פרשת חיי שרה

723

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע מספרת כששרה שמעה שיצחק אבינו לא נקרב לקרבן ובמקומו נקרב כבש נפטרה מגודל שמחתה. ובא אברהם אבינו לעשות הספד ויבך עליה. חז"ל אמרו למה ולבכתה "הכ"ף שלה קטנה? ותירצו ששרה אמנו חוץ מיצחק ילדה בת ונפטרה עמה. וכשנגרעו "הכ"ף של ולבכתה תהיה ולבתה. שאברהם אבינו בא לעשות הספד לשרה ולבתה. וכשאברהם אבינו האריח המלאכים השור שהוא שוחט אותו ברח לו ונכנס למערת המכפלה וראה שקבורים שם אדם וחוה. ושם פתח גן עדן התחתון. ולזה עתה כשקובר את שרה אמנו רצה לקנות מערת המכפלה ולזה הלך לבני חת ואמר להם שרוצה לקנות מהם שדה ועושה אותה בית החיים. אמרו לו תקח איזה מקום שתרצה. אמר להם רוצה שתקראו לי לעפרון שימכור לי השדה שבה מערת המכפלה. ועפרון היה עמהם שם ואותו יום שמו אותו לנשיא עליהם, שהקב"ה הניח אותו ככה כדי שאברהם אבינו לא יצטרך לדבר עם איש שהוא ככל האנשים אלא יצטרך לדבר רק עם הנשיאים. בתחילה עשה עצמו איש טוב לב מאד ואמר לו אתן אותה לך מתנה אמר לו אני רוצה לקנותה. וביקש ממנו מחיר יקר מאד ושלם אברהם אבינו וקבר שרה במערת  המכפלה.
 
ואח"ך הפרשה מספרת שאברהם אבינו זקן ורוצה ליקח אשה לבנו ליצחק וקרא לעבדו אליעזר והשביעו שלא יקח אשה ליצחק מבנות כנען שקלל אותו נח ואמר לו לך לארם נהרים וקח לו אשה ממשפחתי, ואמר לו אליעזר ואם לא תאבה האשה הוליכו לשם! אמר לו לא, ויקח אליעזר עשרה גמלים מלאים כל טוב ונקצר לו הדרך ובאותו יום הגיע לארם נהרים. והלך לפני עין המים ואמר עתה יוצאות הנערות לשאוב מים, והיה הנערה אשר אמר אליה אטה נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אדע שאותה האשה לבן אדוני ושחיא ממשפחת אברהם שידוע בגמילות חסדים, עודנו מדבר והנה רבקה יוצאת אמר לה תני לי לשתות ואמרה לו שתה וגם גמליך אשקה. ותשק אותו ותרד ותמלא כדה ותשק גם הגמלים, אח"ך נתן לה נזם זהב ושני צמדים על ידיה. ויאמר לה בת מי את, ואם יכולים לארח אותי בביתכם ותאמר לו בת בתואל אנכי ויכולים לארח אותך בביתנו. והלכה לאמה והראית לה מה שנתן האיש, ואליעזר שמח מאד שהאשה היא ממשפחת אברהם. ולבן כשראה מה שהביאה אחותו ומה אמרה, הלך במהירות להביא האיש לבית והכין לו מאכל, ואמר לו לא אוכל רק אחרי שאספר, אמר לו תספר, ולבן הניח לאליעזר סם המות במאכל כדי שימות ויקח הרכוש שהביא אותו. וכשאליעזר היה מספר הקב"ה שלח מלאך והחליף הצלחת של אליעזר בצלחת בתואל, שבתואל היה לא אוהב שאליעזר יקח עמו רבקה, וספר להם אליעזר מה קרה ושבא לקחת רבקה. ואמר להם שהוא בתחילה היה חפץ לקחת לו בתו, ומחמת שאברהם לא רצה לבנו רק ממשפחתו הצטרכתי לשמוע דבריו, ועתה אם אתם נותנים לי הבת מוטב ואם לאו אחזור והתחתן לו בבתי, אמרו לו מוטב. וישבו לאכול ומת בתואל בסם המות. ובבקר אמר להם תנו לי רבקה כדי שאחזור לארצי אמרו לו תשב הנערה אתנו ימים ואח"ך תבוא לקחתה, אמר להם לא! יצחק גדל והוא בן ארבעים שנה וצריך לו להתחתן, אמרו לו נשאל את הנערה, ושאלו אותה ואמרה להם אלך עתה, ואם אינכם חפצים אני אינני שומעת לכם ואלך, והלכו. ובאותו יום הגיעו לישראל, ויצחק הלך להביא קטורה שהיא הגר כדי שיקחה אברהם, ועצר בשדה להתפלל, וראתה אותו רבקה ואמרה לאליעזר מי זה? אמר לה יצחק, ומהבושה נפלה מעל הגמל ותקח הצעיף ותתכס, ויקחה יצחק ויביאה לאהל של שרה אמו. וכששרה היתה בחיים היה נר דלוק מיום שישי ליום שישי והיתה ברכה בעסת הפת והיה ענן על האהל, וכשנפטרה הכל כלה, וכשנכנסה רבקה לאהל שרה הכל שב. ואברהם אבינו הביא ששה ילדים אחרים מקטורה ונתן להם מתנות בחייו וישלחם מעל יצחק בנו, ונפטר בגיל מאה ושבעים וחמש שנים ויקברו אותו יצחק וישמעאל.
 
בתחילת הפרשה הפסוק אמר ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, רש"י שאל למה כתב שנה בכל פעם היה יכול לומר רק מאה ועשרים ושבע שנים? ותירץ לומר לנו ששרה אמנו היתה בת מאה כבת עשרים שבבית דין של מעלה אין מענישין רק מעשרים שנה ומעלה ר"ל שלא היה לה עוון. ובת עשרים כבת שבע ביופיה, יש לשאול מה איכפת לנו לדעת ששרה אמינו היתה יפה או לא כדי שירמוז לנו הכתוב? ועוד ללא שירמוז לנו הכתוב, כשקוראים שפרעה ואלימלך שהיו מלאכים, ושרה כשלקחה אבימלך היתה בת תשעים והיו רצים אחריה לקחתה נדע שהיתה יפה מאד, א"כ למה הפסוק רצה לרמוז לנו יופיה?
 
אולם כדי לתרץ שאלות הללו נתחיל לבאר מלה אחרת בפרשה של השבוע שעבר כשהמלאכים שאלו אברהם איה שרה אשתך אמר להם הנה באהל, רש"י ז"ל אמר צנועה היא, יש לשאול וכי שרה מעולם לא יצאה מהאהל שלה כדי שיאמר לנו שהיא באהל ומי שהוא יושב באהל ר"ל צנוע? ועוד שאפשר באקראי היתה שם באותה שעה? ועוד שאח"ך הפסוק אמר ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו ר"ל לפני הפתח איפה צניעות כאן, אם הצניעות אינה אלא באהל?
 
אולם רש"י ז"ל הבין שאברהם אבינו רצה לומר שהיא צנועה ממה שהיא יושבת בפתח האהל, ואברהם אמר להם באהל, למה לא אמר להם פתח האהל? לומר להם שהיא צנועה ואפי' שהיא לפני פתח האהל לא ר"ל שאומר להם איפה היא אלא רצה לומר להם שהיא צנועה, ולא תבוא אצלכם שאתם שואלים עליה, ולמה אמר להם אברהם ככה? משום שהם שאלו איה שרה אשתך ר"ל שחפצים לראותה, אז האשה צריכה שלא תניח אותם לראותה כדי שלא יעשו איסור, וזהו למה כשאמרו לו איה  אמר להם צנועה היא.
 
וזהו מה שרצה לרמוז לנו הפסוק ששרה בת עשרים כבת תשע, רש"י ז"ל אמר ליופי ר"ל כמו שבת שבע שנים אין מביט בה אף אחד, שרה אמנו כשנהיית בגיל עשרים לא הניחה אף אחד לראותה, ולא כוונתו שרוצה לומר לנו שהיא יפה, אלא רצה לומר לנו על צניעותה שהוא היסוד של האשה, ואמרה לנו עתה ללמדנו דבר אחר, כשהאשה תהיה צנועה תביא ילדים יראי שמים כשרה אמנו שהביאה יצחק שקרב עצמו להקב"ה.
 
רבותי! הכתוב לא רק כאן מצוינו על הצניעות אלא אף בהרבה מקומות חז"ל כתבו הרבה על הצניעות של האשה, ואמרו לנו שהיא היסוד של חנוך הבנים כדי שיהיו יראי שמים. האדם אומר ברוך ה' בעירנו נשינו יש להם הצניעות ויראת שמים. נכון, אבל יש דברים שהנשים אינם יודעים אותם ונראים להם שהם מותרים. משל השער הקצוץ וגלוי מאחור זה איסור גמור, או המלבוש הצר אף הוא איסור גמור. בדרך כלל האשה צריכה להיות בין בבגדיה בין בישובה או בדבורה או מהאיפור אינה מושכת עין האיש להביט בה, הצניעות לא ר"ל שהאשה צריכה שלא תצא מן הבית כלל, שאפי' שבמשלי כתוב בת מלך פנימה ר"ל בת המלך ובנות ישראל הם בנות הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים, אלא שדבר זה בזמנינו בלתי אפשרי, אולם האשה לכל הפחות צריכה שלא תמשוך עין האנשים. וכמו שידוע שיש רב בימי הגמ' מצא אחד מן התלמידים שעשה נקב בכותל של ביתו ומביט משם, אמר לו מה אתה רואה? אמר לו בתו יפה מאד והוא לא הגיע לעיון המדוייק כדי שהרב יתנה לו, ולזה לכל הפחות יביט בה, נכנס הרב לביתו ואמר לבתו שובי לעפרך שהאנשים מכעיסים את ה' בגללך, ונפטרה בתו.

אנו אין יכולים להגיע לרב הזה, אולם צריכים להוכיח את נשותינו כדי שלא יכעסו הקב"ה במלבושים או באיפוריהם, לא ר"ל שילבשו בגדים בלויים או שלא יקשטו עצמם כלל, אלא ילבשו מלבוש צנוע, איפור שאינו מושך העין. הבנות אומרים משום שהם רוצים להתחתן אבל הנשים אין להם סבה שיכעסו את ה', הפסד ולא ריוח, ולזה אנו צריכים להבין את נשותינו ולומר להם על גודל האסור, ונבין אותם כשיתקנו עצמם הקב"ה יתן לנו הטוב והשלום והבריאות, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן. 



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *