פרשת וירא

34

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
פרשת השבוע מספרת שאברהם אבינו היה מקיים מצות הכנסת אורחים באהבה גדולה, ובכל יום היו באים אורחים לביתו והיה שמח בהם, ומשתדל ללמדם לעבוד את ד', ובפרשה של השבוע שעבר הקב"ה אמר לאברהם לעשות המילה, וביום השלישי של המילה האדם יהיה עיף יותר מכל הימים והקב"ה היה אוהב אברהם אבינו הרבה מאד ואברהם אבינו היה הוא בעצמו מכניס אורחיו וישמח בהם אפ' שהיו לו הרבה עבדים ולזה הקב"ה באותו יום הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יסע אף אחד והאורחים לא יטרחו אברהם אבינו, אולם אברהם אבינו כשמצא שלא באו האורחים יצא לפני פתח האהל ורואה אולי יעבור איזה אורח ויכניס אותו שלא יוכל לשבת ללא שיקיים מצות הכנסת אורחים והקב"ה נראה אליו כדי שיבקר אותו שהיא מצוה גדולה מאד, והקב"ה אוהבה מאד. ולזה עשאה הוא עם אברהם אבינו כדי שנלמד אנו. והקב"ה לא רצה להכעיס אברהם אבינו ולזה שלח לו שלשה מלאכים בדמות אנשים וירץ לקראתם אברהם אבינו ואמר להם שיתארחו אצלו והניחם תחת העץ. והלך לשרה ואמר לה לושי ועשי עוגות והוא הלך לשחוט להם שלשה פרות כדי שכל אחד יעשה לו לשון בחרדל שאז היה מאכל יפה מאד וברח לו אחד מהפרות ורץ אחריו עד שנכנס למערת המכפלה וראה אברהם אבינו שקבורים שם אדם וחוה ומשם יש פתח של גן עדן התחתון. ונתן להם לאכול ועשו עצמם כאלו הם אוכלים ואפ' שהמלאכים אינם אוכלים כשירדו לעולם הזה צריכים לאכול לכבוד אברהם. והשלשה המלאכים באו אחד לרפאת אברהם ויציל לוט ואחד לבשר את שרה שיולדת בן ואחד להפוך את סדום והמלאך אמר לאברהם שכעת חיה ולשרה בן ושרה שומעת ולא האמינה והיתה מצחקת ואמרה איך אלד ואדני זקן. והקב"ה אמר לאברהם איך שרה אינה מאמינה ואומרת שהיא זקנה. ושנה בדברי שרה מפני השלום והלכו המלאכים ויצא עמהם אברהם.

והקב"ה אמר לאברהם שהוא מחריב את סדום ואברהם אבינו רצה להציל אותם ואמר לו אם יהיו חמישים צדיקים ר"ל בכל עיר עשרה צדיקים שהם היו חמשה עיירות אמר לו אם יהיו לא אשחית אמר לו אם יהיה בכל עיר תשע מצטרפת עמהם השכינה כדי שיצילו או לא אמר לו מצטרפת ואסלח להם. אמר לו אם יהיה ארבעה עיירים יש בהם ואחת אין בה אמר לו יצילו הארבעה, אמר לו אם יש רק בשלשה אמר לו יצילו השלשה, אמר לו אם יש רק בשנים אמר לו יצולו השנים, אמר לו אם יש רק בעיר אחת אמר לו תצול אותה העיר אז ידע אברהם אבינו שאין דרך איך יצילו שפחות מתשע לא יצולו כמו שראינו בזמן המבול היה נח ושלשה בניו ונשיהם יהיו שמונה ולא הצילו העולם מהמבול.
המלאכים באו לסדום ופגש אותם לוט ואמר להם בואו להתארח אצלי ולא רצו ויפצר בם מאד וילכו עמו. ובסדום היה חוק שאסור לאדם שיארח אורחים וראו אותו איזה אנשים והגידו עליו למלך, הם ישבו לאכול נאספו האנשים כדי לשבר הדלת ויצא להם לוט ובקש מהם כדי שלא יעשו שום דבר לאורחיו ולא שמעו לו, ונכנסו המלאכים בפנים והאנשים הסובבים על הבית הניחום שלא רואים טוב והיו מחפשים על הדלת ולא מצאו אותו.
ויאמרו המלאכים ללוט שהקב"ה מחריב את סדום ולזה תגיד לחתניך שיצאו מכאן והלך להם לוט והיו מצחקים עליו. והתחיל לאסוף כל צרכיו ואשתו ושתי בנותיו שלא התחתנו עדין. ויתמהמה ויחזיקו אותם המלאכים ויוציאו אותם מיד. ויאמרו לו מהר המלט ההרה קודם שנחריב את סדום ויאמר להם לא אוכל להגיע לשם הנה העיר צוער שנבנתה שנה אחר שאר הערים ארוץ לשם שעדין יש לה זמן להציל עצמה שנה תמימה אלך לשם אמר לו תלך לשם ונוסיף לה שנה אחרת בשבילך ואחר שנה נחרבה אף צוער. ויאמר לו אל תביט אחריך שאף הוא היה יכול למות עמהם אולם עמד לו זכות אברהם אבינו ולכן אינו צריך לראות איך הם מתים. והלך לצוער אלא שאשתו הביטה מאחריה כשהקב"ה היה מחריב את סדום ותהי נציב מלח. חז"ל אמרו למה רק מלח משום כשהמלאכים ישבו כדי לאכול עם לוט אמר לוט לאשתו תביאי לנו מעט מלח כדי לטבול בו הפת אחרי המוציא. אמרה לו עדין אתה אינך מודרני אף השטות הזה אתה רוצה לעשות לפני האורחים כדי שישחקו עליך! ולזה נהיית מלח. ושתי בנות לוט הביאו שני בנים שיצאו מהם אח"ך מואב ועמון.

ויסע אברהם ויגר בגרר ויאמר להם ששרה אחותו ויקחה מלכם אבימלך, והקב"ה הביא להם מכות גדולות שלא יאכלו לעשות צרכיהם ולא יולידו בנים ואף התרנגולת לא ילדה ביצה. ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל אמר לו איני יודע שהיא אשתו אמר לו נכון שאינך יודע אבל אפ' אם היית יודע אפ"ה היית מתחתן בה ולזה תשיב אותה אליו כדי שתתרפאו. ושלח אליו אבימלך ויאמר לו מה עשיתי לך אמר לו יראתי כי יודע שאין כאן יראת אלקים יראתי אולי יהרגוני. ויקח אבימלך הרבה מתנות ויתנם לאברהם אבינו ואברהם התפלל עליו ונתרפאו.
ואח"ך הפרשה מספרת שהקב"ה עשה לשרה כאשר אמר ותהר ותלד בן כשהיתה בת תשעים שנה ואברהם היה בן מאת שנה ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו יצחק וימל אותו כשנהיה בן שמונה ימים והוא הראשון שנמול בן שמונת ימים. והאנשים תמיד אינם רואים רק הרע ואינם רוצים לדבר רק הרע על האנשים והיו אומרים ששרה לא ילדה אלא מצאו בדרך, והביאו אותו. והקב"ה עשה נס שבאו לה נשי גדולי העיר ורצו לנסות הביאו עמהם ילדיהם ואף אחת לא הביאה מניקתה ובקשו ממנה שתיניק אותם ואפי' אם האשה הניקה שתי ילדים יגמר לה החלב ואינה יכולה להניק השלישי שרה הניקה את כולם והכל ידעו ששרה ילדה אלא שהיו אומרים אותו ילד בן אבימלך והקב"ה עשה נס שיצחק היה מראהו כמראה אברהם אבינו בדיוק וכולם נשתתקו.

ושרה ראתה שאחי יצחק מלמד בנה שלשה עבירות החמורות שהם שפיכות דמים וגלוי עריות ועבודה זרה ויש מרבותינו שאמרו שהיה רוצה להרוג את יצחק עושה עצמו כאלו משחק ברובה קשת ורוצה להביאו עליו וד' הצילו ולזה אמרה שרה לאברהם לא ישב בן האמה הזאת עם בנה ואברהם אבינו נצטער מזה אלא שהקב"ה אמר לאברהם אבינו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שלא יכולים לחיות ביחד ושמע בקולה ועשה כמו שאמרה לו שרה וישכם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתנם לאמו וישלחם וילכו ותתע בדרך וכלה להם המים והילד נהיה בסכנה ותשלך אותו אמו תחת אחת השחים ונתרחקה ממנו כדי שלא תראה איך בנה ימות ויבא אליה מלאך ויאמר לה קומי שאי את בנך שהקב"ה חמל עליו ופקח לה עיניה ותרא באר מים ותשק את בנה ויגדל הילד וה' היה עמו ויהי רבה קשת ותקח לו אמו אשה ממצרים שהיא משפחתה ממצרים.
ואבימלך בא לאברהם אבינו לכרות עמו ברית והתלונן אברהם אבינו לאבימלך שעבדיו לקחו לו הבאר שהיה חופר אותו ויאמר לו אבימלך שלא שמע וצעק לשר הגנה שלא אמר לו ואף שר הגנה אמר לו שלא שמע וכרתו ביניהם ברית וישבעו כדי שאף אחד לא יזיק השני ולזה קראו לאותו מקום באר שבע.

ואח"ך הפרשה מספרת שהקב"ה נסה את אברהם אבינו הנסיון היותר גדול כשיצחק אבינו היה בגיל 37 שנה אחיו אמר לו שהוא יותר טוב ממנו שעשה המילה בגיל 13 שנה ולא אמר כלום ויצחק עשה המילה בן שמונת ימים שעדין אינו יודע כלום ענה אותו יצחק אם אתה מתגאה עלי באבר אחד אני אם הקב"ה יאמר לי תקריב עצמך הייתי מקרב עצמי וביותר שמדת הדין היתה מתלוננת על אברהם אבינו שעשה סעודה ביום הגמל את יצחק ולא קרב קרבן להקב"ה ענה אותה הקב"ה ואמר לה הסעודה לצורך מי עשאה הנה לצורך יצחק אם אומר לו עתה כדי שיקרב לי יצחק בעצמי עתה יקרב אותו לי ומשתי טעמים הללו הקב"ה אמר לאברהם אבינו תקרב בנך יצחק וישכם אברהם בבקר ויאמר לשרה שהוא מוליך אתו אליעזר ללמוד עבודת השי"ת והלך הוא ואליעזר וישמעאל ואחרי שלשה ימים ראה אברהם אבינו ענן על הר המוריה ויאמר להם ראיתם דבר על ההר אמרו לו לא אמר להם אם כן אין לכם זכות גדולה שתראו העקידה והניחם שם והלך הוא ויצחק כדי שיקרב אותו ובדרך השטן לא רצה שאברהם אבינו יעשה העקידה שעדין אנו נהנים מזכותה, ולזה בא לאברהם ויאמר לו וכי אתה שוטה שמקרב בנך שראית אותו אחרי מאת שנה? אמר לו כל אשר יאמר לי הקב"ה אעשה, אמר לו והרי הקב"ה אמר לך כי ביצחק יקרא לך זרע, ועתה יאמר לך תקרב אותו? זה בלתי אפשרי! אמר לו אני איני מבין בדברים אלו, כל אשר יאמר לי הקב"ה אעשה, הלך ושנה עצמו כילד בגיל יצחק, ובא ליצחק ואמר לו שוטה אתה תשמע לקול אביך הזקן הזה, אתה עודך קטן ולא נהנית כלום בעולם, יבוא אביך וישחוט אותך! אמר לו אבי הקב"ה הוא שאמר לו, ואני איני שומע רק לדברי הקב"ה, ודבריך יבוא הרוח וישאם, הלך ועשה עצמו נהר, וכנסו בו והגיע להם המים לגרונם, אז התפלל אברהם להקב"ה ואמר לו איך אעשה ואני חפץ לקיים מצותך, והנהר הזה לא הניח אותי לעבור, אז הקב"ה גער על השטן ושלח אותם, ואמר לאברהם אבינו שמעתי שבנך אינו מתקרב, ובמקומו אתה מקרב כבש שרוצה להקל על המצוה, אמר לו איני מאמין אותך, מי שמשקר פעם אחת איני מאמין אותם לעולם, הלך השטן לשרה ויאמר לה שאברהם הלך לקרב את יצחק, ושרה היתה בוכה שאפי' שראתה את בנה רק אחרי תשעים שנה אינה יכולה לעשות כלום לפני צוואת הקב"ה, ואז הלכה לענקים של אותו זמן שהם אחימן ששי תלמי ואביהם ואמרה להם תראו מרחוק מה קורה עכשיו, ואז הגיע אברהם להר המוריה ועקד את יצחק בנו, ויצחק עוזר לאביו שאומר לו לעקוד אותו היטב כדי שלא יזיק אותו כשהוא שוחט אותו יהיה לו כאיבות רב ואפשר שיכה אותו ברגליו, והניחו ממעל לעצים ולקח המאכלת ורצה לשוחט אותו, אז בא אליו מלאך ואמר לו לא תשחוט אותו, ואברהם נבהל הרבה וזרק הסכין, אולם אח"ך אמר באתי לכאן לחנם, נעשה לו איזה דבר, אמר לו אל תעשה לו כלום, ואברהם אבינו לא היה שומע לדברי המלאך שהקב"ה אמר לו להקריב אותו, ואיך יבוא מלאך ויבטל דברי הקב"ה! שאם הקב"ה היה רוצה לבטל דבריו יבוא לו הוא בעצמו! אולם המלאך הבין אותו ואמר לו שהקב"ה אמר לך העלהו לי לעולה ולא אמר לך שחוט אותו, ואתה הבנת שחיטה, והקב"ה לא צוך לשחוט. אז שמע אליו אברהם ונפנה ומצא כבש אחר נאחז בקרניו שהקב"ה משנברא העולם צוה על הכבש הזה שיהיה מוכן בזמן העקידה כדי שיתקרב במקום יצחק, והקריב אברהם אבינו הכבש וברכו הקב"ה שם, והשטן הלך לשרה ואמר לה שנתחלף יצחק בכבש, ומגודל שמחתה נפטרה, ואז היתה בקרית ארבע לפני הענקים, כדי שיראו לה מה קרה. וזהו למה אנו רואים בשבוע הבא שאברהם אבינו בא כדי לעשות הספד לשרה בקרית ארבע, ואנו יודעים שאברהם היה גר בבאר שבע. וכשהם חוזרים בדרך שמעו שבתואל נוספה לו רבקה שהיא זוגתו של יצחק.

בפרשת השבוע יש כמה שאלות: ביום השלישי של המילה הקב"ה הביא חמה מנרתיקה כדי שלא יבואו אורחים לאברהם אבינו. ואח"ך שלח אליו מלאכים כדי שלא יתעצב. הקב"ה יודע שאברהם אבינו אינו מסכים כדי שישב בלא אורחים א"כ למה הביא חמה מנרתיקה והניחו לחשוב מה לעשות? ועוד שהקב"ה התלונן על שרה שלא האמינה שהיא מביאה ילד למה צריך לה שתאמין והרי האנשים שאמרו לה שהיא מביאה ילד אפי' שהיו מלאכים אולם הם באו בדמות אנשים ולמה צריך לה שתאמן אותם? ועוד למה שרה אמרה איך הוליד ואדני זקן למה לא אמרה ואני זקנתי? ועוד למה הקב"ה אמר לאברהם אבינו שהוא מחריב את סדום עתה אברהם אבינו מתפלל על סדום שהרי הקב"ה אמר לו על סדום חשב משאמר לו הקב"ה חפץ אותו להתפלל עליו, אולם הקב"ה למה אמר לו?
אולם ידוע מה שפירשו חז"ל על השמיטה שהיא השנה השביעית שהתורה צותה אותנו שצריכים להשבית הארץ בשנה השביעית והקב"ה אמר לנו שבשנה הששית יביא לנו ברכה של שלשה שנים לצורך שנה הששית והשנה השביעית שאין עובדים בה ובשנה השמינית עד שיצמח הדגן החדש. למה הקב"ה יעשה ככה והרי היה יכול לעשות כשבת שכל שנה יניח ברכה ולא נצטרף לעבוד בשנה השביעית ותירצו שטבע העולם הארץ צריכה לנוח שאם עובדת תמיד יחסר לה כוחה האדם אפי' בלא צוואת השמטה הוא בעצמו יחשוב לנוח אותה פעם בשבע שנים. אלא שהקב"ה רוצה אותנו לקיים המצוה מחמת שהוא צונו ולא כדי לנוח הארץ, ולזה אמר לנו שהארץ בשנה הששית תתן טובה יותר מכל השנים, אז האדם אומר שהארץ היא עדין בכוחה ואינה צריכה השבתה ואנו משביתים אותה, אז נראה שאנו עושים לשם שמים ולא מחמת לאפשר ארצינו.

ואברהם אבינו היה עושה מצות הכנסת אורחים משום שרוצה לקיים המצוה אולם האנשים יכולים לחשוב שהוא עושה אותה פעם עלי ופעם עליך שכשיסע האנשים מארחים אותו ולזה הקב"ה רצה להראות לנו שאברהם אבינו לא היה עושה אותה רק בשביל צוואת הקב"ה הנה לך ביום חם ואורחים לא באו היה יכול לשבת בביתו ויאמר לא באו האורחים מה אני עושה להם? אולם הוא יצא לחוץ לחפש עליהם שרוצה לקיים המצוה בלבד, אולם האדם אומר אברהם אבינו למה יצא באותה חמה האדם מצווה לעשות מצות הכנסת אורחים כשימצא אורחים לא ילך ויחפש אחר האורחים אם לא ימצא מה צריך לו לעשות! אולם אברהם אבינו כשראה היום חם מאד ולא נורמלית כשאר הימים הבין שהקב"ה רוצה להראות לאנשים משהו בהכנסת אורחים שעושה אותה אברהם אבינו ולזה יצא לחפש אורחים. והאדם כשרואה דבר לא נורמלית צריך להבין שיש דבר שרוצה לעשותו הקב"ה כמו שראינו הקב"ה שהתלונן על שרה שלא האמינה שמביאה ילד שראתה עצמה שהיא שבה לבחרות שלה, ולמה שבה רק עכשיו! צריכה להבין ששבה לימי בחרותה עתה כדי שתאמין שדברי המלאכים שאמרו לה אפי' שהיא אינה יודעת שהם מלאכים הנה לך שאמרה ואדני זקן שחשבה איך היא תלד ואברהם אבינו זקן ולא אמרה ואני זקנתי שהרגישה ששבה לימי נערותיה וכמו שאמרו חז"ל למה אברהם אבינו לא הביא פת למלאכים? משום שהעסה שהיתה עושה אותה שרה נטמאת ושבה שרה לימי נערותיה ולזה נענשה והיא לא האמינה שמביאה יצחק ונפטרה כששמעה שיצחק לא נשחט. אולם האדם שואל מי אמר ששרה נענשה, אולי זהו מה שכתוב לה משמים שהגיע זמנה ללכת מן העולם? אולם כשאנו רואים אחרי המעשה הזה הקב"ה אומר לאברהם שהוא מחריב את סדום למה אמר לו הקב"ה הם לא חביריו ולא קרוביו? ואם כדי להתפלל עליהם הנה לא הועיל כלום והקב"ה יודע שאין בהם שום תקוה ולזה החריב אותה. אולם הקב"ה כאן רוצה לומר לנו שאף אחד לא נענש רק אם עשה משהו ואף שרה לא נפטרה בביתה ככל האנשים משום שלא האמינה ולזה הכתוב כתבם זה אחר זה שנלמד מהם אנו…

נלמד כשהקב"ה מביא איזה דבר על אדם לא יחשוב שאותו דבר בא בדרך הטבע, אלא שעשה איזה עבירה ונענש עליה, אדם שבאה לו מכה יאמר משום שלא החזקתי הקרדום היטב, ולמה לא החזקת אותה היטב? צריכים לחשוב שהקב"ה נתן לנו מכה לחשוב מה עשינו כדי שהקב"ה נתן לנו מכה. שאמרו חז"ל כל החוליות אין באים על האדם רק בצוואה מאת הקב"ה חוץ מצנים ופחים ר"ל הקור והחום ולמה רק אלו חז"ל פירשו שלא יבוא אדם וישב תחת המטר בזרועות גלוים והקור נופח עליו ויאמר הכל בידי שמים או ישב ביום חם מאד ויאמר הכל בידי שמים אלא שהאדם צריך לו להזהר על עצמו. כשימצא שבאו עליו יסורין צריך לחשוב למה? ויתקן עצמו ויעשה תשובה שאנו רואים שבכל יום האדם באים עליו יסורין ואנו אין חושבין למה באו חושבים שכל מה שקרה סתם זו דרך העולם שכל אדם מעבירין עליו כמה עבירות ולא מתעורר. והקב"ה שהוא אוהב אותנו יביא עלינו אותם יסורין כדי שימחול לנו עוונינו. אולם האדם צריך לו בכל פעם לתקן עצמו למה באים עליו יסורין וישתדל לשוב עליהם ולא ישוב לעשות אותו עוון. ובזה רואים שיהיסורין מתמעטים. והיותר דבר שצריכים לחשוב עליו הוא חילול השם שמה שתהיה תשובתו של אדם ודאי שהוא יענש עליו. וחלול השם לא כל האנשים שוים כשאני טועה לא כמו שטועה רב יש דברים שאם אני עושה אותם אינם נחשבים לי לחילול ד' והאחר נחשב לו כשבני אדם רואים יאמרו הנה זה ירא שמים ועושה דבר זה! אפי' שאותו דבר מותר, כמו שאמרו בגמ' שחכם אחד אמר אם אקנה בשר בהקפה נקרא חילול ד'. למה? מה יש בזה אם הטבח מסכים לו איזה חילול ד' יש כאן! אולם בני אדם אומרים אם אין לו צריך לו לקנות בשר! אבל אם יקנה אדם אחר אין אומרים כלום. למה? שכל מה שאדם יגדל ביראת שמים ובתלמוד התורה שכל האנשים רואים פניו מבריקים ביראת שמים, בלכלוך קטן שאין בו כלום מדברים עליו ויהיה חלול ד'. נכון שבזמנינו אין מדברים עוד על אדם שקנה בשר בהפקה או מה שדומה לזה אבל אם האדם הוא בקי בתלמוד התורה צריך לו להזהר יותר ממה שאפשר כדי שלא יהיה בפי האנשים, ואנו ישראל נקראים בני ה' ולזה צריכים להזהר יותר, כדי שלא יתלוננו עלינו הגויים ויאמרו תראו מה עושים היהודים, שאז הם מבזים בבני השי"ת, ונקרא חילול ה', ולזה צריכים להשתדל כדי שלא נטעה לפניהם, ולא נעשה מה שהם עושים, שהם נחשבים כאותו עם הארץ לפני התלמיד חכם, שהוא עושה מעשה וכשרואה תלמיד חכם עושה אותו מעשה מדבר עליו, ויהיה חלול ה' ונענש. ולזה צריכים להזהר היטב כדי שהקב"ה יתן לנו רק הטוב והשלום והבריאות והברכות וירחיק ממנו דברים הרעים וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *