פרשת בהעלותך

72

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
נצטווינו בפרשה שלושה מצוות עשה ושני מצוות לא תעשה.
מצוות עשה הן:
א} טמא בפסח שהוא אסור להקריב קרבן פסח בשביל שאסור לו להיכנס לבית המקדש או מי שהיה רחוק שמונה עשרה ק"מ ביום ערב פסח מירושלים ולא הקריב קרבן פסח יחוג פסח שני בארבעה עשר באייר.
ב} כשיעשה פסח שני צריך לאכול קרבן פסח במצות ומרורים.
ג} כשמקריבים הקרבנות תוקעים בחצוצרות.
מצוות לא תעשה הן:
א} מי שעשה פסח שני אסור להשאיר ממנו עד בוקר.
ב} פסח שני אסור לשבור את עצמותיו אלא יאכל אותו שלם.
בפרשה הורה לנו ה' יתברך איך להדליק את המנורה של המשכן ואהרון עשה כמו שציווה ה' יתברך את משה נרות המנורה צריך שיהיה אורם כנגד נר האמצעי שלא יאמרו האפיקורסים שה' יתברך זקוק לאור המנורה חס ושלום ורק עשויה לכבוד.
אחר זה מסופר שה' יתברך ציווה למשה להקדיש את הלויים לעבודת המשכן אחר זה מסופר שבני ישראל בחמישה עשר בניסן עשו את הפסח ויש אנשים שהיו טמאים ויאמרו למשה שגם הם רוצים להקריב קרבן פסח וכיון שהם טמאים אם כן אינם יכולים להיכנס לאוהל מועד כמו שכתבנו למעלה ויאמר ה' אל משה שאותם אנשים יעשו את הפסח בארבעה עשר באייר.
אחר זה מסופר איך היו נוסעים ואיך היו חונים בני ישראל שהיו הולכים על פי הענן אם הענן על המשכן סימן לחנייה ושם יחנו וישבו שם ואם עלה הענן מעל המשכן סימן לנסיעה ויסעו.
ה' יתברך ציווה את משה לעשות לו שתי חצוצרות אם יתקע באחת סימן לאספת הנשיאים ואם תקעו בשתיהם סימן לאספת כל העם ואם תוקעים תקיעה תרועה תקיעה יסעו המחנות הראשונות {עיין פרשת במדבר} ויחזרו ויתקעו עוד פעם ויסעו המחנות השניים ועוד תוקעים ויסעו השלישים ועוד תוקעים ויסעו הרבעים גם בשעת מלחמה תוקעים בחצוצרות וה' יתברך ירחם עליהם ויעזרם ויתגברו על אויביהם. ובחגים בשעת הקורבנות גם כן תוקעים.
בעשרים באייר בשנה השנית כשיצאו בני ישראל מארץ מצרים נסעו בני ישראל בסדר שאמר להם משה שבט יהודה הראשון ועמו יששכר וזבולון ויורידו המשכן בני גרשון ובני מררי ויסעו גם הם ואחריהם בני ראובן ושמעון ודן ואחר כך בני קהת ואחריהם שבט אפרים ומנשה ובנימין ואחריהם אחרונים שבט גד ואשר ונפתלי אחר זה מסופר שיתרו חותן משה רצה לחזור לארצו ומשה הפציר בו לשבת איתם אבל יתרו לא הסכים וחזר לארצו.
אחר זה מסופר שבני ישראל התחילו להתלונן ויחר אף ה' ותבער בם אש ותהרג את הרשעים ויתפלל משה אל ה' יתברך ותכבה האש גם הערב רב שיצאו איתם ממצרים {עיין פרשת בשלח} התחילו להתלונן ויאמרו שרוצים לאכול מאכל חוץ ממן שהיו טועמים בו כל טעם שהם רוצים ובני ישראל גם הם התחילו לבכות ולהתלונן כמו ערב רב והדבר הזה לא מצא חן בעיני משה וה' יתברך כעס הרבה ויאמר לו משה אני לא יכול לסבול את משא העם הכבד הזה ויאמר לו ה' יתברך תביא עמך שבעים זקנים לעזור לך ולבני ישראל תאמר שהוא נותן להם בשר.
יש שנים עשר שבט ואם יקח מכל שבט ששה זקנים יהיו שבעים ושתיים וה' יתברך אמר לו רק שבעים ואם יקח רק חמש יהיו ששים ולא שבעים מה עשה משה הביא שבעים ושתיים פתקאות שבעים פתק כתוב עליהם נשיא ושתיים חלק וכל זקן משך פתק מי שנמצא כתוב בה זקן יהיה זקן ומי שנמצאת הפתק שלו חלק סימן שה' יתברך לא בחר בו.
אלדד ומידד שהם משבעים ושתיים הזקנים חשבו שיש שני זקנים שיתביישו כשתמצא פתקם חלקה אז החליטו שלא ללכת וממילא ישארו רק שבעים ולא יצטרכו לגורל אבל ה' יתברך בחר בם שיהיו זקנים לכך השרה עליהם נבואה והם בתוך המחנה והיו מתנבאים ואומרים שמשה מת ויהושע מכניס את בני ישראל לארץ ישראל ויבא אחד ויגד למשה ויאמר לו אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויהושע לא הרשה לו לסיים ויאמר למשה שיניח אותם בבית הסוהר ויאמר לו משה מי יתן כל עם ה' נביאים.
ה' יתברך קיים הבטחתו והביא להם מיני עופות שהיו קוראים להם שלו והיה השלו מעופף למעלה מטר על הארץ כדי שלא יהיה קשה לבני ישראל לאוספם והשלו פרש על המחנה מהלך יום שלם שהוא כמעט ארבעים ק"מ והיה מסובב על כל מחנה ישראל ויאספו ממנו הרבה בני ישראל ויאכלו ממנו אבל הבשר עודנו בין שניהם וישלח בם ה' יתברך מגפה ומתו הרבה מהם.
אחר זה מסופר שמרים ומשה דברו על משה שהוא כמו שאר הנביאים וה' יתברך נראה אליהם ויתרעם עליהם לאמר איך חשבתם את משה כשאר הנביאים והלא משה הוא גדול מכל הנביאים שכשידבר עמו ה' יתברך נשאר עומד כאילו מדבר עם חבירו וכשעלה הענן ראה אהרון את מרים והנה היא מצורעת כשלג ויאמר אהרון אל משה תסלח לנו ותתפלל לרפואת מרים ויתפלל משה ויאמר לה' יתברך תשיב לי האם אתה מרפא אותה או לא ויאמר לו ה' יתברך שהיא תשב שבעה ימים מצורעת וישראל המתינו למרים עד שנתרפאה שהענן לא עלה מהאוהל {עיין פרשת…….} וזה בשביל שמרים המתינה למשה כשאמו השליכתו לים {עיין פרשת שמות} וזה שכרה שלקחה בעולם הזה חוץ מהשכר שיש בעולם הבא ואחר שנתרפאה עלה הענן ויסעו בני ישראל למדבר סיני.
ויש לשאול כמה שאלות:
א} אחר שהתרעם ה' יתברך על אהרון ומרים כתיב "ויחר אף ה' בם וילך" ויש לשאול והלא צריך הפסוק לכתוב זה בשעה שדברו וקודם שנתגלה עליהם?
ב} כתיב שם "והאיש משה ענו מאוד" ויש לשאול מה הכניס פסוק זה לכאן והלא לא אכפת אם דברו לשון הרע על איש ענו או גאה? ואם תאמר כדי שהמרגלים ילמדו מזה לקח {עיין פרשה הבאה} שרש"י פירש סמיכות פרשת מרים למרגלים שהפסוק בא לרמוז שהמרגלים היה להם להבין ולראות איך מרים דברה על משה שהוא עניו מאוד ולא אכפת לו אם דברו עליו או לא וגם היא שחינכה וגדלה אותו ואפילו הכי נענשה אבל הם לא למדו את זה ודברו לשון הרע על ארץ ישראל אבל המפרשים הקשו על פירוש זה של רש"י שאינו דומה כיון שמשה הוא בן אדם ולא עוד אלא שהוא נביא לה' יתברך אבל ארץ ישראל היא עצים ואבנים?
ברם נקדים עוד שאלה שאיסור לשון הרע הוא עוון חמור מאוד ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שאיסור לשון הרע הוא כשמדבר אמת אבל אם משקר נקרא מוציא שם רע שזה חמור יותר ויש לשאול למה אם כן המדבר אמת עוונו חמור? ולא עוד אלא גם השומע עוונו יותר חמור מהמדבר ולמה?
ברם עוון לשון הרע גורם את הדבר שהוא שנאוי מאוד אצל ה' יתברך שה' יתברך בשעת בריאת העולם ציווה על הארץ לפתוח את פיה במחלוקת קורח שהשומע שדברו עליו לשון הרע יצטער ולפעמים הולך ורב עם המדבר אף על פי שהמדבר מפסיד שמצוותיו הולכות למי שדבר עליו וכן המדבר לוקח עוונות מי שדבר עליו ואם כן מי שדברו עליו נהנה מזה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שיש רב שעשה שאלת חלום בעניין זה והשיבו לו שהכול אמת אפילו הכי יש אנשים בעלי חמה כששומעים מי שדבר עליהם לשון הרע מיד מתמלאים חמה ועושים מחלוקת ואפילו אם אינם עושים מחלוקת שומרים את זה בלבם ועובר על הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך".
לכן עוון לשון הרע הוא חמור מאוד ואם כן צריכים המרגלים ללמוד שהלשון הרע מביא את המחלוקת וכדומה ולכן אמר הפסוק "והאיש משה עניו מאוד" שאינו מקפיד אם דברו עליו לשון הרע או לא ואינו עושה מחלוקת בשביל זה ואפילו הכי מרים נענשה כשדברה עליו ואם כן המרגלים צריכים ללמוד מזה קל וחומר ומה משה שאינו מקפיד ואינו עושה מחלוקת נענשה מרים כשדברה עליו הם כשידברו על ארץ ישראל לשון הרע ועל ידי זה גורמים מחלוקת שבני ישראל יחלקו ויריבו עם משה ויתרעמו על ה' יתברך וכמו שקרה כן לבסוף כל שכן שישמרו לשונם ולא ידברו לשון הרע ולכן אמר הפסוק לבסוף "ויחר אף וכו',, ללמדינו שהבעיות שיצאו מזה הם אחרי דיבור לשון הרע ולא בשעת הדיבור.
ויהי רצון שה' יתברך ירחיקנו ממחלוקת ויעזרנו לשמור תמיד את פינו ויקיים בנו מאמר הפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" וישפיע עלינו בריאות טוב ושלוה וישלח לנו משחינו במהרה אמן!!!



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *