פרשת בשלח

69

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
פרשת השבוע יש בה מצוה אחת לא תעשה שהיא שלא נצא ביום השבת מחוץ לתחום שבת.
 
ומספרת כשיצאו ישראל ממצרים הקב"ה הסביבם בשבעה עננים, אחד למעלה שיגין עליהם מהקור והחום, ואחד למטה שישפר להם הארץ, וארבעה מארבע רוחות, ואחד לפניהם שיראה להם הדרך ולשפר להם הדרך, והורג הנחשים והעקרבים שבדרך, ובלילה יהיה אש כדי שיאיר להם הדרך, והקב"ה לא רצה להוליכם בדרך קצרה משום שירא אולי יראו המלחמה ויראו וישובו למצרים. ומשה רבינו לקח עמו עצמות של יוסף הצדיק, שקודם שיפטר יוסף השביע בני ישראל שיוליכו עמם עצמותיו,  והמצריים ידעו שיוסף השביע אותם, מה עשו? לקחו הארון שבו יוסף ומלאו אותו באבנים ונהיה כבד, והשליכוהו בים, ואז אינם יכולים להוציאוהו מן הים, ומשה לא ידע איפה הוא הארון, והלך לשרח בת אשר שאז היתה חיה ועלתה חיה לשמים, ואף בזמן הגמ' עדין לא עלתה לשמים, והיתה מוכנה בזמן שהמצריים השליכוהו לים, והראת לו המקום, ומשה רבינו כתב על פסת זהב עלי שור וקרא עליו איזה קריאה, והשליכו בים, ועלה הארון לשוט, כאילו קל מכבדותו, והקב"ה סבב את בני ישראל בדרך אחרת והעמידם לפני הים, שפרעה שלח עמהם אנשים מאנשיו שיראו אותם אם יחזרו אחרי שלשה ימים כמו שאמרו או לא. ואחרי שלשה ימים חזרו לו חברתו, ואמרו לו הנה הם מבוהלים ואין יודעים איך לילך, ואז פרעה נכבד לו לבו ואמר שהקב"ה לא עשה לי כל זה רק שיראה לי את כוחו ועתה כשידעתי ערכו, התרחק ח"ו מישראל, ואסף כל חייליו ורדף אחריהם, וחייליו יראו ולא רצו לילך, אז פתח להם כל אוצרותיו ויאמר להם קחו מה שאתם רוצים ויקחו כסף וזהב ואבנים טובות וקשטו בהם העגלות והחמורים שלהם וירדפו אחרי ישראל. ובני ישראל כשראו חיילי פרעה יראו מאד, והתלוננו על משה, ואז ישראל נחלקו להרבה מחלוקות, אחדים אמרו נשוב עמהם, ואחדים אמרו נכנס לים ומה שקורה לנו יקרה, ואחדים אמרו נתפלל לה', והתפלל משה להקב"ה, והקב"ה אמר לו שיאמר לישראל שיכנסו בים, והראשון שהתחיל ליכנס נחשון בן עמינדב נשיא יהודה ואחריו שבט בנימין, ומיד הקב"ה אמר למשה שיכה הים במטהו ויבקע הים, והים נבקע לשנים עשר מחלוקות כקשת שישראל יכנסו ויצאו על אותו דרך במקום אחר, וכנסו כל ישראל בתוכו ביבשה ופרעה וחברתו השיגו אותם, והקב"ה שלח לפניהם עמוד אש שיראו הדרך, ואחריהם ענן כבד מאד כדי שהמצריים לא יראו כלום, ובאשמורת כל ישראל יצאו מהים וכל המצריים נעשו בתוך הים, ואז הקב"ה הפך עמוד האש לפני המצריים, וחמם להם עגלי העגלות ונשרפו, והמצריים רצו לברוח מהים, והקב"ה אמר למשה שיכה הים, וחזר כל הים למים וטבעו המצריים בתוכו, ואחרי שמתו הקב"ה הוציאם מהים וראו אותם כולם מתים, ולקחו ישראל כל הזהב והכסף והאבנים טובות שהביאו עמהם, ועשו משה ובני ישראל "שירה" להקב"ה. חז"ל אמרו שהקב"ה על הים עשה חמישים נסיונות, והרב מעם לועז הביא את כולם, ומהם שהאדמה נעשית שיש לאנשים ולבהמות עפר ועשבים, שהחיות אינם יכולים ללכת על השיש, ושהקב"ה עשה נס והעמיד הים בדרך שכל האנשים שבעולם ראו את זה, ושכל הימים שבכל העולם נבקעו לשנים עשר חלקים כמו שנבקע הים.
 
ונסעו משם והגיעו למרה וכל המים היו מרים וילונו על משה ואמרו לו שהם צמאים והתפלל משה להקב"ה והורה לו ה' עץ והשליכו במים ונעשו מתוקים. ונסעו משם והגיעו למדבר סיני וילונו ישראל על משה ואמרו לו רוצים לאכול והתפלל משה לה', והקב"ה שלח לו בערב השלו שהם עופות מלאים וטעימים ובבקר הביא להם המן, ואמר להם משה שיקחו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו, ולקחו כמו שעלה בדעתם וכשהגיעו לביתם שמו אותם במדה מצאו שלקחו על כל נפש עומר, ואמר להם שלא ישאירו ממנו עד בקר, ויש אנשים שהשאירו ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש, וביום השישי מצאו המן משנה וכל אחד לקח לחם משנה על שאר הימים, והלכו למשה ויאמר להם שמחר שבת ולא ירד המן והניחו אותו עד הבקר ולא נרקב ויש מי שיצא לראות אם יש המן ולא מצא. והמן הזה היה שכל אחד היה חושב על הטעם שרוצה לטעום ממנו ימצא שיש בו טעם, ואם לא בקש שום טעם היה טעמו כטעם לשד השמן. ובני ישראל שהיו עשירים במצרים עשו גמילות חסדים עם אותם שהיו עניים במצרים שהיו מתארים להם הטעם של הבשר והדברים שלא היו אוכלים אותם רק העשירים, ודבר זה הוא בעצמו נס, שאף אחד אינו יכול לתאר הטעם לאדם שלא טעם אותו מעולם, ואח"ך ישראל רצו לשתות והורה ה' למשה סלע והכה אותו והוציאה להם המים.
 
ואח"ך בא עמלק להלחם עם ישראל, ועמלק היה מכשף גדול, ובחר באנשים שלא הגיע זמנם שימותו עתה, ומיד משה שלח יהושע בן נון להלחם עמו, והוא ישב על אבן, וידיו נגד השמים, ומתפלל להקב"ה, ואהרן וחור בני מרים וכלב תומכים בידיו, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, אחדים חתך להם ידיהם ואחדים רגליהם ואחדים עוור להם עיניהם, והקב"ה החליקם בכל העולם שידעו כל האנשים גם הנס הזה, והקב"ה אמר למשה שעתיד לבוא יום ואמחה את זכר עמלק מתחת השמים.
 
חז"ל אמרו קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, יש לשאול מהו הדבר הקשה לפני הקב"ה, והא הוא המושל בכל העולם, ועוד מהו הדמיון, דבר שהוא טבעי שהוא מזון האדם לדבר שאינו טבעי כקריעת ים סוף?
 
אולם ידוע מה שאמרו חז"ל שבזמן קריעת ים סוף השר של הים לא רצה לקרוע הים, יש לשאול למה רק שרו של הים לא רצה לשמוע לדברי הקב"ה, ובמצרים העשר המכות שבאו עליהם כולם שמעו לדברי הקב"ה ובאו אפי' שהם אינם טבעיים? התירוץ הוא הבני אדם לפי מעשיהם צריכים ליענש, אולם הקב"ה מרוב חנתו עליהם אינו מניח המזיקים לעשות שום דבר בעולם, אבל כשרוצה לענוש אנשים ישלח המזיקים שיעשו מה שהם חפצים, ולזה העשר מכות שבאו על המצריים הם טבעיים, אבל כשהים יקרע הוא דבר אינו טבעי, ולזה הוא לא רצה ליקרע לעשות הטוב עם הבני אדם שאז ישראל לא היו צדיקים.
 
ואף הפרנסה לפי מעשינו אין מגיע לנו כדי שהקב"ה יתן לנו פרנסה טובה אבל הקב"ה מרוב חנתו ואהבתו אלינו מרחם עלינו ונותן לנו הפרנסה, ולזה אמרו חז"ל שאותו הקושי של קריעת ים סוף שלא רצה לשנות מטבעו לעשות עמנו הטוב, השר של הפרנסה ג"כ יכול לטעון אותה טענה שאלו אין מגיע להם שמעשיהם רעים שמונע ממלאך הפרנסה שיתן להם, אבל הקב"ה עושה כמו שעשה בזמן קריעת ים סוף שאומר למלאך הפרנסה שיתן לנו הפרנסה אפי' שלפי הטבע אינו מגיע לנו, וזהו למה קשים שבכל יום הקב"ה משנה טבע העולם בשבילינו.
 
רבותי! כל האנשים מבקשים פרנסה טובה ובנחת, וכולם רצים אחריה, אבל אם נעשה חשבון לעצמינו אם מגיע לנו הדבר שאנו מבקשים אותו או לא, חז"ל אמרו אם אנו חפצים שפרנסתינו תהיה מצויה ובשלוה צריכים לברך, שהברכה תסיר ממנו מדת הדין ונקבל הברכה בזכותינו, אפי' שאינו מגיע לנו כלום, שרו של הפרנסה יתן לנו מחמת אותה ברכה, כמו שאמרו חז"ל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו גוזל מהקב"ה ומכנסת ישראל, ונחשב כירבעם בן נבט שחטא והחטיא את ישראל, ר"ל מי שמברך נחשב כלוקח מזכותו. מכאן נדע ערך הברכה שהיא ארבעה מלות אומרים אותם שבהם יהיה לנו זכות לבקש פרנסתינו, דבר קל כזה אין אנו צריכים לשכוח אותו, או שלא נשים עינינו בזה, שרואים שכל האנשים רצים אחר הפרנסה יומם ולילה, ויש מי שמגעת לו הפרנסה בקושי גדול, ויש אפי' בקושי גדול לא יכול לקחת אותה, אבל אם יברך ברהמ"ז מהסדור ויבין הדברים שכתובים בה חז"ל אמרו שהדבר הזה מביא ברכה לאדם, והטורח שטורח אותו יגיע לו הפרנסה ויהיה בשלוה, יהי רצון שהקב"ה יתן לנו הטוב והבריאות והשלום וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *