סיפורה של סבתא שמחה גז ז"ל מנאבל

123

 

בירושלים, בבית הקברות הישן בהר הזיתים, קבורה הסבתא של סבתא שלי. שמה היה:שמחה גז.
האישה הזאת ומשפחתה, התגוררו בנאבל. לאחר שהיא התאלמנה פעמיים, היא החליטה לסיים את חייה בארץ הקודש.
בשנת 1912 או 1913 היא עוזבת חיים נוחים ובית מרווח ועולה לארץ עם ביתה רחל, חתנה יהודה ונכדיה  ועוד כמה משפחות מנאבל, באונייה. נאבל – מלטה – אלכסנדריה ולבסוף – יפו.
שמחה עולה לירושלים ומתגוררת בנחלת השבעה. התקופה הייתה תקופת הטורקים ובגלל מלחמת העולם הראשונה, הם אספו את כל הגברים, הנתינים הזרים וסילקו אותם מהארץ, ביניהם גם את יהודה גז, חתנה של שמחה.
 רחל אישתו חשבה להתגרש ממנו, כי היא לא רצתה לעזוב איתו את ארץ הקודש ואת אמה, אך הרבנים דחו את בקשתה. היא נאלצה לעזוב את אמה ולהצטרף לבעלה בחזרה לנאבל. שמחה נשארת לבד אך נשארת בקשר עם המשפחות שעלו איתה. היא עוברת אחר כך לגור ברחוב יפו . השכנים שלה זה משפחת קרילה מנאבל.
בראשית חייה בירושלים, ילדיה שולחים לה כסף מנאבל, אבל בעקבות התפתחות מלחמת העולם הראשונה זה כבר נהפך ללא אפשרי. שמחה חיה את שנותיה האחרונות בעוני ובחוסר כל.  ב כ"ט בכסלו תרע"ו (6.12.1915) היא נפטרה ונקברה בבית הקברות הישן בהר הזיתים בחלקה של הספרדים. לידה קבורים אנשים נוספים מנאבל כמו :מאמו, קרילה ואוזן שעלו איתה באותה תקופה. אבל השכן הכי חשוב שלה הינו רבי חיים בן עטר ה"אור החיים הקדוש" שקבור כמה מטרים לידה.
בית הקברות הזה, היה  19 שנים בשליטה ירדנית  וב 67 נכבש מחדש. מצבות הקברים היו הרוסות, אך אפשר היה לזהות את קברה של שמחה. המצבה לא נהרסה לחלוטין, אבל המצבה הייתה זקוקה לשיפוץ. הודות למשפחת משה חדד, המצבה שופצה  והלוח שעליה עם הכיתוב, הינו מקורי.
הכיתוב רק חוזק בצבע. עוד משהו שחשוב לציין :שמחה היא בת למשפחת חדד מנאבל.
ותודה לאדוארד מאמו ומשה חדד, הנינים של שמחה, על המידע.
מצורפת תמונה מקסימה שצולמה בישראל. ליד שמחה יושבים 2 נכדיה(שחזרו לנאבל) ושימו לב ללבוש של שמחה ולכיסוי ראש.
זה היה לבוש שכיח של יהודיות,  באמצע המאה ה-19 בנאבל.  
בברכה
רות



אתר "תוניסיה מורשת" הוקם על ידי יוסי פרי מחבר הספר "בלאד אלפאל וליסמין" ובני משפחת פריאנטי. ייעודו של אתר "תוניסיה מורשת" הוא לשמר מורשת רבת שנים של יהדות תוניסיה על כל גווניה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *