חג סוכות

118

 

מאת חי כמוס מאזוז ג'רבה
חג הסוכות
 
חג הסוכות צונו השי"ת לעשותו מחמת כשהשי"ת הוצאנו ממצרים עשה לנו שבעה עננים סבובים בנו ארבע מארבע רוחות העולם, ואחד למטה ללכת עליו כדי שלא יפריע לנו השמש ולא המטר ולא הרוח, ואחד קודם אותנו כדי הליכת שלושה ימים כדי שישוה את הארץ כדי שנלך בנוחיות והורג העקרבים והנחשים והחיות המזיקים בדרך ונקראים ענני הכבוד. ומה ז"א הכבוד? חז"ל אמרו ללא ספק השי"ת היה יכול להשוה הדרך לבד, והשמש והרוח לא יפריעו לנו, והחול והאבנים יתרחקו מדרכינו ללא עננים, אלא השי"ת עשה עננים לצורך הכבוד שלנו, כדי שיראו כל האומות ויאמרו מה אלה, יאמרו להם עשהם השי"ת לישראל שיצאו ממצרים מחמת שאוהב אותם הרבה מאד, ולזה נקראו ענני הכבוד. חז"ל אמרו שחג הסוכות היה לו להיות בחמשה עשר בניסן עם פסח שישראל יצאו ממצרים בחמשה עשר בניסן, שאז השי"ת עשה לנו ענני הכבוד, אלא שבפסח הוא זמן הקצירה ומקודם לא היה לא טרקטור ולא מכונית ללכת בהם והיה מתעכבים בדרך, ומי שיש לו שדה אם בכל יום ילך לשדה ויחזור שהשדות היו רחוקים מהעיר מאבד חצי הזמן בהליכה ובחזרה, מה היו עושים? היו נכנסים מעט בשדה ועושים סוכה, ובלילה אחרי הקצירה ישובו ויישנו בה, וכשיכנסו לפנים בתוך השדה מחליפים לה מקומה, ואם נעשה הסוכה באותו זמן לא נראה שאנו עושים מחמת מצות השי"ת, ולזה השי"ת צונו לעשות בתשרי, שאז כלה זמן הקצירה, וכל האנשים הוסירו סוכותיהם ושבו לבתיהם אז נעשה הסוכה שאז נראה שעושים אותם לצורך מצות סוכה.
 
אולם עדין יש לשאול למה רק בחמשה עשר בתשרי? חז"ל תירצו כשישראל עשו העגל הענני הכבוד סרו ושבו בחמשה עשר בתשרי אחרי שירד משה רבינו בפעם השלישית מן השמים והשי"ת אמר לו ביום כפור סלחתי כדבריך, ולזה השי"ת צונו לעשות בזמן ששבו.
 
חג הסוכות הוא החג האחרון שבחגים, שאנו עם ישראל החודש הראשון שלנו הוא חודש ניסן, ותשרי הוא החודש השביעי, ומסוכה לניסן אין שום חג שחנוכה ופורים תקנו אותם חז"ל, למה השי"ת השאירה החג האחרון אפי' שיש לומר שבאותו יום שבו ענני הכבוד, אולם כשהשי"ת השיבם בחמשה עשר בתשרי לא מקרה יש סבה, השי"ת רוצה לומר לנו איזה דבר? ועוד למה השי"ת בסוכה צוונו לשמוח בחג יותר משאר החגים?
 
בזוהר הקדוש פירש יום ראש השנה יצחק שהוא הגבורה קרא לעשו שהוא השטן ואמר לו צודה לי ציד, ויצא השטן לראות מה האנשים עושים ויבוא ויקטרג, ורבקה אמרה ליעקב בנה שהוא אנו עם ישראל וצותה אותו להתפלל להשי"ת ויתקע בשופר, והקול קול יעקב שהתפללנו, ויבא לו יין התפילה בשמחה, וירח ריח בגדיו ויברכהו שהשי"ת קבל תפלתנו, אך יצא יצא יעקב וכו' ועשו אחיו בא מצידו, הביא הקטרוג, ויחרד יצחק וכו' שלא יכול עוד להתרחק על יעקב, ויהי כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ולא שתק אלא אחרי שנתן לו שאר האומות, אולם וישטום עשו את יעקב וחשב לרדוף אחריו ויקטרג עליו, אבל יעקב בעשרת ימי תשובה היה עסוק בתפילה, שירא מעשו וארבע מאות איש עמו, ויירא יעקב וייצר לו והרבה בתפלות ושלח לו מנחה שהם הסט"א, ורצה עשו שיהיה פקיד על יעקב וחביריו אלא שיעקב לא הסכים. אח"ך וישב עשו ביום ההוא לדרכו, אימתי זה בזמן הנעילה, שמצא השי"ת סלח לנו עוונותינו, ואז ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית, ישבנו בסוכה ונצלנו, והשי"ת שמח בנו. זהו דברי הזוהר הקדוש.
 
דברים אלו טעמים לחיך, וכשאדם שומע אותו ישמח מאד, אלא האדם חושב ואומר וכי עשינו כמו שראוי לנו לעשות, וכי התפילה תפילה ראויה, עשינו תשובה כראוי, קשה מאד. שודאי האדם עובר וישכח דברים שלא עשה בהם תשובה, ואיך נעשה עכשיו שעבר כפור, איך יחוג האדם ויהיה שמח! אלא כשנראה סוכות אחרי כיפור ונבין מה ר"ל סוכות שהיא מצלת אותנו מהחמה, ושצונו עליה השי"ת נגד ענני הכבוד שהם היו מגינים אותנו, אז נדע שהשי"ת נתן לנו סוכות אחרי כפור ר"ל השי"ת מגין עלינו מהשטן, כמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, ר"ל מי שרוצה לשוב בתשובה השי"ת עוזר אותו. ולזה אנו בסוכה כשנזכור הדבר הזה צריכים לשמוח. ולזה השי"ת עשה לנו סוכות החג האחרון, שבחג הזה האדם עושה כיף במאכל ושתיה ונחת, בקלות האדם טועה ועושה עבירות, ומן השמים עוזרים אותנו לסיים אותה ועדין יראת יום כפור בין עינינו אז נוכל לשמוח שמחת מצוה ללא עון, והשי"ת מכפר עלינו על שאר החגים שלא נצלנו אותם במצוות ובלמוד התורה כמו שצריך.
 
רבותי! הדברים שאפשר לנו לעשות בהם תשובה הם העבירות שאנו ידענו שטעינו ויצר הרע נתגבר עלינו, או שעשינו אותם שלא ידענו בתחילה שהם אסורים, אבל העבירות כשאומרים אותם לנו ונאמר מה יש בהם ונשכנע עצמינו שאין בהם כלום, אין יכולים לשוב עליהם בתשובה. ולזה השי"ת צוונו על הוכיח תוכיח, שצריכים להוכיח זה את זה כשלא יתעורר חבירו יעורר אותו, ואפי' שאינו יודע ללמוד צריך לו להודיע למי שיודע ללמוד, שאין מי שאינו טועה. והאדם כשהוא מוכיח את חבירו הוא לתועלתו, וצריך לו להגיד לו תודה, ולא יאמר מה יש איסור בדבר, אם יש לו ספק בדבר שאומר לו חבירו ילך וישאל הרב אם חבירו צודק או לא. ונביא איזה מצאות שנתמצאו בערינו ונעשו כהיתר ומי שאתה אומר לו עליהם חושב שאתה מתלוצץ עליו, ראשית כל הלמוד ובפרט בחג ובחוה"מ שלא נתן לנו השי"ת החגים רק ללמוד, וזו היא שמחת יו"ט העיקרית. והבשר והיין לשים האדם לעשות עונג ולשמוח. כסוי השער של הנשים, האשה שאומרת שאנו טועים תלך ותשאל לרב, הנשים שקוצצים שערם ומשאירים אותו פתוח מהאחור ועושים עבירות ומחמתם האנשים עוברים. האריס והארוסה הרבה אנשים נראה להם יצאו מג'רבא מותר להם להפגש יחד, או אם החתן אינו מג'רבא מותר להם להפגש. הרב שדי חמד מלשון הרב כנסת גדולה אמר יותר מזה שהאריס והארוסה מעיר שאין בה חרמות נסעו לעיר שבה חרמות אסור להם להפגש. חוץ ממה שנעשית אופנה חדשה שנפגשים בנות ובנים ושוחחים ומצחקים שזה אסור ושאלו לרב וישיב אתכם. האנשים אומרים מה יש איסור בזה, אם למדנו כראוי הנה ידענו למה אסור, אדם למד שנתים רוצה להיות רופא! זה לא יתכן! צריך לו ללמוד שבעה שנים אחרי הבגרות, ואם רוצה ללמוד דבר יחידי צריך לו להוסיף ללמוד, כ"ש בתורה אדם למד קצת תהלים ויאמר לך מה יש אם עשיתי ככה או ככה.
 
נביא מעשה להבין מה שאומרים מה יש בזה, אם האדם לא יחשוב היטב ימצא שיש בה הרבה מאד, ואפשר יטמע בו, חוץ משאפשר שיטמע בה אדם אחר. המעשה הזה סיפר אותו אדם שיש לו אולם של חתונות שהוא היה יודע איך להתנהג עם עבדיו שאפי' אדם מטומטם בהתנהגותיו היה מתאפשר, והיה עובד ומרויחים היטב, ואדון העובדים טוב מאד. בתחילה בא לעבוד עמו כשאר העובדים, ופעם אדון העובדים לא בא הפקיד אותו הוא שמצאה חן בעיניו עבודתו. והוא האמונה שנתנה לו אדונו הניחתו לעשות יותר מאמץ עד שאדונו נהיה בשלוה ומניח כל החתונה בידו והוא חוזר לביתו וישן. פעם היה ישן מטלפין אותו ואומר לו בוא מיד, בא במהירות, מצא המים הגיע עד למדרגות אמר מאה אחוז הדלקה, אלא כשהגיע מצא אחד מעבדיו בידו צנור של המים ומשליך על האנשים שעל השולחן מסויים ומי שיקום יחזור ויפלו במים, וכשהביט בו מצא אותו אדון העבדים ופניו רטובים אלא בדמעות ולא במים. הלך וסגר המים וקרא לו ואמר לו צא לחוץ, מאבד לו עבודתו שאין רק אולמו יש הרבה אולמות ולא יבואו אליו האנשים עוד. קודם משיצא אמרו לו האחריות לא עלי ויצא, ממחורת העובדים אמרו לו לך ותשאל אותו למה עשה ככה, בתחילה לא רצה אלא אחרי שהפצירו בו כמה ימים ואמרו לו אם לא ילך יבטלו מהעבודה הלך לו לביתו ולא רצה לשלוח לו אפי' ידו שעדין כועס עליו. והוא התחיל לספר הוא היה לומד בבית ספר ולא היה מצליח בלמודו שהיה מטומטם, אלא שהיה איש טוב וחביריו לא מצא חן בעיניהם הטוביות שלו והיו מפריעים אותו בליצנות שלהם, והוא לא היה משיב אותם. והיה אחד שהיה מתלוצץ עליו יותר מכולם היה אומר לו שסופו יהיה נהג מונית והיה מתאר איך מתנהג עם האנשים העולים עמו במונית ומניח כל הכיתה מצחקת עליו. והוא לא היה יוצא דמעות מעיניו אלא מלבו, ונשתנה שמו בכתה לנהג מונית. הדבר הזה הניחו שלא לתת אמונה באנשים וברח מהאנשים ולא רצה לשוחח עמהם. למד ולא הצליח. לבסוף יצא לעבודה, הרבנים שהיה לומד אצלם עזרו אותו מצאו לו קצת עבודה ועם מי ילמד, עד שלבסוף בא אצל בעל האולם הזה. ומשיצא לעבודה צריך לו להתנהג עם האנשים ומספר עם הסוחרים ראה שיש אנשים מכבדים אותו ויש שאומרים לו טוב מאד, התחיל להיות לו אמונה בעצמו ובפרט כשהגיע לאולם הזה. והאנשים ראו אותו איך עובד היטב וכולם אומרים לו טוב מאד, ובפרט שאדונו שם אותו גדול העובדים שמח יותר. וחזרה לו האמונה בעצמו, עד אותו לילה של החתונה. הוא הכין עצמו והכין כל העובדים שיעשו כהרגילם שתהיה חתונה טובה, אלא שראה בחתונה כמה אנשים שהיו לומדים עמו, רצה להחביא עצמו שלא יראו אותו אלא שאחד מהם קרא לו ואמר לו אתה פלוני, אמר לו כן, והיה מקוה שיאמר לו באתי לכאן לעשות קידושין, אלא שחבירו אמר לו עובד! בדבור קשה כמדבר בליצנות, הלך וראה אותו משוחח עם אנשים אחרים וכולם מביטים בו. ברח לשלחן לשים בו המאכל, מצא אחד מחביריו שם ואמר לו הא! אתה עובד כאן, תאמר איפה למדת, והתחילו לצחק, והוא החבורה שהתחיל להתרפאות התחיל להפתח פעם אחרת. הלך ושנה הפינה עם אדם אחר, בא לו אחד מהעבדים אמר לו אחי הכלה רוצה לדבר אתך, הלך לו. מצא אותו הילד שהיה מתלוצץ עליו יותר מכל הילדים, אמר לו מה שלומך חבירי, שמח קצת וחשב שיאמר לו מלה טובה על העבודה הטובה שבאולם, אלא שאמר לו נוהג מונית לא באת והתחיל לצחוק. הוא לא יכול לשלוט בעצמו עוד דמעות יורדים מעיניו כמים, הלך והביא הצנור של המים והתחיל להשליך עליהם והפסיד להם כל החתונה. בעל האולם אמר לו עם כל זה לא היה לעשות כל זה באולם, אפי' שנכמרו רחמיו עליו הרבה, כששב לביתו ירדו מעיניו דמעות, ולא השיבו לעבודה רק בקושי, אלא איננו עוד ראש העובדים. מכאן אנו רואים מלת מה יש איפה הגיעה, אותו הבן אמר מה יש אם צחקנו קצת, וחזר אותה בחתונה אמר שמחת חתן וכלה. מה קרה? נפסדה החתונה ומחמתו גרש האיש מעבודתו. והכאב שחזר פעם אחרת אימתי יגמור. מלה אחרונה, כדי שהאדם ידע מה צריך לו לעשות והאיסור והמותר צריך לו ללמוד "כי היא חייך ואורך ימיך". יהי רצון שהשי"ת יעזרנו לשוב בתשובה שלמה, ויתן לנו הטוב והשלום והבריאות וישלח לנו משיח צדקינו במהרה בימינו אמן סלה.


אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *