אין לקצוץ סימני צרעת לו} אין לוקחים ערבון בכח לז} אין למנוע הערבון מבעליו כשהוא צריך לו לח} הבית דין לא יקבלו עדות קרוב לט} הדין לא יטה משפט גר או יתום מ} אין לוקחים ערבון מאלמנה מא} מי ששכח גדיש בשדה לא ישוב לקחתו מב} מי שנתחייב מלקות אין מכין אותו יותר מ39 מכה מג} אין סותמים פי הבהמה כשעובדת כדי שלא תאכל מד} האשה שמת בעלה ואין לה בנים לא תקח איש זר רק אחר החליצה מה} אין לחמול על מי שרודף אחר חבירו כדי שיהרגהו ואם יש לו אפשרות שיהרגהו יהרגהו קודם שיהרוג חבירו מו} אין להשאיר אצלינו מאזנים או איפה והין שאינם צדוקים מז} אין לשכוח מה שעשה לנו עמלק.
 
בפרשת השבוע רש"י ז"ל פירש על הפסוק שהסמיך דין יפת תואר למי שיש לו שתי נשים האחת אהובה ואחת שנואה אינו יכול לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור, ודין של בן סורר ומורה לומר לנו שמי שלוקח יפת תואר סופו לשנאתה וילד ממנה בן סורר ומורה. יש לשאול למה רש"י הצטריך לפרש הפירוש הזה, ר"ל מהי השאלה שהיתה נשאלת לו ובשבילה פירש הפירוש הזה?
 
אולם ידוע דין הירושה האדם אינו יכול לתת ירושה לאחר עם בניו, אבל יכול לכתוב מה שרוצה למי שירצה בדין מתנה או מקח וממכר, ולזה רש"י נשאל לו אם יש לו פתרון כזה מה כתב לנו הפסוק שאינו יכול לתת הבכור לבן האחר כדי שיקח פי שנים בירושה והרי יכול לתת לו מתנה או יכתוב לו במקח וממכר? ולזה רש"י פירש שהכתוב כאן רוצה ללמדנו דבר אחר.
 
אולם יש לשאול הכתוב נתן טעם למה אינו יוכל לתת הבכורה לבן האחר, שהבן הבכור האמיתי יודע עצמו שהוא הבכור ויש לו זכות ליקח פי שנים, ר"ל הטעם מחמת שהוא יודע ואם היה אינו יודע או אביו אינו מלמדו יוכל לתת הבכורה לאחר? ועוד  אפי' שהוא יודע אבל אינו רואה שאביו אינו אוהב לא אמו ולא הוא, היה לו לומר רק אינו מראה עצמו לפני בנו?
אולם הכתוב רצה ללמדנו שהבן משים האחריות על אביו ויש לו זכות, שאומר אני איני מבין כלום, איני יודע רק שיש לי זכות ליקח פי שנים ומי אמר לאביו שיקח יפת תואר
ו
הדבר הזה נלמד ממנו שהבנים כשיהיו אינם טובים האחריות הראשונה היא על ההורים, נכון האדם כשיגדל צריך לו לתקן עצמו אפי' שהוריו לא חנכו אותו יפה, אבל האחריות הגדולה על ההורים אם לא חנכו בניהם היטב ונענשים על זה בשמים. ונביא מעשה שסיפר אותו אדם ירא שמים, פעם עלה על האוטובוס, ובתחנה שאחריה עלתה וישבה לפניו בת שמלבושה אינו צנוע, הוא הפך פניו, אלא שהבת היתה מבוהלת ורוצה לשוחח עם איזה אדם שיהיה, והתחילה לספר לו שאביה כמה לילות יבוא ויפריע לה בחלום, ובכל פעם מצווה אותה כדי שתחליף מלבושיה ותלבש מלבוש צנוע, והיא בתחילה היתה אומרת חלומות שוא ידברו, אלא שכשחזר החלום כמה פעמים התחילה לפחד, אלא שהיא לא יכלה ללבוש מלבוש צנוע שלא התרגלה בכך, ובחלום האחרון אמר לה אביה שאם לא תתקן עצמה באותו יום בשעה חמש בערב היא תמות. הם עדין מספרים ועצר האוטובוס וירדו שניהם, והיא מרוב ההבהלות שלה עברה בכביש ללא לראות אם מכונית עוברת ופגעה בה מכונית ומיתה מיד. ראה בשעון שלו ומצא בשעה חמש בדיוק. כאן אנו שואלים מהו הדבר שהניח האב לצער עצמו ולבוא לבתו, ולא רק זה בלבד אלא הוא גורם לה מיתתה, אם אינו בצער גדול מאד.
 
ונביא מעשה אחר שיש תלמיד יתום בישיבה גדולה, שכל רבותיו התפלאו בו שבכל יום יבוא וכבר שגור בפיו הלמוד שלומדים אותו באותו יום היטב היטב, הם בתחילה חשבו שהוא מכין שיעוריו בבית, אלא שמצאו אותו אפי' דברים שלא היו לומדים אותם יודע אותם. אחד מרבותיו קרא לו ושאל לו על המעשה שלו, הבן השיב לפי תומו שבכל לילה אביו בא אליו בחלום ומכין לו כל שיעוריו. וכאן התפלא יותר הרב שהוא יודע שאבי הבן עם הארץ מנין למד כל זה, לא נח רק אחרי שעשה שאלת חלום, ובא אליו אבי הבן בחלום ואמר לו שהוא באמת עם הארץ אלא שהוא יש לו בן יחיד ומשגדל קצת היה רץ בכל כוחו ויותר כדי ללמדו תורה ויהיה ירא שמים, ולזה מהשמים נתנו לו רשות שיבוא וילמד בנו בכל לילה. וכשאמר להם שהוא אינו יודע ללמוד היו מלמדים אותו ביום מה שבנו קורא למחר. כאן אנו רואים השכר למי שמשתדל ללמד בנו יראת שמים שיעזרו אותו מן השמים, חוץ משכרו הגדול שכל מלה שקורא אותה בנו וכל מצוה שעושה אותה יש לו חלק ממנה.

רבותי! חנוך ילדינו צריך שיהיה מדברים הראשונים שלנו, משעודם קטנים, ובפרט אחרי שיגדלו קצת, ובפרט אחרי שיצאו מבית ספר לעבודה, שאז הגיל הקשה של הבנים ובפרט כשרצים על הכסף שאז הזמן היותר קשה לבנים, שאם לא ימצא מי שמראה לו הדרך הטובה יטבע מאד ולא ידע איך לצאת. ולא נאמר אנו בעירנו ברוך ד', ולא נירא על בנינו, הנה הזמן התחיל להתקשות יותר ויצר הרע התחיל להתגבר יותר שהזמן הזה הוא ימי המשיח והוא רוצה להרחיקו ממנו. נכון שעכשיו יש חזרה בתשובה גדולה מאד בעולם ברוך ה', אבל האפשרות של הבן כדי שיצא מדרך הטובה מצויה יותר, ולזה צריכים לשים עינינו על בנינו ונזהר עליהם ותמיד נראה להם הדרך הטובה. לא יאמר האדם בני גדל, האדם אינו יודע אימתי יגדלו בניו, ואם הם יטעו ההתלוננות לא עליהם שלא מצאו מי מוכיח אותו רק עלינו שלא שמנו לב עליהם, ואיננו יכולים להתרחק מהאחריות הזה, אם בינינו ובין עצמינו ואם בינינו לבין השי"ת. ולזה צריכים לחנך בנינו בדרך שאם מסכימים לה שכל בן וחנוכו. יהי רצון שהשי"ת יעזרנו לגדל בנינו על אהבת ה' ויראת שמים, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *