הילולה לרבי מאיר בעל הנס

22

קורות חייו

רבי מאיר בעל הנס היה גדול התנאים בדור הרביעי, ותלמידו החשוב ביותר של רבי   עקיבא, רבם של עשרים וארבעה אלף תלמידים. הוא נשא לאישה את בתו של חנינא בן תרדיון, שהיה מעשרה הרוגי מלכות. רבי מאיר אף נטל חלק חשוב בסידור המשניות, וכל משנה שאין מוזכר בה מי אמרה – מקובלנו כי רבי מאיר אמרה.תרומתו לעולם ההלכה ולכינונה של המשנה רבה מאוד לפרנסתו עסק רבי מאיר בלבלרות. הוא כתב ספרי תורה ומגילות. כדי לשפר את כתיבתו ולהעניק לה יופי וחן עירבב סוגים שונים של דיו וסממנים צמחים. רבי מאיר המכונה בפי כל 'בעל הנס' הוא מזרע נירון – השר הגדול של קיסר,  ששלחו הקיסר הרומאי להחריב את ירושלים, ויצא ממנו זה החסיד אור  העליון – ר' מאיר."

 

פעולותיו

רבי מאיר היה בין החכמים שייסדו מחדש את הסנהדרין באושא, לאחר שנעקרה ונסגרה ביבנה, בעקבות המרד. בתלמוד הבבלי מתואר כי שם מונה להיות ה'חכם', תפקיד שמהותו לא הובררה. רבי מאיר אמנם נחשב למחמיר בעמדתו ההלכתית, אך גישתו כלפי עמדות וקולות אחרים, שאינם מהעולם הרבני, הינה סובלנית וקשובה. הוא ניהל שיחות עם פילוסופים, ומוזכר כי היה מושל משלים – ז'אנר מוכר בעולם ההגות הרומאי. הוא מוזכר גם כמי שנשלח לנהל שיחות עם הרומאים ברומי. עובדה נוספת התורמת להתרשמות כי עמדתו הייתה פתוחה וסובלנית, היא הישארותו נאמן ותלמיד לרבו אלישע בן אבויה גם לאחר שיצא זה לתרבות רעה. יחסו לאנשים פשוטים, שכונו באותם ימים 'עמי הארץ', היה מורכב: מחד, החמיר ביחסו אליהם ותבע שלא לסעוד אצלם, מאחר שלא הקפידו בדרך כלל על הפרשת תרומות ומעשרות ולא נזהרו מטומאה . הוא אף גינה באופן נמרץ את המשיא את בתו לעם הארץ, מחשש שהיא תהפוך לאשה מוכה , וסבר שאשה הנישאת לעם הארץ הופכת לחשודה על אי קיום פרטי ההלכה, משום שהאשה מושפעת ממנהגי בעלה יותר מאשר היא משפיעה עליו . מאידך, היה נוהג לעמוד בפני זקן 'עם הארץ' . רבי מאיר,על אף שהיה ממחבבי וממדגישי קדושתה של ארץ ישראל, וקדושתו של מי ששוכן בה, נאלץ ככל הנראה לגלות לבבל ולהיקבר שם, אך ביקש להניח את ארונו על חוף  הים, כדי שילחכו גלי ימה של ארץ ישראל את ארונו. על־פי מסורת אחרת, הוא נטמן בקבר רבי מאיר בעל-הנס שבטבריה.

 

'הנס' של ר' מאיר בעל הנס

הרומאים תפסו את אחותה של ברוריה )אשתו של רבי מאיר( והכניסו אותה לכלא. אמרה ברוריה לרבי מאיר: "אם לא תציל את אחותי, יושיבו אותה במקום של פריצות". לקח רבי מאיר ארנק מלא בכסף ויצא להציל את אחות אשתו. בדרך לשם אמר לעצמו: "אם לא עשתה איסור עם מישהו – אז יעשו לנו נס מהשמיים ואצליח להציל אותה, אם עברה את האיסור עם מישהו – לא אצליח להציל אותה". התחפש רבי מאיר לאחד החיילים והצליח להגיע לגיסתו. כדי לבדוק אם זינתה אמר לה: "בואי תעברי איתי את האיסור". אמרה לו: "אני לא יכולה, אני בנידה". אמר לה: "אין בעיה, אני אחכה שהיא תיפסק". אמרה לו: בשביל מה? יש פה עוד נשים יפות אחרות". אמר השומר שלה לרבי מאיר: "עזוב אותה, היא אומרת את זה לכולם…". הבין רבי מאיר שהיא לא עברה את האיסור. הלך אל השומר שלה וניסה לשחד אותו. אמר השומר: "אני מפחד שיגלו אותי". אמר לו רבי מאיר: "קח את הכסף, חצי תשאיר לך וחצי תשחד את מי שינסה להפליל אותך". אמר לו השומר: "ומה יקרה כשיגמר לי הכסף?". אמר רבי מאיר: "תגיד אלהא דרבי מאיר ענני". אמר השומר: "מי אמר שזה יעזור?" השיב רבי מאיר: "בוא תראה". היו שם כלבים תוקפניים שהיו יכולים להרוג בני אדם. רבי מאיר השליך עליהם אבן. רצו לעברו הכלבים כדי לטרוף אותו, אמר: "אלהא דמאיר, ענני" )אלוהי רבי מאיר , תציל אותי( והסתלקו הכלבים. אחרי שראה זאת השומר, נתן לרבי מאיר וגיסתו לברוח. לבסוף התגלה דבר הבריחה ומצאו את השומר אשם. שלחו אותו תלייה כשבא התליין להרוג אותו אמר השומר: "אלהא דרבי מאיר ענני", ולא הצליח התליין להורגו. אמרו לו: "למה אנחנו לא יכולים לתלות אותך? סיפר להם את הסיפור. בעקבות כך חקקו את פרצופו של רבי מאיר בשער הכניסה של רומי,וכתבו שם שמי שיתפוס אותו – יקבל כסף רב. יום אחד ראו אותו השומרים ורדפו אחריו. ברח מהם רבי מאיר ונכנס למקום של נשים פרוצות כדי שלא יגלו אותו כי לא יאמינו שרבי מאיר נכנס למקום כזה. בא אליהו הנביא בדמות אישה לא צנועה והתחבק עם רבי מאיר וכשראו אותו לא חשדו שזה הוא, כי רבי מאיר לא היה עושה דבר כזה. יש אומרים, שהוא נכנס למקום של עובדי עבודה זרה שהיה שם מאכלי בשר טמאים. טבל רבי מאיר את אצבעו האחת במאכל הטמא ומצץ את אצבעו השנייה כאילו אכל מאכל טמא. כשראו אותו אמרו לא ייתכן שזה רבי מאיר. לאחר המעשה הזה ברח רבי מאיר לבבל

פטירתו

רבי מאיר נפטר בשנת ג' תתפ"א. ר' חיים ויטאל מביא בכתבי האר"י הקדוש ז"ל: "הודה לי מורי ז"ל על ר' מאיר, שהוא קבור מעומד" )שער הגילגולים( יום פטירתו אינו נזכר בשום מקום! ה'שדי חמד' כותב כי זהו שיבוש שהתשרש כי ביום יד' אייר חל יום ההילולא. באמת זהו יום חנוכת הבית שעל מצבתו. בשו"ת ישכיל עבדי' כותב ששאל על כך את רבני טבריה והשיבוהו שחנכו אז את בית המדרש הגדול שעל ציונו, והיתה שמחה גדולה וקיבלו על עצמם לעשות כן בכל שנה ושנה. כאמור, יום פטירתו לא ידוע, אך מובא בבן איש חי )שנה א' וישב כח( שיש ענין להדליק נר לכבוד ר' מאיר בא' בטבת, וכן הובא בספר 'מועד לכל חי' להגר"ח פלאג'י.

ליקט וערך יוסי פרי

רבי מאיר

רבי מאיר בעל הנס



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *