פרשת חקת

149

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
בפרשת השבוע יש כמה שאלות: הפסוק אמר זאת חקת התורה, ר"ל שרק זו היא החוקה של התורה, אולם אנו יודעים שיש הרבה חוקות בתורה ככלאים למשל, וכמו שנמצא הפסוק אומר אם בחוקותי תלכו ר"ל הרבה חוקות, א"כ מה ר"ל חקת? ועוד חקה ז"א אין בה טעם אלא שאנו רואים שרבותינו ז"ל כתבו טעם שתבוא הפרה ומקנחת העון של בנה העגל שעשו ישראל, ר"ל שיש טעם, רש"י ז"ל אמר שהאומות העולם אומרים מהי המצוה הזאת, ולזה כתב חקה שלא תחשוב על הטעם, מאמיתי אנו חושבים מה אומרים לנו אומות העולם אם היינו שומעים לדבריהם הנה בטלנו בכל התורה כולה מלפנים?
 
אולם ידוע שאנו יודעים טעם אותה מצוה כפסח מחמת שיצאנו ממצרים, צריכים לחשוב שעושים המצוה מחמת שהשי"ת צונו ולא מחמת אותו טעם, רק לעשות נחת רוח להשי"ת, ולפעמים הדין או הטעם שיודעים אותלו שאינו מתיישב בדעתינו הקצרה עכ"ז צריכים לקבל אותו, שאנו דעתינו קלה ואין מבינים, ובדברים אלו יתיישבו כל השאלות, זהו מה שאומר הכתוב זאת חקת התורה החקה היא כל התורה אשר צוה ה' את משה ר"ל שאנו נקיים המצוות מחמת שהשי"ת צוה למשה, חז"ל אמרו שפרה אדומה יש בגה טעם כדי שתמחל עון העגל, אולם עכ"ז צריכים לקבל אותה כחוקה, ורש"י ז"ל סיים ואמר לנו שאם נקבל המצוות לפי טעמם אז באים אומות העולם ויתלוצצצו עלינו ואפשר שנתחיל לחשוב על המצוות לפי דעתינו הטועה, ולזה השי"ת אמר לנו שלא נחשוב על טעמי המצוות אלא נקיים אותם כגזירה מהשי"ת ולא כוונתו רק על המצוה הזאת בלבד אלא על כל התורה.
 
רבותי! היותר דבר שהאנשים הולכים בו לפי דעתם היא המחלוקת, שכל אחד אומר אני צודק, אם תאמר לו התורה אמרה אסור לעשות מחלוקת יאמר לך התורה אין כוונתה על מקרה שלי, אלא שאנו צריכים להבין שהתורה לא הבדילה במצוות, מה שהוא מותר מותר ומה שהוא אסור אסור, וכל האנשים שוים וכל המצבות שוים, ומעשה המחלוקת הוא אף מהמוח של האדם אפשר להבין כמה דברים מקולקלים יוצאים ממנה, שאין דבר שהוא מחריב כמחלוקת, ודעות האנשים אינם שוים ותמיד כל אחד ודעתו, אולם כדי שימצאו פתרון צריכים שישבו ביחד ויתווכחו במעשה שמביא להם המחלוקת, ומי שימצא עצמו טועה יבקש מחילה מחבירו, שמי שהרשיעו אותו אם יבואו ויבקשו ממנו מחילה מרגיש בנחת רוח גדולה מאד.
 
ונביא מעשה שכתבו חיים וולדר בסדורו אנשים מספרים על עצמם חלק ג', המעשה הזה מספרת אותו אשה שהיא בגיל 62 שנה, שהיא היתה בת טובה וקולה אינו נשמע ואף בכיתה היתה יושבת בספסלים האחרונים שהיתה מרגישה עצמה שאינם נצרכים לה בשום דבר, כמו שאנו אומרים הולכת תחת הקיר, כשהיתה בת שמונה שנים אחותה הביאה לה תמונות של משוררים ושחקנים ואמרה לה תחביאי אותם אצלך ולא תתני אותם לאף אחד שאלו דבר טובים מאד ואינו מגיע להם אחד רק בקושי, הבת לקחה אותם ושמה אותם בילקוט שלה והוליכה אותם לכיתה וקראה לחברותיה והיתה מראה להם שהרגישה שיש לה דבר מעוניין בפעם הראשונה בחייה, אחד מהבנות אמרה לה שזה אסור בבית ספר שלהם ואם המורה רואה אותם תענש אותה, כשנכנסו לכיתה המורה אמרה להם שהביא בודקת כל הילקוטים שלהם, ונתכוונה לה והריקה לה הילקוט שלה ונפלו התמונות לקחה אותם ואמרה לה מה אלה, היא היתה מקוה שתבלע אותה הארץ ולא תשאר במעמד כאלה, ולקחה אותם המורה וקצצה אותם להרבה קטעים וצותה אותה שתאסוף אותם ותשים אותם באשפה, ועשתה ככה ושבה למקומה וכל הבנות מביטים בה ומשחקים, וחזרה כמו שהיתה הולכת עם הקיר עד שסיימה לימודיה והתחתנה עם אדם כמותה וחיה חיים טובים, אלא הדבר שהיה קץ לה כשהיתה זוכרת אותו מעמד והיו עיניה יורדים דמעות, וכשספרה המעשה לאישה ולאיזה אנשים הקרובים לה היתה חונקת אותה בכייה, שהיא לא היתה יודעת שאסור דבר זה בכיתה וחושבת למה המורה לא קראה לה לבדה ותאמר לה שזה אסור, וכשקראה מעשה בסדור רנשים מספרים על עצמם חלק א' הכותרת שלו אין מחילה חשבה שתטלפין למורה שלה, אלא שהיא בגיל 62 שנה וודאי המורה שלה מתה, פעם אמרה אנסה, לקחה מחברת שיש בו מספרי הטליפון ומצאה המספר שלה וטלפנה אותו ומצאה אותו מצלצל, אמרה מאה אחוז בניה, וכשענתה אותה אשה אמרה לה פלונית מצויה אמרה לה אני, אמרה לה היית מורה אמרה לה יש לי שמונה עשרה שנה משבטלתי הלמוד, אמרה לה רוצה לבקר אותך אמרה לה בואי, הלכה לה מצאה אותה בגיל 78 שנה שהיא היתה גדולה ממנ בשש עשרה שנה וכשהיתה מלמדת אותה היתה בגיל 24 שנים אלא שהיא היתה קטנה היה נראה לה שהמורה גדולה מאד, ספרה עמה באותו ענין אמרה לה שהיא שכחה אותו ענין ואינה זוכרת אותו, אולם ודאי היא טועה, אפי' שאם היתה יודעת החוק ועשתה נגד החוק לא היה לה לעשות ככה עמה והמורה בקשה ממנה סליחה, וכשחזרה הרגישה בנחת רוח גדולה מאד, ומאותו יום לא היה מרגיש אותה עוד אותו מעשה לגמרי, והיא אומרת לאנשים אם תטעו ותבקשו סליחה הנכם עושים נחת רוח גדולה מאד לאותו שהרשעתם אותו, זה מעשה שעבר עליו 55 שנה ונשאר בלב, א"כ מה נאמר אנו אם נריב חבירינו אחרי שנתים או שלוש שנים וכי ישכח מה עשינו בו! הענין הזה גדול מאד נשאיר כל אחד יחשובו לעצמו. יהי רצון שהקב"ה יעזרנו להרחיק מן המחלוקת ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה. 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *