מוסר לראש השנה

406

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה 
 
החג הזה, ידוע מה שאמרו חז"ל שראש השנה הוא יום דין ומשפט, וקשה אם אדם לא עבר עבירות באותה שנה, ר"ל כל האנשים צריך שיגיע להם עונש, אלא שהקב"ה מרוב רחמיו מוחל אותנו כשעושים תשובה, וחוץ מזה השי"ת נותן לנו הזדמנות שנשוב עד יום כיפור, אולי נשוב בתשובה. ואם אדם לא שב בתשובה בימים אלו רק בזמן אחר השי"ת תולה לו עונשו ואינו מקיימה. למה כל זה? קשה מאד אם תמצא אדם נקי מכל עוון. מצד אחר חז"ל אמרו לנו צריך לשמוח בראש השנה, האדם שואל איך יתכן אדם עושים לו דין ומשפט והוא יהיה בשמחה, אינו שופט אותו אדם בשר ודם שאפשר לנצחו בדברים או יתן לו שוחד או ישלח לו אדם שיודע אותו הוא נשפט לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא רק הוא אלא אף הוריו עמו ונאמר לו צריך לך שתשמח ותשתה? אפשר לומר שאנו יודעים שהשי"ת אוהב אותנו ואנו עושים תשובה ואז ימחל לנו אולם זה משפט קשה מאד נגד השטן וחביריו שהם קשים יותר ממנו ואיך אפשר לנו לשמוח?
 
אולם כדי לתרץ שאלה זאת נתחיל לתרץ שאלה אחרת בגמ' יש מחלוקת אימתי נברא העולם איכא מאן דאמר בתשרי ואיכא מאן דאמר בניסן, לפי סברת החכם שאמר נברא בתשרי בשביל זה המשפט יהיה בתשרי אחרי שנה משנברא העולם השי"ת רואה אם הבני אדם עושים מה שראוי לעשות או לא, אבל לפי סברת התנא שסובר שנברא בניסן למה המשפט רק בתשרי ולא בחשון כסליו אלול?
 
אולם ידוע מה שפירש בזוהר הקדוש שבע שנים הבית בהבנותו שהיה לו לכתוב לומר בשבע בנים נבנה הבית? ותירץ שבשמים יש מקום ששמו שבע שממנו מושכים ישראל הקדושה, ומשם יוציא השפע לעולם, וזהו כוונת הכתוב בית המקדש קודם שיבנה צריך לו שישהה שבע שנים כדי שיכנס בקדושת השבע שבית המקדש הוא היותר מקום קדוש ומשם יוציא השפע לעולם, שבע שנים שהיא קדושת השבע, הבית בהבנותו צריך בבנינו, ולזה תשרי שהוא חודש השביעי צריך שיהיה קדש שבו יהיה יום ומשפט של הבני אדם שיתן לו השי"ת השפע, וזהו למה היום העשירי הוא יום כיפור יותר יום המקודש בשנה כמו שרואים המעשר קדש וכמו שרואים במעשר בהמה, הבהמה העשירית שיוצאת יאמר עליה עשירי קדש, ובפרט בתוך קדושת השבע שאז יהיה יום קדוש ביותר, אולם עדין שאלה אחרת אם הקדושה הגדולה היא ביום כיפור למה לא יהיה יום הדין והמשפט ביום כיפור שהוא קדוש יותר.
 
אולם נמצא שבפרשת כי תבוא הכתוב אמר השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך ישראל, ידוע ההבדל בין השקיפה ובין הבט, השקיפה לך ותראה ללא בדיקה והבא בדוק היטב, א"כ למה נבקש מהשי"ת רק השקיפה? אולם אנו מבקשים מהשי"ת השקיפה ממעון קדשך כשתבדוק עלינו בקודש אל תבדוק עלינו היטב שאין מי שאינו טועה, ואימתי הקדש הזה הוא חודש השביעי שהוא קדש נבקש מהשי"ת שיביט עלינו ללא בדיקה גדולה, ולזה הקב"ה מרוב רחמיו עשה לנו הדין בתחילה שנדע שהוא נותן לנו הזדמנות שנחיה כמו שאמר הכתוב שהקב"ה אינו חפץ במיתת הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ולזה השי"ת עשה לנו המשפט תחילת החודש הקדש ולא בעשירי.
 
וזהו למה חז"ל אמרו לנו שצריך לשמוח בראש השנה כשהמשפט בראש השנה ולא בתוךאו לבסוף תשובתנו מתקבלת בע"ה והקב"ה יכתבנו לחיים טובים ולשלום וזו היא באמת שמחה, כאדם העומד בבית דין וימצא השופט הוא אביו אז ישמח שמחה גדולה.
 
רבותי! אנו רואים כמה השי"ת אוהב אותנו וכמה מרחם עלינו, ר"ל שכל אחד יש לו הערך שלו אצל השי"ת, והקב"ה אוהב את כולנו וכולנו נקראים בניו, א"כ צריך כל אחד לכבד את חבירו ואין צריך לומר שצריך כל אחד להזהר שלא יזלזל בכבוד חבירו, שחז"ל אמרו מי שמכה חבירו כף על לחייו כאילו הכה השכינה. נכון שהאדם אינו יכול לעשות הכבוד הצריך לעשות בן המלך לחבירו, אולם צריכים להזהר שלא להכות אף אחד, נבוא לשאול כל אחד אומר אני מעולם לא עושה הרע להפך אני עושה רק הטוב ועוזר לכל אדם, ונביא שני מעשיות שכתבם חיים וולדר בסדורו שימו לב אל הנשמה, ובטוח שכל אחד אומר אני ממין השני אולם קודם שנאמר המלה הזאת צריכים לבדוק אם אנו באמת ממין השני או הראשון. המעשה הראשון הוא אשה קוראים לה שרה קודם שלושה חודשים מחתונת אחותה יהודית חשבה שצריך לה היא ובעלה ושלושה בניה ללבוש בגדים חדשים לחתונה, נכון שאישה יצטרך להלוות והם מחסרים הרבה דברים ממאכלם כדי שישלמו אולם זה חתונת אחותה יהודית שעשתה עמהם הרבה טוביות ותמיד ממהרת לעזור להם, ואמרה לבעלה והוא הלך ולווה, והיא הלך ולקחה הבד והלכה לחייט וכל פרוטה שהיתה משלמת היתה חושבת על בעלה שטרח הרבה להביא הכסף, והכינו המלבושים והחביאה אותם והזהירה לבניה כדי שלא יכנסו לאותו מקום בכלל, והם ידעו ערך המלבושים האלה ולא היו משתדלים להתקרב אליהם, והנה הגיע יום החתונה ואותו יום היה מטר, הלכה וקנתה חמשה מטריות לה ולבעלה ולשלושה בנותיה, ולבשו כולם הבגדים החדשים והזהירה אותם שלא יגיעו במאכל לגמרי ולא ילכלכו מלבושם, והיא יודעת שלא בקלות רנאה להם את וכולם שמעו לדבריה, וטלפנה מונית שיבוא להוליכם לאולם, שלולי מהבגדים שלהם והמטר היו הולכים רגלי. והגיעו לאולם ונזהרו שיפתחו המטריה חוץ למונית ואח"ך יצאו הם כדי שלא יתלכלו להם מלבושם, וירדו כולם מהמונית, ושרה היתה שמחים שהגיעו ומלבושם נקיים. מצד אחר שלום תמיד יהיה בכעס ביום שיוריד בו המטר שבכל פעם יוציא במכונית שלו בשעת המטר ועובר במקום שיש בו קצת מים המכונית עוצרת, אבל עכשיו מכר המכונית הישנה וקנה חדשה ולא היה מפריע לו עוד לגמרי. יצא במכונית שלו ביום המטר ולהכעיס היה הולך במקום שיש בו המים, ולמזלה של שרה כשהלכה המונית שירדו ממנה עובר שלום במים במהירות והמים המלוכלך נזרק מכאן ומכאן, אחרי שעבר שלום נראה שרה ובניה מלוכלכים, וכשתביט בשרה תמצא הדמעות יורדים ממנה ואינה יכולה ללכת מרוב הבהלה, הוא אינו מתכוין אולם מה מועיל זה כל אחד ממנו אומר מעולם איני עושה ככה.
 
והמעשה השני מספר על אדם שהיה מחכה במקום ועמו הרבה אנשים, לא רצה לומר איפה היה מחכה, היה לפניו יוסף, הוא התחיל לדבר אתו, מכלל הדברים דברו גם בדברי תורה ואמר להם חדושים בפרשת השבוע של אדם יותר מתלמיד חכם רגיל, ואמר לו שבכל שבוע כותב חידושים ממין זה, הוא אינו חושב להדפיס ספר מי נחשב הוא שידפיס ספר וילמדו בו האנשים, והוא בטוח שיוסף יאמר דברים שהוא בטוח מהם, אינו עושה עצמו עניו, בכלל האנשים שהיו מחכים שם היה שם אדם שנראה מפניו שהיתה לו בעיה גדולה, והוא לעד עכשיו אינו יודע אם פתר בעייתו או לא, וכשהרגיש בו יוסף קרב אליו, והתחיל לנחם אותו, והאחר במקום שהוא מתנחם בדברי יוסף שהיה מדבר עמו דברים של דעת נוסף לו העצבון והתחילו הדמעות לרדת מעיניו, לזה יוסף שנה מטבע הלשון ואמר לו וכי אין לך אמונה בהשי"ת! ולמה תתעצבן על דבר שאינו שלך, אמר לו תראה אני מה יש לי, הייתי מליוניר והיו לי מאה עבדים ולפעמים ביום שישי אין לי במה לעשות השבת ומעולם לא התעצבנתי שיודע שאין לי כלום ושאני וכל מה שיש לי של השי"ת, ואם הוא רצה ככה בדבר שלו מה איכפת לי אני, ודבר דברים אלו בקול גבוה ובבטחון שכל מי ששומע אותו אומר שזה אומר דברים שהוא בטוח מהם, ואף האדם האחר שתק לגמרי. הוא חשב שיוסף אומר לו סתם ככה שהיה מליונר והוא שאל עליו ואמרו לו שיש לו לב טוב מאד ושאשתו אינה יודעת כמה באים אורחים לבית בשבת, שאורחיו מאותם האנשים שאין אומרים אימתי באים, האנשים שיש להם הרבה בעיות באים אליו לשמוע ממנו דברי תנחומין, וידע שהרבה אנשים נצלו הטבת לבו ונצלו ממנו הרבה. יום מימים אף אדון כהן שהיה אחראי על חברה של טוביות לאנשים שירדו מנכסם, היה מספר לו על האנשים שעוזר אותם, ומכלל זה דבר לו על יוסף, אמר לו אף הוא עוזרים לו, אמר לו לא, אלא שהוא עזר לנו, שהיו לו מפעלים של יהלום והיה מעשירים הגדולים, פעם כשהבורס ירדה האנשים שהיה חייב מהם כסף ירדו מנכסם, והרבה מהם ברחו לחוצה לארץ, ויש אשה שערבנה באחיה ואחיה ברח, ובאה שימצאו לה פתרון, שהעורך דין של יוסף היה הולך אחריה כדי שתשלם, הוא טלפין ליוסף אמר לו מה איכפת לה היא, אמר לו היא ערבנה, אמר לו א"כ אין לה שום אחריות, ואני עתיד לבטל מהערבון שלה, העורך דין נבהל, אמר לו זו היא היחידה שיש לך אפשרות שתביא ממנה כספך, אמר לו מה איכפת לה היא אם אחיה ברח, וכאן נבטח מה שאמר יוסף נכון ומלבו, והוא שמע שיוסף התחיל לשוב קצת, לא כמו שהיה בתחילה אלא שהאנשים בטחו בו וחזרו לעבוד אתו כמו שהיה אפשר שיחזור כמו שהיה ואפשר לו, אלא שהדבר היחידי שאף אחד אינו יכול להסירה לו היא לבו, שלב כזה אינו נמצא בכל האנשים. רבותי! נכון שנמצא אדם כזה אחד באלף אולם מה שאפשר למצוא וצריך לעשות הוא הדבר שאינך חפץ שיעשוהו לך חביריך אל תעשהו לחבירך, וקודם שתעשה מה שבמחוך תחשוב אם להפך מה היית מרגיש. היום ראש השנה וכדי שהקב"ה ימחול לנו צריכים למחול זה את זה, ויהיה לבנו גדול במחילה ואז השי"ת ימחול אותנו ויכתוב לנו השנה החדשה בטוב ובשלום ובבריאות מדה כנגד מדה, וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.
 


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *