פרשת כי תבא

79

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע יש בה שלשה מצוות עשה ושלשה מצוות לא תעשה. מצוות עשה הם: א} לקרות פרשת בכורים כשנביא הבכורים לבית המקדש, והבכורים הם אדם יכנס לגנו ימצא התבואה התחילה לגדל פירות יקשור הפרות הראשונים באיזה דבר וכשיקצוץ התבואה אחרי שתתבשל הפירות שקשרם יולכם לבית המקדש ואין עושים בכורים רק משבעה מינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ב} ביום האחרון של פסח בזמן מנחה בשנה הרביעית של השמטה ובשנה השבעית שהיא השמטה שאז הפרשנו כבר המעשר ומתנות הכהונה והנשאר ישרפו אותו קודם יום האחרון של פסח עושים ודוי שלא אכלנום והוא שאומרים בערתי הקדש וכו' ג} ללכת בדרכי ה', חז"ל פירשו כשם שהקב"ה חנון ורחום ארך אפים וכו' אף אנו נהיה כמוהו. ומצוות לא תעשה הם: א} האדם שהוא אונן לא יאכל מעשר שני, והאונן דאורייתא הוא מי שנפטרו לו אחד מקרוביו שצריך לישב עליהם שבעה ימי אבלות ביום ראשון נקרא אונן דאוריתא ובלילה אינו נקרא אונן דאורייתא ב} אין אוכלים מעשר שני בטומאה ג} אין עושים צרכינו במעשר שני או בכסף שפדינו אותם בו בדברים שאינם לאכילה ושתייה ומשיחה, והלינה והמלבוש ודברים אחרים ישלמם מכיסו ואין משתמשים בו בדבר שאינו כדרכו משל יין למשחה שהמשחה לא נעשית רק בזית.
פרשת השבוע יש בה שלשה דברים: א} פרשת בכורים ב} לומר הקללה והברכה על הר עיבל והר גרזים ששה שבטים בהר זה וששה שבטים בהר זה, והכהנים והלויים וארון הקדש בין שני ההרים ופונים הכהנים והלויים נגד הר גרזים ואומרים ברוך וכו' והכל עונים אמן, ואח"ך פונים נגד הר עיבל ואומרים ארור וכו' והכל עונים אמן. ג} פרשת התוכחה שבה הקב"ה אומר לנו אם תשמעו דברי הנני נותן לכם כל הטוביות שבעולם ואם לאו להפך.
אולם הביכורים הם כשאדם יכנס לשדהו ורואה העצים התחילו לגדל פירות הראשונה שמוציא אותה יקשור אותה באיזה דבר כדי שיכירנה כשתתבשל, ואלו הם הביכורים. ר"ל כשיכנס לשדה אפשר שימצא רק אחת ואפשר שימצא מאה, ואם מצא רק אחת ר"ל שהעץ אינו מגדל רק מעט ואם מצא מאה ר"ל העץ מגדל הרבה פירות. וא"כ הביכורים הללו הם מהשי"ת שהוא המחליט כמה יביא האדם, כשהקב"ה ישים לו בלבו כשילך לשדהו אותם שהחליט השי"ת שיהיו ביכורים, ולא כתרומה שיתן מה שנדבו לבו, וחז"ל הם שעשו בה שיעור, או המעשר שמתחילה החליט לשלם עשרון משא"כ הביכורים מה שמוציא בשדה יביאם בין אחת ובין מאה, ומשם תשרה הברכה על העץ והבעלים לא שלמו כלום מכיסם, כמו שאמרו חז"ל שהשי"ת מר"ה מחליט כמה כל אדם מרויח, חוץ מההוצאות של השבתות והמועדים ותלמוד תורה וצדקה ודברים של מצוה, שאלו אינם בכלל החשבון. הדבר שעשה אותו האדם בביכורים הוא הליכתו לבית המקדש.
ולזה השי"ת קשר הביכורים בכניסת ארץ ישראל לומר לנו כמו שארץ ישראל אינם יכולים להיכנס לה רק כשישראל צדיקים כמו שמצאנו במעשה המרגלים שלא כנס אף אחד, וכן במלחמת העי, שזכות יהושע לא עמד להם כשעכן לקח מן החרם שיהושע לא יצא עם ישראל למלחמה, אף הטוביות של העץ תלוי ביראת שמים. ולזה כשאדם מביא ביכורים וכל ישראל קדושים ודאי מצא הטוב והברכה בשדהו, צריך לו להודות להשי"ת ואומר ארמי אובד אבי וכו' שממנו נראה שאנו אין בידינו כלום והכל ביד הקב"ה. ולמה רק הביכורים? הפסוק רצה לומר לנו שהדבר הזה צריכים ללמוד אותה מתחילה, משהתחלנו לעבוד ורואים את הכסף בין רב בין מועט, צריכים לדעת שלא בכוחינו עשה את כל זה רק השי"ת הוא שנתנם לנו מתנה, ואם מזכותינו אינו מגיע לנו כלום ואם מכוחינו או מדעתינו אין להם שום ערך.
רבותי! הדבר שמדברים עליו היום כל האנשים יודעים אותו, ומי שתאמר לו על זה אומר לך ודאי. כל האנשים יודעים שהרכוש ביד השי"ת, שהוא הרוכש מה שחפץ ולמי שחפץ. נכון שהאדם צריך לו לזרז עצמו ולעבוד, שהשי"ת ברא העולם שתלך בדרך הטבע, אבל יש אנשים שעובדים הרבה ומרויחים רק מעט ויש אנשים שעובדים קצת ומרויחים הרבה. למה? אף אחד אינו יכול לומר חכמתו היא שעשתה כל זאת. כולנו יודעים שלולי הברכה של השי"ת האדם אינו יכול לעשות כלום. ולזה צריכים שלא לאבד המצוות שנאמר יש לנו עבודה ועסוקים, אם נאבד איזה זמן בקריאת התורה למשל צריכים לבטוח שאותו זמן לא החסרנו אותו מעבודתינו רק צריכים שמונה שעות לסיים עבודתינו נסיים אותה בשבע שעות. והדבר הזה אני מרגיש בו בעבודתי.
וידוע המעשה שיש שני צורפים שכינים בחנויות אחד היה פותח מוקדם והאחר אינו הולך לחנותו רק אחרי שיקרא חק לישראל וקצת ארבע אמות הלכה שהיו לומדים אותה בבקר, ושכינו תמיד מוכיח אותו ואומר לו אפשר לך ללמוד בלילה, שמאבד הרבה מקיחות וממכרות, והשני אומר לו השי"ת הוא הנותן. פעם בא לו שכינו ואמר לו ראה מה קניתי היום, יד של כתיתה במחיר של נחושת, ואם פתחת מוקדם אפשר שהיית קונה אותה אתה, אמר לו ה' יוסיף לך יותר וכמו שנתן לך יתן גם לי. אחרי קצת זמן חזר בעל היד והביא כתית ומכרו לשני, אמר לחבירו ראה אם באתי מוקדם לא קניתי רק היד ואינו יכול לומר שזה זהב לעשות קדוש השם שחבירו קנה היד ויהיה חלול השם. מזה נלמד שלא כוח האדם מביא הכסף רק ברכת ה' היא תעשיר. האדם לפעמים עובד עבודה ואינו יכול לתקנה כראוי מאבד ע"ז כמה שעות אם הלך ועשה מה שראוי לו לעשות ולמד שעה אחת יותר טוב, חוץ מהזכות של התורה שהיתה יכולה לעזור לו כדי שלא יתרגז בעבודה, ובפרט האדם אם יש לו זמן קבוע ללמוד ויבטל אותו מחמת העבודה, שדבר זה רע מאד, כשקבע שלושה ימים רצופים נחשב כעשה נדר ללמוד, ונדר קשה מאד. נכון שהאדם מבוהל על הכסף ויש דברים שחז"ל התירו בהם כשריפה בשבת שיכול לומר לגוי ברמז מי שמכבה אותה אינו מפסיד, ולפעמים קורה האדם יתפס בעבודה ואינו יכול לבטל ממנה, אולם פעם מאלף, לא יבוא ללמוד רק בזמן שימצא עצמו פנוי, ואיזה עסק שיהיה יעשה אותו רק בזמן הלמוד, זה נקרא חוסר אמונה בשי"ת שהוא נותן לכל אחד רכושו.
ונביא מעשה לדעת ממנו ביאור המלה הזאת היטב, המעשה הביאו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם, ר"ל המעשה אמיתי וסיפר אותו האדם שקרה עליו המעשה, האדם הזה בתחילת חייו היה עובד במפעל אלא שמצא עצמו שאם ילך בדרך הזאת יטרח מאד, ולזה התחיל לחשוב איך יוכל לשפר מצבו, ועלה במחשבות והתחיל לעבוד, בתחילה הצליח והביא גם עבדים לעבוד אצלו מעט מעט עשה מפעל קטן, והיה תמיד עושה רעיונות חדשות חוץ מהסחורה הישנה שתמיד היתה נמכרת, אלא שלפעמים הכניס פועל חדש שהפצירו בו חביריו שאמרו לו שהאדם הזה מצטרך לעבודה ויעשה מצוה כשישעבד אותו. ואפי' שבתחילה לא מצא חן בעיניו אלא שהכניסו בשבילם. אלא שאחרי זמן מועט הרגיש שיש שנוי בהתנהגות של עבדיו, בחן בדבר ומצא שהאדם הזה ממלא לב העבדים עליו, ואמר להם שצריך שיתן להם חלק בריוח שהם העובדים. גרש אותו, אלא כשהוציא הסחורה למכירה שהיה מוכר כל סחורה בזמנה, משל בימי פסח מוכר השבאת, מצא שיש מי שהקדימו ומכר סחורה כמות שלו בחצי המחיר, ואפי' השם של החברה דומה לשלו, משל צאניו במקום צוני. נכון מיני העור והעצים אינם דומים אבל המראה שוה, וכל פעם עושים ככה. הלך לרב וספר לו על הכל. הרב כעס עליו מאד ואמר לו האיש הזה אין לא ביישנות זה נקרא השגת גבול, ולא תירא ה' עמך והנה השי"ת יענש אותו שאין לו אמונה בשי"ת שיכול להביא לו פרנסתו בהיתר ועושה בדרך של איסור. מדברי הרב נח לבו מעט, אלא שהוא רוצה דרך להנצל ממנו, שאפי' הרעיונות החדשים שעלו לו ושהתחיל לעבוד אותם קודם שיסיים עבודתם יורידם האחר בשוק. וידע שיש שותפות בדבר שהיו מוציאים סודות העבודה שלו, ושהוא הבטיחם שיתן להם חלק, והיה כך חמשה שנים. וכל פעם ילך לרב וינחמנו קצת. פעם באה חברה מיון בעבודה אינה תלויה בעסקה, והוא היו לו קצת כסף מונחים בבנק נכנס עמהם בדיווחים כדי שיקבל הוא העסקה הזאת, אלא שכשהגיע הזמן שהסכימו בו כדי שיחתמו על המקח וממכר, הלך למשרד שלהם אמרו לו שהקדימו אדם אחר והסכימו עמו בפחות ממה שאמר להם הוא. בחן מי הוא ועלה חבירו הרגיל בו. כעס הרבה ולא ידע מה לעשות. אחרי ימים יצא בעתון שאותה חברה היא חברה מזוייפת, והשדה שרצו לעשות בה העסקה ושקנה אותה חבירינו הכל שקרנות רק תחבולה, שאחד מהם עשה עצמו כאילו היא שדהו ומכרו אותה לו וברחו בכל הכסף שהיו הרבה כסף שירד הוא מנכסיו ונהיה חייב לשלם הרבה לבנקים, חוץ מהביישנות עם האנשים שהכניסם בשותפות עמו. מכאן אנו צריכים להבין כמה השי"ת מחכה לאדם, וכשאינו מתעורר יראה לו שהוא נותן מה שרוצה למי שירצה. יהי רצון שהשי"ת יתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *